יהודה ריינהרץ

יהודה ריינהרץ (באנגלית: Jehuda Reinharz; נולד ב-1 באוגוסט 1944) הוא היסטוריון יהודי אמריקאי, יליד ישראל. כיהן כנשיא אוניברסיטת ברנדייס בשנים 2010-1994. עד יולי 2024 כיהן כראש הקתדרה על שם ריצ'רד קורט להיסטוריה יהודית מודרנית וכמנהל מכון טאובר ללימודי יהדות אירופה באוניברסיטת ברנדייס. כמו כן הוא נשיא ו-C.E.O של קרן ג'ק, ג'וזף ומורטון מנדל.

יהודה ריינהרץ
Jehuda Reinharz

לידה	1 באוגוסט 1944 (בן 80) חיפה, פלשתינה (א"י)
ענף מדעי	היסטוריה של עם ישראל
מקום לימודים	אוניברסיטת הרווארד אוניברסיטת ברנדייס אוניברסיטת קולומביה בית הספר ללימודים כלליים של אוניברסיטת קולומביה
מוסדות	אוניברסיטת ברנדייס אוניברסיטת מישיגן

נעוריו והשכלתו

יהודה ריינהרץ נולד בחיפה, הוא למד במשך שלוש שנים בתיכון בעיר אסן בגרמניה, והיגר לארצות הברית עם הוריו בשנת 1961. ריינהרץ בוגר שני תארים ראשונים מאוניברסיטת קולומביה ומהסמינר התאולוגי היהודי של אמריקה. את התואר השני שלו עשה באוניברסיטת הרווארד בנושא יהדות ימי הביניים וקיבל אותו בשנת 1968. את הדוקטורט, בהיסטוריה יהודית מודרנית, קיבל באוניברסיטת ברנדייס ב-1972. רעייתו שולמית ריינהרץ הייתה פרופסור וראש הקתדרה לסוציולוגיה על שם ג'ייקוב פוטופסקי באוניברסיטת ברנדייס, וכן ייסדה וניהלה את מכון הדסה-ברנדייס ואת מכון המחקר ללימודי נשים. היא פרשה מתפקידה באוניברסיטה ב-2017. בני הזוג ריינהרץ מתגוררים בברוקליין, מסצ'וסטס, ולהם שתי בנות - יעל ונעמי.

חייו האקדמיים

ריינהרץ היה הפרופסור הראשון ללימודי היסטוריה של עם ישראל באוניברסיטת מישיגן, באן ארבור שבמישיגן. שם יסד תוכנית בינתחומית שהיוותה את הבסיס למרכז פרנקל ללימודי היהדות באוניברסיטה זו. בשנת 1982 מונה לראש הקתדרה על שם ריצ'רד קורט להיסטוריה יהודית מודרנית במחלקה ללימודי המזרח הקרוב וללימודי היהדות שבאוניברסיטת ברנדייס. שנתיים לאחר מכן מונה למנהל מכון טאובר ללימודי יהדות אירופה בברנדייס, ושמונה שנים מאוחר יותר ייסד את מכון יעקב וליבי גודמן ללימודי ציונות וישראל. בשנים 1991 עד 1994 כיהן ריינהרץ כראש המכון וכסגן נשיא בכיר לעניינים אקדמיים.

תקופת הנשיאות

ב-2 במרץ 1994 הוכרז יהודה ריינהרץ כנשיאה השביעי של אוניברסיטת ברנדייס וירש בתפקיד זה את סמואל או טייר . במהלך תקופת כהונתו עברה האוניברסיטה שינויים פיזיים ניכרים, בהם הקמת מתחם מעונות; המתחם האקדמי על שם אברהם שפירו; מרכז הקמפוס על שם שפירו; מרכז ההרשמות על שם קארל שפירו; מרכז מנדל למדעי הרוח; מרכז מנדל ללימודי חינוך יהודי, ושינויים מרכזיים רבים נוספים. בתקופת נשיאותו גייס ריינהרץ 1.2 מיליארד דולר והכפיל פי ארבעה את הקרן הצמיתה של האוניברסיטה: מ-194 ל-772 מיליון דולר.

