יוחנן מדמשק

יוחנן מדמשק
ܝܘܚܢܢ ܕܪܡܣܘܩܝܐ
يوحنا الدمشقي
Ιωάννης ο Δαμασκηνός
לידה	676 לערך; דמשק, סוריה, ח'ליפות בית אומיה
פטירה	4 בדצמבר 749; מנזר מר סבא, ארץ ישראל, ח'ליפות בית אומיה
חג	4 בדצמבר

יוחנן מדמשק (נולד ב-676 לערך – 4 בדצמבר 749; בסורית: ܝܘܚܢܢ ܕܪܡܣܘܩܝܐ - יוחנן דרמסוקיא, ערבית: يوحنا الدمشقي; יוחנא א-דמשקי; יוונית: Ιωάννης ο Δαμασκηνός, יואניס או דמסקינוס) היה נזיר וכומר סורי נוצרי הנחשב לקדוש נוצרי.

יוחנן נולד וגדל בדמשק ומת ככל הנראה במנזר מר סבא שבמדבר יהודה. הוא היה איש רחב אופקים, ובין תחומי העניין שלו ניתן למנות משפטים, פילוסופיה של הדת, פילוסופיה ומוזיקה. הוא כיהן כמנהלן ראשי של שליט דמשק (תחת שלטון בית אומיה) וכתב חיבורים בזכות האמונה הנוצרית. חלק מהמזמורים שכתב נמצאים עדיין בשימוש במנזרים אורתודוקסיים ברחבי העולם. יוחנן מדמשק נחשב לאחד מאבות הנצרות, לגדול התאולוגים בכנסייה היוונית-אורתודוקסית,^[1] ובכנסייה הקתולית הוא נחשב מאז 1883 לאחד ממורי הכנסייה. נהוג לראותו כמייסד מסורת הפולמוס האנטי–אסלאמי בנצרות.^[1]

במחלוקת האיקונוקלסטית נמנה יוחנן על האיקונופילים, שתמכו בציור דמות האלוהים.

על אחד מעמודי מנזר המצלבה ציור של יוחנן מדמשק לצידו של המשורר הגאורגי שותא רוסתוולי, שייתכן וצויר על ידי זה האחרון.

במנזר מר סבא כתב את חיבורו "מקור הדעת". חיבור זה כולל שלושה חלקים הדנים בפילוסופיה, בכפירה ובאמונה דתית. בחלק המוקדש לכפירה, מופיע דיון באסלאם, שייתכן כי לא נכתב בידי יוחנן עצמו והוא גם אינו תופס מקום מרכזי, אולם הוא בעל חשיבותו רבה, משום שהוא הניח מעין מתווה ראשוני לוויכוח הנוצרי עם המוסלמים ולמתקפה על מוחמד עצמו.^[1] בחיבור זה מועלית לראשונה הטענה כי מוחמד שאב את כל תורתו מהתנ"ך ומהברית החדשה על פי עצתו של מורהו הנוצרי, הנזיר "אריאנוס" – רעיון שנעשה יסוד חשוב בפולמוס הנוצרי מאוחר יותר.^[2]

יוחס לו החיבור המפורסם "בן המלך והנזיר" (שתרגם לעברית ועיבד, כך שיהיה לו תוכן יהודי, אברהם הלוי בן שמואל אבן חסדאי), אך למעשה זה האחרון נכתב על ידי נזיר גיאורגי בן המאה ה-10 (בהתבססו כנראה על סיפורי בודהא).

בתחום המוזיקה הכנסייתית הביזנטית, יוחנן מדמשק נחשב ליוצר ה"אוקטואכוס", הסדרת השירה הכנסייתית (ובפרט שירי תחיית של ישו) ב-8 מודוסים או טונים מוזיקליים הקרויים "אכוס" (מקבילה של הטונים במוזיקה המערבית ולמקאמות במוזיקה של המזרח התיכון) ששורשיהם במודוסים המוזיקליים הידועים בפרובינקיות של האימפריה הביזנטית: 4 הנקראים "אותנטיים" ו-4 הנקראים "פלאגאלים". החוקרים סבורים שהאוקטואיכוס היה קיים לפניו ושיוחנן הנהיג אותו רשמית על מנת להגן על המוזיקה הכנסייתית מפני שינויים והשפעות זרות.^[3]^[4] כמלחין (מלודוס) הראשי של הנוצרים בירושלים, יוחנן מדמשק יחד עם נזירים "סבאים" (ממנזר מר סבא) אחרים (כגון קוסמס הקדוש ממיומה, תאודורוס הקדוש, תאופנס גראפטוס) הובילו את המסורת הירושלמית או "אגיופוליטית" שבישרה שלב חדש בהתפתחות המוזיקה הכנסייתית האורתודוקסית והביזנטית.^[3] הוא הלחין, בין השאר, סוגה חדשה של המנונים הקרויים קאנונים. מיחסים לו תפקיד בהנהגת מערכת התווים הביזנטית האמצעית.^[5]

לקריאה נוספת

Ioannis Damasceni Opera, 1603

Nicu Moldoveanu Istoria muzicii bisericeşti la români,curs, Facultatea de teologie ortodoxă, Universitatea din Bucureşti, 2007, (ברומנית) (ניקו מולדוביאנו - היסטוריה של המוזיקה הכנסייתית אצל הרומנים)

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא יוחנן מדמשק בוויקישיתוף

יוחנן מדמשק, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
כתבי יוחנן מדמשק בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
יוחנן מדמשק, באתר MusicBrainz (באנגלית)
יוחנן מדמשק, באתר Discogs (באנגלית)

הערות שוליים

^ ¹ ² ³ דפנה אפרת, ראשיתה של אירופה, האוניברסיטה הפתוחה, כרך ד, יחידה 8, חלק ב, פרק ה, עמ' 102.
^ דפנה אפרת, ראשיתה של אירופה, כרך ד, יחידה 8, חלק ב, עמ' 103.
^ ¹ ² Nicu Moldoveanu 2007 עמוד 11
^ Nicu Moldoveanu 2007 עמוד 18
^ Nicu Moldoveanu 2007 עמוד 17

[ראשיתה_102-1] ¹ ² ³ דפנה אפרת, ראשיתה של אירופה, האוניברסיטה הפתוחה, כרך ד, יחידה 8, חלק ב, פרק ה, עמ' 102.

[2] דפנה אפרת, ראשיתה של אירופה, כרך ד, יחידה 8, חלק ב, עמ' 103.

[ניקו_מולדוביאנו-3] ¹ ² Nicu Moldoveanu 2007 עמוד 11

[4] Nicu Moldoveanu 2007 עמוד 18

[5] Nicu Moldoveanu 2007 עמוד 17

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]


לידה	676 לערך דמשק, סוריה, ח'ליפות בית אומיה
פטירה	4 בדצמבר 749 מנזר מר סבא, ארץ ישראל, ח'ליפות בית אומיה
חג	4 בדצמבר