שייע גלזר

יהושע (שייע) גלזר (29 בדצמבר 1927 – 29 בדצמבר 2018) היה כדורגלן ישראלי, שנחשב לאחד מגדולי הכדורגלנים בישראל בכל הזמנים, ונמנה עם מבקיעי השערים המצטיינים גם בנבחרת ישראל. שיחק בעיקר בקבוצת מכבי תל אביב, ונחשב לאחד מסמליה ומגדולי שחקניה.

שייע גלזר

גלזר בטקס הענקת אות יקיר תל אביב, 2014
מידע אישי
לידה	29 בדצמבר 1927 תל אביב, פלשתינה (א"י)
פטירה	29 בדצמבר 2018 (בגיל 91) תל אביב-יפו, ישראל
גובה	1.73 מטר
עמדה	חלוץ
מועדונים מקצועיים כשחקן*
שנים מועדונים הופעות (ש)
1945–1962 מכבי תל אביב הפועל כפר סבא בית"ר נתניה בית"ר ירושלים סקציה נס ציונה מכבי חיפה 166 (139)
נבחרת לאומית כשחקן
1949–1961 ישראל 35 (18)
* הנתונים מתייחסים למשחקי הליגה בלבד

שייע גלזר מבקיע שער מול השוער היוגוסלבי וידניץ' של קבוצת ראדניצקי

גלזר (משמאל) מקבל מדליית ספורטאי מצטיין לשנת 1950 משר החינוך זבולון המר, 1978

ביוגרפיה

גלזר נולד לזהבה (לבית קופמן) ולאריה, אח לברוך, חיים, דוד (בבה), ומשה (פשיל). הוא גדל בצפון תל אביב, בשכונת אוסישקין ברח' אוסישקין סמוך לאצטדיון המכביה.

בנעוריו הצטרף לארגון "ההגנה". ב-1946, במהלך השבת השחורה, נעצר על ידי שלטונות המנדט הבריטי ושהה במשך כשלושה חודשים במחנה המעצר ברפיח. במסגרת 'ההגנה' השתתף במלחמת העצמאות.

גלזר החל לשחק בקבוצת הילדים "מכבי מיכאל תל אביב", וממנה הוקפץ בהדרגה בשנת 1945 לקבוצת הבוגרים. זכה עם קבוצתו באליפות הליגה בעונת 1946/1947 ובגביע הארץ ישראלי לשנים 1946 ו-1947.

ב-1948, בשלהי מלחמת העצמאות, השתתף במשלחת של נבחרת ישראל בכדורגל, שיצאה לראשונה למסע משחקים בארצות הברית.

שייע זכה עם מכבי תל אביב באליפות הראשונה לאחר קום המדינה (בעונת 1949/1950), ובהמשך זכה עם הקבוצה בשלל תארים אישיים וקבוצתיים, הרבה בזכות כושר ההבקעה שלו.

את ראשית דרכו עשה כמגן, אך עד מהרה התקדם לעמדת החלוץ המרכזי וזכה באורח קבע בחולצה מספר 9. שייע ניחן בחוש הומור מפותח שבא לידי ביטוי על המגרש ומחוצה לו. בין היתר, כאשר פנרבחצ'ה הטורקית הציעה לו דירה כדי שיחתום בשורותיה, סירב באומרו כי "זו דירה מימי הטורקים...".

גלזר, שצורף לנבחרת ישראל ארבע שנים לאחר צירופו לקבוצת הבוגרים של מכבי תל אביב, הבקיע 18 שערים ב-35 משחקים בינלאומיים בהם שיחק. בעונת 1951/1952 הבקיע 27 שערי ליגה - המאזן הגבוה ביותר של שחקן ישראלי בעונה אחת עד אז, ושיא הכיבושים של שחקן מכבי תל אביב בעונה אחת, עד שערן זהבי שבר שיא זה. שמו פרץ לתודעת כל אוהדי הספורט בישראל במשחק הגומלין נגד נבחרת יוגוסלביה בתל אביב, במוקדמות גביע העולם. לאחר הפסד 0–6 במשחק הראשון בבלגרד, הורכב גלזר ברגע האחרון במקום אחיו חיים, שחקן הפועל תל אביב ששמו הופיע בתוכנייה כחלוץ מרכזי, למשחק הגומלין באצטדיון המכביה בתל אביב. בפיגור 0–3 מול יוגוסלביה הבקיע שני שערים שהדהימו את הקהל אשר חיכה לתבוסה נוספת. משחק זה הסתיים בהפסד 2–5, אך הקנה לו שם בספורט הישראלי. לאחר מכן זכורים משחקיו מול נבחרת טורקיה בשנת 1950 שבו הבקיע שלושער לזכות ישראל בניצחונה בתוצאה 5–1. במשחק בין תל אביב לבין אתונה, שהיה למעשה משחק בין נבחרות ישראל ונבחרת יוון, והסתיים בניצחון ישראלי 5–0, הבקיע שוב שלושה שערים. שמו הפך סמל לחלוץ מבקיע שערים.