ב-25 בספטמבר 2009 הודיע על פרישתו מהנשיאות, לאחר 17 שנות כהונה. לבקשת חבר הנאמנים הוא נשאר בתפקידו עד להחלפתו על ידי פרדריק לורנס בינואר 2011, ומונה לנשיא קרן ג'ק, ג'וזף ומורטון מנדל. עם פרישתו העניק מתנה אישית בסך 5 מיליון דולר לאוניברסיטת ברנדייס עבור מלגות.

תארים ועיטורי כבוד

ריינהרץ קיבל פרסים ואותות כבוד רבים. ב-1990 קיבל את פרס נשיא מדינת ישראל, הניתן על-ידי הכנסת. הוא נבחר כחבר האקדמיה האמריקאית לאומנויות ולמדע ב-1995 ולחבר המועצה ליחסי חוץ ב-1999. פעמיים זכה במענק מהקרן הלאומית למדעי הרוח, וכן זכה במלגת גוגנהיים למחקר. ב-1998 מונה על ידי הנשיא ביל קלינטון לשרת כחבר בוועדת הייעוץ הנשיאותית לנכסי השואה בארצות הברית. ריינהרץ קיבל דוקטורטים לשם כבוד מההיברו יוניון קולג', הסמינר התאולוגי היהודי, אוניברסיטת פארפילד בקונטיקט ואוניברסיטת בן-גוריון בנגב, מכון ויצמן למדע, אוניברסיטת ברנדייס, היברו קולג' , אוניברסיטת תל אביב והאוניברסיטה העברית בירושלים. ב-2017 נבחר ריינהרץ ליו"ר המועצה הבינלאומית של מכון ויצמן וכיהם בתפקיד עד 2020. ב-2024 נבחר כחבר לצמיתות במועצה הבינלאומית.

פרסים נוספים:

1985 Present Tense - פרס ג'ואל ה' קאוויור לספרות

1985 פרס קנת ב' סמילן לספרות

1986 פרס הספר היהודי הלאומי

1988 פרס שזר לחקר תולדות ישראל

1990 זכייה ראשונה בפרס נשיא המדינה

1992 עמית החברה ההיסטורית המלכותית (אנגליה)

1993 עמית באקדמיה האמריקנית למחקר יהודי

1995 עמית באקדמיה האמריקנית לאמנויות ולמדעים

1996 פרס הספר היהודי הלאומי בקטגוריית הביוגרפיות עבור ספרו חיים ויצמן - בדרך אל המנהיגות

1998 פרס Spirit of Liberty לשנת 1998 שהוענק על-ידי ארגון People for the American Way.

1999 חבר המועצה ליחסי חוץ (בארצות הברית)

2021 פרס יד בן צבי עבור הכרך השלישי של הביוגרפיה של ויצמן, האב המייסד, שנכתב בשיתוף עם פרופ' מוטי גולני

2024 פרס נשיא המדינה וראש הממשלה על הנצחת זכרם של נשיאי ישראל וראשי ממשלותיה, עבור ספרו "האב המייסד – חיים ויצמן, ביוגרפיה, 1952-1922" (נכתב במשותף עם פרופ' מוטי גולני)

פרסומיו

ריינהרץ הוא מחברם של למעלה ממאה מאמרים ו-34 ספרים בשפות שונות. ספרו "היהודים בעולם המודרני"' שערך יחד עם פול מנדס-פלור הופיע בשתי מהדורות מורחבות והוא אחד הטקסטים הנלמדים בקולג'ים בנושא היסטוריה יהודית מודרנית. הביוגרפיה שלו בת שני הכרכים על חיים ויצמן, נשיאה הראשון של ישראל, זכתה בפרסים רבים בישראל ובארצות הברית. הכרך השלישי של הביוגרפיה נכתב בשיתוף עם פרופ' מוטי גולני וראה אור בעברית ב-2021. הספר שכתב יחד עם בן הלפרן "ציונות ויצירתה של חברה חדשה", ראה אור ב-1998. ספרו "אירופה המהוללת והמקוללת" נכתב בשיתוף עם יעקב שביט ויצא לאור בשנת 2010. ביוגרפיה באורך מלא Chaim Weizmann: A Biography, שנכתבה בשיתוף עם פרופ' מוטי גולני, ראתה אור ב-2024, וכך גם הספר The Blessed River (בשיתוף עם יעקב שביט). ספריו האחרונים ראו אור בעברית, באנגלית ובגרמנית. באוקטובר 2005 ערך יחד עם שולמית ריינהרץ אומוטי גולני את המכתבים והמסמכים הנוגעים לחייה ולתקופתה של מניה שוחט, חלוצה יוצאת דופן בת העלייה השנייה. הספר "ישראל במזרח התיכון", שערך יחד עם איתמר רבינוביץ, יצא לאור באביב 2008 (מהדורה שנייה). שלושה ספרים, "דרווין וכמה מבני מינו", "האל המדעי" ו"חלון אל העולם" (2017) נכתבו יחד עם פרופ' יעקב שביט. ב-2013 כתב ריינהרץ את הספר "הדרך לספטמבר 1939" עם יעקב שביט (גרסה מורחבת באנלית ראתה אור ב-2018) וכן את Die Sprache der Judenfeindschaft im 21.Jahrhundert עם מוניקה שורץ-פריזל. יחד עם אהרן ברק וידידיה שטרן ערך ריינהרץ (בעברית ובאנגלית) את הספר "75 פנים למדינה יהודית" (2023), העוסק בישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. ריינהרץ כתב יחד עם יעקב שביט את הספר "חמוריות", על תולדות החמור בספרות. הספר ראה אור בעברית ב-2014.

