יובל אפרת
יובל אפרת (2 ביוני 1938 – 2 בינואר 2017) היה טייס קרב וטייס מסוקים, בתפקידו האחרון בצה"ל כיהן כמפקד טייסת 118. בעל עיטור המופת על חלקו במבצע פונטיאק.
 | |
| לידה |
2 ביוני 1938 גבעת ברנר, פלשתינה (א"י) |
|---|---|
| פטירה | 2 בינואר 2017 (בגיל 78) |
| מקום קבורה |
גבעת ברנר  |
| מדינה |
ישראל |
| השתייכות |
 צבא הגנה לישראל |
| דרגה |
 סגן-אלוף |
| תפקידים בשירות | |
| פעולות ומבצעים | |
 מלחמת ששת הימים  מלחמת ההתשה  מלחמת יום הכיפורים | |
| עיטורים | |
 עיטור המופת | |
| תפקידים אזרחיים | |
| קברניט באל על | |
  | |
קורות חייו
עריכהאפרת נולד וגדל בגבעת ברנר כבן בכור להורים שהיו עולים חדשים מגרמניה. עם גיוסו לצה"ל ב-1956 התנדב לקורס טיס וסיים אותו במגמת קרב. את קורס האימון המבצעי עשה בטייסת 113 (""הצרעה") על מטוסי אוראגן[1]. לאחר הקורס שירת כטייס מיסטר בטייסת 109 ("העמק")[2] ובתחילת 1960 עבר הסבה למטוס סופר מיסטר ועבר לטייסת 105 ("העקרב")[3]. בסוף אותה שנה החל לשרת כמדריך בבית הספר לטיסה, ולאחר תקופה בתפקיד זה שב לטייסת 105. בקיץ 1963 עבר הסבה למיראז' 3 והוצב בטייסת 117 ("הסילון הראשונה")[4]. בספטמבר 1965 מונה כסמ"ט א' בטייסת 107 (שלימים נקראה "אבירי הזנב הכתום"), שהפעילה מטוסי אוראגן[5].
במלחמת ששת הימים לקח חלק במבצע מוקד כמוביל רביעיית מטוסי אוראגן. בגיחתו הראשונה, על שדה התעופה אל עריש נפצע מפגז נ"מ שפגע במטוסו וריסק את קרסול רגל ימין. אפרת סירב להחלטת רופאיו לקטוע את כף רגלו וביקש לנסות להצילה. מאמצי הרופאים להציל את כף רגלו הצליחו ולאחר כשישה חודשי שיקום ולאחר שביקש לחזור לטוס אישר לו רופא החיל להטיס מטוסי פייפר ופוגה מגיסטר והוא התמנה בנובמבר 1967 למפקד טייסת קדם-מכין בבית הספר לטיסה ובמקביל המשיך בשיקום רגלו. במרץ 1969 עבר הסמכה כטייס מסוקים ולאחר ארבעה חודשים הוצב כטייס ראשי במסוק בל 205 בטייסת 124[6]. במלחמת ההתשה השתתף במרדפים בבקעת הירדן ובמבצעים במצרים. בשנת 1971 מונה למפקד טייסת 114 שהטיסה מסוקי סופר פרלון. במאי 1973 מונה למפקד טייסת 118 שהטיסה מסוקי יסעור, ועליה פיקד במלחמת יום הכיפורים, שבה לקח חלק במבצעים אחדים:
- מבצע פונטיאק: ב-11 באוקטובר 1973 הטיס כוח מחיל התותחנים ומסיירת מטכ"ל, עליהם פיקד סא"ל עמוס ירון[7], לג'בל עתקה שבעומק מצרים, שם הפגיזו התותחנים את מפקדות הארמייה השלישית וצומת חיוני באזור הק"מ ה-101 על ציר קהיר-סואץ[8]. על חלקו במבצע זה עוטר בעיטור המופת[9].
- מבצע דוידקה: ב-13 באוקטובר 1973, שבו הטיס במסוקו מסוג "יסעור" כ-40 לוחמי סיירת צנחנים לפעולה בעומק השטח שבשליטת הצבא הסורי, שמטרתה הייתה פיצוץ גשר ליד העיירה קטייפה בסמוך לכביש חומס-דמשק[10]. המפקדים בשטח היו שאול מופז ואודי שלוי. אנשי הסיירת התגלו על ידי כוח צבאי סורי, אפרת ששמע במכשיר הקשר כי הכוח נקלע לקשיים, נחת לתדלוק מהיר והמריא חזרה לכיוון הכוח. תוך התחמקות מאש שנורתה עליו הצליח להנחית את המסוק ולחלץ את הצוותים[11].
- מבצע קינוח, בין 21 באוקטובר ל-22 באוקטובר 1973, לכיבוש מוצב החרמון.
עם שחרורו מצה"ל עבד כקברניט בחברת אל על עד צאתו לגמלאות.
נפטר ב-2 בינואר 2017 והובא למנוחות בקיבוץ גבעת ברנר שבו נולד.
לקריאה נוספת
עריכה- מעוזיה סגל, עדויות מגובה החול – קרב הצנחנים בחווה הסינית, הוצאת מודן, 2007, עמודים 337–353.
- יוסף ארגמן, מלחמת הצללים: 25 פרשיות מודיעין וביטחון בישראל, הוצאת משרד הביטחון, 2007, עמודים 94–102.
- אלישיב שמשי, ממני תראו וכן תעשו, הוצאת מודן והוצאת משרד הביטחון, 2016, עמודים 201–218.
קישורים חיצוניים
עריכה- יובל אפרת, באתר הגבורה
יובל אפרת, המראה, 2016, באתר הספרייה הדיגיטלית להיסטוריה ומורשת חיל האוויר- יובל אפרת, היום מלחמה, מערכות 391, 2003
- סא"ל (מיל.) יובל אפרת מפקד טייסת מסוקים במלחמת יום הכיפורים, באתר YouTube
- עופר אדרת, הטייס שחילץ את שאול מופז מסוריה, באתר הארץ, 12 בינואר 2017
- יובל אפרת באתר סיפורי גבעת ברנר
הערות שוליים
עריכה- ^ יובל אפרת, המראה, 2016, עמ' 66.
- ^ המראה, עמ' 71.
- ^ המראה, עמ' 74.
- ^ המראה, עמ' 90.
- ^ המראה, עמ' 101.
- ^ יובל אפרת, אתר גבעת ברנר.
- ^
גל פרל פינקל, 'רוח המפקד' - סקירת ספרו של אלוף (מיל') עמוס ירון, באתר צה"ל, 20 במרץ 2022
- ^ אפרת פורשר, תותחנים בעורף האויב, באתר ישראל היום, 10 בספטמבר 2013
- ^ סא"ל יובל אפרת, באתר הגבורה.
- ^ חגי לוי, החילוץ מקטייפה, באתר חיל האוויר הישראלי, 1 בפברואר 1998
שאול מופז, המלחמה שלי רב-אלוף (מיל') שאול מופז: 300 קילומטר בעומק סוריה, באתר nrg, 5 באוקטובר 2003 - ^ גל פרל פינקל, "במלחמה הרי אין מועד ב'" – סקירת ספרו של רא"ל (מיל.) שאול מופז, באתר צה"ל, 16 ביוני 2022
