יואב גולן
יואב גולן (לוי) (1947 – 2007), היה קצין צה"ל בדרגת אלוף-משנה, מפקד חטיבת שריון, ראש מחלקת תכנון אסטרטגי באגף המבצעים ונספח צה"ל בארגנטינה.
 | |
| לידה |
1947 פתח תקווה, פלשתינה (א"י)  |
|---|---|
| פטירה | 2007 (בגיל 60 בערך) |
| מדינה |
ישראל |
| השתייכות |
 צבא הגנה לישראל |
| דרגה |
 אלוף-משנה |
| תפקידים בשירות | |
| |
| פעולות ומבצעים | |
 מלחמת ששת הימים מלחמת ההתשה מלחמת יום הכיפורים מלחמת לבנון הראשונה | |
  | |
קורות חייו
עריכהגולן נולד בישראל בשנת 1947 בפתח תקווה וגדל בחולון. עם גיוסו לצה"ל התנדב לסיירת שקד. בסיירת עבר גולן מסלול הכשרה כלוחם וכן עבר קורס מ"כים חי"ר וקורס סיור[1]. עם תום המסלול יצא לקורס קציני חי"ר ובסופו שב לסיירת כמפקד מחלקה. גולן פיקד על מחלקתו במלחמת ששת הימים בקרבות בחזית סיני. בין היתר היה זה גולן שכבש את האזור הסמוך לתעלת סואץ שעליו נבנה לימים מוצב "טמפו". ב-1970 הוביל גולן כוח מן הסיירת בפשיטה בירדן שבמהלכה הרג הכוח מספר מחבלים פלסטינים[2]. באותה שנה במהלך מבצע "סרג'נט" נפצע גולן באורח קשה, והוא כבר מפקד פלוגה בסיירת שקד, כאשר כוח בפיקודו התגלה על ידי המצרים בעת שחצה את תעלת סואץ. שנה לאחר מכן נפצע גולן בשנית בעת פעולה ברצועת עזה[3]. בתפקידו הבא שימש כקצין מבצעים פיקודי בדרגת סרן תחת אלוף פיקוד הדרום אריאל שרון[4].
באוגוסט 1973, כחודשיים לפני פרוץ מלחמת יום הכיפורים הועלה יואב לדרגת רס"ן ומונה לקצין האג"ם של חטיבת גולני[5].. בשבת 6 באוקטובר 1973, בעת שמח"ט גולני עלה לגולן לסיור מפקדים, עסק יואב בגיוס החטיבה בכלל זה יחידות המילואים שלה במפקדת החטיבה במחנה בן-עמי. בערב הצטרף לקבוצת הפקודות לקראת החבירה עם מוצב החרמון שנערכה במשטרת ראש פינה. בימים 11-7 באוקטובר 1973 סייע למח"ט גולני לנהל את קרבות הבלימה בצפון רמת הגולן[6].
גולן לחם במבצע קינוח לכיבוש החרמון, כשהוא מטפס ברגל עם חפ"ק המח"ט במעלה החרמון.[7]. החל משעה 02:45 בערך היה חפ"ק המח"ט תחת אש הסורים. לפנות בוקר, משהתרבו הנפגעים וההרוגים בקרב כוחות לוחמי החטיבה, ומשנפצעו מפקד החטיבה אל"ם אמיר דרורי ומפקד גדוד 51, סא"ל יהודה (יודק'ה) פלד, לקח גולן את הפיקוד על כל כוחות החטיבה שהשתתפו בקרב.[8][9]. למרות התנאים הקשים ותחושת הכאוס ששררה במהלך הקרב דבק גולן במשימה, ניסה להבין היכן נמצאים הכוחות, הפעיל את יחידות הסיוע הארטילרי והורה לצאת לכיבוש הסופי של הרכס שהוביל למוצב החרמון הישראלי.[10]. לאחר שוידא כי אין עוד לוחמים בגבעה 17, שטח המפתח עליו התבצרו לוחמי הקומנדו הסורי, הפעיל גולן ארטילריה כבדה על הגבעה ועל מוצב החרמון, מהלך, שבנוסף לקרב העיקש שניהלו לוחמי גולני בפיקוד יועד זליבנסקי בגבעה 16, הכריע את הכוחות הסורים ואת הקרב[11]. בשעה 10:35 בבוקר דיווח גולן לפיקוד הצפון כי- "אנחנו למעלה הדגלים שלנו מתנופפים ברוח." לימים העיד אל"ם במילואים משה גבעתי, אשר חקר את המערכה בחרמון, כי מפקד חטיבת גולני במלחמה, האלוף אמיר דרורי הצר בפניו על כך שלא המליץ כי יוענק לגולן צל"ש על תפקודו בקרב. גם האלופים יצחק חופי, אלוף פיקוד הצפון במלחמת יום הכיפורים, והאלוף אורי שמחוני, קצין האג"ם הפיקודי, המליצו, משנתגלה כי גולן חולה במחלת הסרטן, כי יוענק לו צל"ש. צה"ל דחה את הבקשה[2].