אחד המשחקים הבלתי נשכחים שלו היה נגד נבחרת ברית המועצות ב-1956 באצטדיון רמת גן, שהסתיים בהפסד 1–2 (המשחק הראשון במוסקבה הסתיים בתבוסה 0–5). לפני המשחק הורה דוד בן-גוריון לשחקני הנבחרת לשנות את שם משפחתם לעברית. גלזר שינה את שמו זמנית לגל-זה. אף על פי שישראל הפסידה באותו משחק נחשבה התוצאה להישג של הנבחרת, מאחר שהמשחק היה מעין דו-קרב בין דוד וגוליית. נבחרת ישראל הייתה קרובה ליצור סנסציה על ידי השוואת התוצאה לקראת סיום המשחק. כשתי דקות לקראת הסיום פרץ גלזר לכיוון שערו של לב יאשין. גלזר, מרוב התרגשות, בעט בעוצמה ישר לידיו של יאשין במקום לכוון לצידי השער. בתגובה להחמצה אמר מרכיב הנבחרת: "טוב שגלזר החמיץ את השער, אחרת היינו צריכים לראות אותו בנבחרת עוד דור לפחות!". באחד ממשחקיו האחרונים בנבחרת, שהסתיים בניצחון נבחרת ישראל 4–0 על נבחרת אנגליה הצעירה, לא הגיב גלזר לניסיון של המאמן גיולה מאנדי להחליפו לקראת ההפסקה (באותו משחק החלפות הותרו רק עד המחצית), ובמחצית השנייה כבש את השער השלישי מארבעת השערים של הנבחרת.

גלזר עבר בגיל 34 להפועל כפר סבא ולעונה נוספת בבית"ר נתניה, שתיהן בליגה השנייה. לאחר שתי עונות אלו הוסיף לשחק זמן מה בסקציה נס ציונה, ושיחק גם בבית"ר ירושלים. שייע פרש מהמשחק בגיל 36 והמשיך לעבוד ב"אגד", שם הייתה לו מניה שקיבל כדי שלא יעזוב לקבוצה טורקית שחפצה בו (ר' למעלה). עד שנות השבעים המשיך לשחק להנאתו בליגות נמוכות יותר. לזכות שייע ממוצע השערים הגבוה ביותר בליגה הראשונה. שייע קיבל את התואר "חלוץ היובל" במלאת 50 למדינה, יחד עם חברו לנבחרת החלוץ נחום סטלמך.

בשנת 2007 קיבל את אות יקיר העיר תל אביב-יפו.

ביום הולדתו ה-90 של גלזר ערכה ההתאחדות לכדורגל חגיגת יום הולדת ביציע הכבוד באצטדיון רמת גן. באירוע השתתפו שחקני עבר שהגיעו לברך את גלזר.

ב-29 בדצמבר 2018, ביום הולדתו ה-91, הלך לעולמו.

תארים

עם מכבי תל אביב

• אליפויות (6): 1946/1947, 1949/1950, 1951/1952, 1953/1954, 1955/1956, 1957/1958
• גביעי מדינה (6): 1945/1946, 1946/1947, 1953/1954, 1954/1955, 1957/1958, 1958/1959

תארים אישיים

• מלך השערים של הליגה הבכירה (1): 1951/1952 (27 שערים)

לקריאה נוספת

• שייע גלזר, יזהר ברנר, חולצה מספר 9, שנות ה-50
• שייע גלזר (אתר נוסטלגיה)
• רמי רוטהולץ, ‏‏אגדה: הכוכב שהובל מהמגרש לביתו על כתפי האוהדים, באתר ספורט1, 4 בינואר 2019

קישורים חיצוניים

• שייע גלזר, באתר ההתאחדות לכדורגל בישראל
• שייע גלזר, באתר Transfermarkt
• שייע גלזר, באתר National Football Teams
• עמוד השחקן של יהושע גלזר באתר ההתאחדות לכדורגל בישראל
• אהרן ברנע מראיין את יהושע (שייע) גלזר בתוכנית "היו ימים" של ערוץ הכנסת, באתר YouTube, ‏20 באפריל 2016
• שייע גלזר, בביצוע הגדולים של מכבי ת"א - שייע גלזר, סרטון באתר יוטיוב
• ערוץ הספורט מצדיע: שייע גלזר ז"ל, באתר ערוץ הספורט, 28 באפריל 2020