ספרים שכתב ויצאו לאור בעברית

• דרווין וכמה מבני מינו: אבולוציה, גזע, סביבה ותרבות: יהודים קוראים את דרווין, ספנסר, באקל ורנאן/ מאת יעקב שביט, יהודה ריינהרץ. ספריית הילל בן חיים למדעי היהדות, הוצאת הקיבוץ המאוחד, ירושלים, 2009.
• אירופה המהוללת והמקוללת: מסה על יהודים, ישראלים, אירופה ותרבות המערב/ מאת יעקב שביט, יהודה ריינהרץ; בעריכת אלי שאלתיאל. תל אביב: עם עובד, תשס"ו 2006.
• הציונות: יצירתה של חברה חדשה/ בן הלפרן, יהודה ריינהרץ; תרגמה מאנגלית עדה פלדור. ירושלים: מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל, תש"ס 2000.
• תולדות השומר הצעיר בגרמניה: 1939-1931. בצירוף מסות מאת צבי רענן ואחרים. תרגם מאנגלית יואל דרום. תל אביב: ספרית פועלים, תשמ"ט 1989.
• חיים ויצמן: בדרך אל המנהיגות, 1914-1874, כרך א', ירושלים: הספרייה הציונית, 1987.
• חיים ויצמן: עלייתו של מדינאי, 1922-1914, כרך ב', ירושלים: הספרייה הציונית, 1996.
• יחד עם מוטי גולני, האב המייסד: חיים ויצמן, ביוגרפיה, 1952-1922, כרך ג', תל אביב: עם עובד, 2020.
• חמוריות: מסע בעקבות החמור, יעקב שביט ויהודה ריינהרץ, מרכז זלמן שזר, 2014

ספרים שערך ויצאו לאור בעברית

• עם הזרם ונגדו: מניה שוחט - אגרות ותעודות 1960-1906/ העורכים: יהודה ריינהרץ, שולמית ריינהרץ, מוטי גולני. ירושלים: יד יצחק בן-צבי, תשס"ה 2005.
• עידן הציונות/ עורכים: אניטה שפירא, יהודה ריינהרץ, יעקב הריס. ירושלים: מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל, 2000.
• לאומיות ופוליטיקה יהודית: פרספקטיבות חדשות/ עורכים: יהודה ריינהרץ, יוסף שלמון, גדעון שמעוני. ירושלים: מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל, ירושלים, מכון טאובר אוניברסיטת ברנדייס, בוסטון, תשנ"ז 1996.
• ציונות ודת/ עורכים: שמואל אלמוג, יהודה ריינהרץ, אניטה שפירא. ירושלים: מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל, תשנ"ד 1994.
• 75 פנים למדינה יהודית / עורכים: אהרן ברק, יהודה ריינהרץ וידידיה שטרן, ידיעות ספרים והמכון למדיניות העם היהודי, 2023.

לקריאה נוספת

• ישראל קולת, "(על) יהודה ריינהרץ, "חיים ויצמן : א: בדרך אל המנהיגות" (תשמז)", ציון נד, ד (תשמט 1989) 524-515.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא יהודה ריינהרץ בוויקישיתוף

• יהודה ריינהרץ, באתר ResearchGate
• יהודה ריינהרץ (1944-), דף שער בספרייה הלאומית