לאחר כמחצית השנה מסיום המלחמה, קיבל גולן את הפיקוד על גדוד 51 של חטיבת גולני[12] ופיקד עליו בשנים 1974–1976, בהמשך שימש סגן מפקד החטיבה דאז אורי שגיא. לאחר מכן שימש כמפקד חטיבת יפתח בדרגת אלוף-משנה. כן שימש גולן כראש מחלקת תכנון אסטרטגי באגף מבצעים. בתפקידו האחרון בצה"ל שימש גולן כנספח צה"ל בארגנטינה. בשירות המילואים שירת במלחמת לבנון הראשונה כקצין מבצעים בפיקוד הצפון. עם שחרורו מצה"ל הפך לאיש עסקים מצליח והקים חברת כוח אדם משגשגת והתגורר ברמת השרון. בשנת 2007 נפטר ממחלת הסרטן.
לקריאה נוספת
עריכה- אביחי בקר, אינדיאנים על גבעה 16 - פלוגה בקרב החרמון, הוצאת משרד הביטחון, 2003, עמודים 50, 64, 65.
- דני אשר (עורך), הסורים על הגדרות: פיקוד הצפון במלחמת יום הכיפורים, הוצאת 'מערכות', 2008, עמודים 287-288.
- אלישיב שמשי, אליהם נשואות העיניים - על מפקדי חטיבות בשדה הקרב, הוצאת משרד הביטחון, 2006, עמודים 109-139.
- אילן כפיר, "הקרב על החרמון", הוצאת דביר, 2013.
- משה גבעתי המערכה בחרמון - הקרבות ברכסי החרמון במלחמת יום הכיפורים ולאחריה, הוצאת מערכות ומודן, תשע"ה-2015.
קישורים חיצוניים
עריכה- אורי דרומי, פיקד על הכיבוש מחדש של החרמון, באתר הארץ, 22 באוקטובר 2007
- אבי צור, גיבור בעל כורחו, ריאיון עם יואב גולן קצין האג"ם של חטיבת גולני שפיקד על השלמת כיבוש החרמון, מתוך ביטאון "הלוחם" של ארגון נכי צה"ל גיליון 196 דצמבר 2005, כפי שפוסם באתר "פרש".
- יואב גולן (לוי) ז"ל קורות חיים, מתוך פורטל סיירת שקד 424.[1]
- סרטו של מוטי הופריכטר "למות או לכבוש את ההר" על תפקידו של יואב גולן בכיבוש החרמון
הערות שוליים
עריכה- ^ אבי צור, גיבור בעל כורחו, ריאיון עם יואב גולן קצין האג"ם של חטיבת גולני שפיקד על השלמת כיבוש החרמון, מתוך ביטאון "הלוחם" של ארגון נכי צה"ל גיליון 196 דצמבר 2005, כפי שפוסם באתר "פרש", "כשהתגייסתי, התנדבתי לסיירת 'שקד', שהייתה יחידה קטנה ומובחרת, ואת המסלול הצבאי עשיתי בכלל בפיקוד הדרום".
