יוחנן המטביל (דה וינצ'י)
יוחנן המטביל (באיטלקית: San Giovanni Battista) הוא ציור שמן על גבי עץ אגוז של לאונרדו דה וינצ'י. הציור הושלם בין השנים 1513–1516, בתקופה בה הרנסאנס הגבוה החל גלגולו לקראת הזרם המנייריסטי, ונחשב לציורו האחרון של דה וינצ'י. גודלו המקורי של הציור הוא 69X57 סנטימטר וכיום הוא מוצג במוזיאון הלובר שבפריז, צרפת.
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| צייר |
לאונרדו דה וינצ'י  |
| תאריך יצירה | 1513-1516 |
| טכניקה וחומרים |
לוח עץ, צבע שמן |
| ממדים בס"מ | |
| רוחב |
57 ס״מ |
| גובה |
69 ס״מ |
| נתונים על היצירה | |
| זרם אמנותי |
הרנסנס הגבוה |
| מספר יצירה |
INV 775 (מחלקת הציורים של הלובר) |
| מיקום | לובר אבו דאבי |
  | |
תיאור היצירה
עריכהבציור מתואר יוחנן המטביל בבידוד. יוחנן לבוש פרוות, שערו ארוך ומקורזל, ובת צחוק מסתורית מעטרת את פניו (המזכירה את חיוכה של המונה ליזה). יוחנן מוצג כדמות נשית, ידו מונחת על החזה בחינניות ותווי פניו מעוגלים. מאפיינים אלו עוררו מחלוקת בקרב הקהילה הנוצרית.[דרוש מקור]
יוחנן אוחז בידו השמאלית בצלב עשוי קנה סוף ובידו הימנית הוא מצביע לכיוון גן עדן, בדומה לאנה הקדושה בציורו "הבתולה והנער עם אנה הקדושה ויוחנן המטביל". הצבעתו לכיוון גן עדן מסמלת את חשיבות הגאולה המושגת על ידי ההטבלה, אותה הוא מייצג. בנוסף נטען[דרושה הבהרה] כי הצבעה זו לכיוון גן עדן מרמזת על בואו של ישו.
בבדיקות מעבדה התגלה כי הצלב והפרוות נוספו לציור מאוחר יותר על ידי צייר אחר.[דרוש מקור] לפי סברה אחת תוספת זו היא ניסיון להדגיש את הצד הרוחני של היצירה. לפי סברה אחרת זוהי יצירה של צייר אחר וברקע ישנו נוף מוכמן, אולם לא נמצאו הוכחות התומכות בסברה זו.
השפעה
עריכהרבים מתלמידיו של דה וינצ'י יצרו עותקים ליצירה זו, ביניהם סיליאס וברנרדינו לואיני, ואלו מוצגים כיום בגלריות ברחבי העולם. יתר על כן, מוטיבים רבים מן הציור אומצו על ידי ציירים אחרים, בעיקר מתקופת הרנסאנס המאוחר והמנייריזם.
