יוסף גינצבורג
הברון יוסף (אוסיפ) יווזל גברילוביץ' גינצבורג (ברוסית: Осип (Иосиф-Евзель) Гаврилович Гинцбург; 1812, ויטבסק – 12 בינואר 1878, פריז) היה בנקאי ונדבן יהודי-רוסי, ראש משפחת גינצבורג.
![]() | |
לידה |
1812 ויטבסק, האימפריה הרוסית ![]() |
---|---|
פטירה |
12 בינואר 1878 (בגיל 66 בערך) פריז, צרפת ![]() |
מדינה |
האימפריה הרוסית ![]() |
מקום קבורה |
בית הקברות מונפרנאס ![]() |
השקפה דתית |
יהדות ![]() |
בן או בת זוג |
Rosa Dynin ![]() |
![]() ![]() |
קורות חיים
עריכהיוסף גינצבורג נולד בעיר ויטבסק שבמערב האימפריה הרוסית וגדל בתחום המושב היהודי. צבר עושר רב במלחמת קרים, ובשנת 1859, בהיותו בן 47, פתח בעיר סנקט פטרבורג בנק גדול בשם "יוסף יווזל גינצבורג", שעד מהרה הפך לאחד מן המוסדות הפיננסיים החשובים ברוסיה. במהלך השנים תרם הבנק רבות להקמת מסילות ברזל ולפיתוח כריית זהב בסיביר.
בסנקט פטרבורג פעל לטובת הקהילה היהודית. בשל עושרו ומעמדו היה גינצבורג בעל השפעה אצל השלטונות, ופעל לשיפור מעמד היהודים ולהתרת מגוריהם כתושבי קבע גם מחוץ לתחום המושב. בשנת 1863 הקים גינצבורג בית כנסת ראשון בעיר. כן תרם לתלמוד תורה בווילנה, עיר מוצאו של אביו גבריאל.
הודות למאמציו של גינצבורג, התקנות ביחס לשירות יהודים בצבא הצאר הושוו בשנת 1874 לאלה האמורות ביחס לשירותם של בני עממים אחרים.
גינצבורג היה פילנתרופ שנודע בתמיכתו באמנים ובאנשי רוח יהודים, בהם למשל הפסל מרק אנטוקולסקי, ובביתו היה מצוי תמיד מקבץ שלהם. בשנת 1872 קיבל מידי הדוכס הגדול של הסן את התואר ברון. ב- 1874 קיבל אישור של הצאר להשתמש בתואר זה בתחומי האימפריה הרוסית, הודות לתרומה שהעניקה המשפחה לרוסיה.
יוסף גינצבורג נפטר בפריז בחורף 1878, באמצע שנות ה-60 לחייו.
בנו של יוסף גינצבורג, נפתלי הרץ (הוראצי) גינצבורג (Гораций; 1833–1909), היה אף הוא בנקאי, נדבן ומנהיג ציבור.
קישורים חיצוניים
עריכה- "יוסף גינצבורג", במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית)
- יוסף גינצבורג, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)