- ^ 1 2 אורי דרומי, פיקד על הכיבוש מחדש של החרמון, באתר הארץ, 22 באוקטובר 2007
- ^ אבי צור, גיבור בעל כורחו, ריאיון עם יואב גולן קצין האג"ם של חטיבת גולני שפיקד על השלמת כיבוש החרמון, מתוך ביטאון "הלוחם" של ארגון נכי צה"ל גיליון 196 דצמבר 2005, כפי שפוסם באתר "פרש", "כמ"פ צעיר פיקדתי על פשיטה מעבר לתעלה שם נפצעתי קשה מאד, הראשונה מבין ארבע פציעות. בדיוק שנה לאחר מכן נפצעתי פעם שנייה בפעולה ברצועת עזה".
- ^ אבי צור, גיבור בעל כורחו, ריאיון עם יואב גולן קצין האג"ם של חטיבת גולני שפיקד על השלמת כיבוש החרמון, מתוך ביטאון "הלוחם" של ארגון נכי צה"ל גיליון 196 דצמבר 2005, כפי שפוסם באתר "פרש", "וכקצין צעיר, סרן בן 23, הגעתי להיות קצין המבצעים הפיקודי של אריק שרון".
- ^ גל פרל, עיקשים, אמיצים ותוקפנים, הבלוג על הכוונת, 18 באוקטובר 2012.
- ^ אביחי בקר, אינדיאנים על גבעה 16 - פלוגה בקרב החרמון, הוצאת משרד הביטחון, 2003, עמוד 50, "בשבת 20 באוקטובר 1973 בצהריים יצא המח"ט אמיר דרורי מחרפא כשהוא מלווה בקצין האג"ם שלו, יואב לוי- יוצא שקד, ובקמ"ן החטיבתי יורם קתאלי, אל המפקדה הקדמית של פיקוד הצפון בצפת".
- ^ גל פרל, "התנסות קשה בתחום המנהיגות, בכושר העמידה וביכולת הספיגה", הבלוג על הכוונת, 15 באוקטובר 2015.
- ^ עמית נבון, "גולני היה חייב לכבוש את החרמון", מעריב, "יואב, קצין האג"ם החטיבתי שהיה חדש בחטיבה והיה חדש בצפון, קיבל את הפיקוד. בחור על הכיפאק.".
- ^ אביחי בקר, "הקרב שלא נגמר", ידיעות אחרונות מוסף "7 ימים", 15.07.2005, יואב גולן: "אני אמנם גדלתי בסיירת שקד, לא בגולני, ויצא לי להשתתף בפעולות נועזות, אבל מה שקרה בחרמון לא דומה לשום סיטואציה".
- ^ אבי צור, גיבור בעל כורחו, ריאיון עם יואב גולן קצין האג"ם של חטיבת גולני שפיקד על השלמת כיבוש החרמון, מתוך ביטאון "הלוחם" של ארגון נכי צה"ל גיליון 196 דצמבר 2005, כפי שפוסם באתר "פרש", "זה לא חלף לי בראש ולו לרגע אחד. אפילו לא פסיק של מחשבה כזו. היה לי ברור בכל שנייה ושנייה במהלך הקרב הזה שאנחנו כובשים את החרמון. תבין, בתודעה שלי לא הייתה בכלל אפשרות אחרת".
- ^ אביחי בקר, אינדיאנים על גבעה 16 - פלוגה בקרב החרמון, הוצאת משרד הביטחון, 2003, עמוד 65, "'אנחנו נאלצים לסגת מהגבעה, יש פצועים', דיווח חייל אלמוני מפלוגה א' לקצין האג"ם. 'קחו אותם ודלגו לאחור', הורה לו לוי, ולאחר שווידא שאין יותר חיילים על גבעה 17 הפעיל ארטילריה לעברה. זה היה המהלך שהכריע סופית את הסורים".
- ^ בועז כהן,כלל וכלל לא צפוי, עיתון נט"ל, גיליון 10 מאי 2008.