ריתמיקה
ריתמיקה או שיטת דלקרוז (באנגלית: Eurhythmics או Dalcroze eurhythmics או Dalcroze method) היא גישה לחינוך מוזיקלי שפיתח המוזיקאי אמיל ז'אק-דלקרוז בתחילת המאה העשרים בשווייץ. שיטה זו מפיקה תועלת מביטויי תנועה גופנית ומקצבים מוזיקליים על מנת לתגבר את העקרונות המשפיעים על ביצועי התלמיד ועל יכולתו לזכור את היסודות המוזיקליים.
זהו ביטויים של המקצבים הגופניים והמוזיקליים וכן של החוקים הבסיסיים המשפיעים על ביצועם. על ידי השתתפות במשחקים פשוטים, תרגילים ואלתורים, למדים התלמידים כיצד לשלב בין מוזיקה ותנועה, וזאת על מנת לפתח אחידות ריתמית בין העין, האוזן, הגוף והמוח. הגדרת הריתמיקה עשויה להפוך מסובכת אף יותר - "מכל שיטות הלימוד המוזיקליות, גישת דלקרוז היא ככל הנראה המעורפלת והקשה ביותר להגדרה. זאת משום שהיא חיה בתוך המורים עצמם, ולא בספרים, שירים או חומרי-למידה מסוימים אחרים. ענפים, עקרונות ואסטרטגיות מסוימות יוצרים חוט מקשר בין הדלקרוזיאנים, בעוד המורים עשויים להתבדל אחד מהשני במידה ניכרת, בתחומי העניין, המיומנויות וסגנונות ההוראה שלהם".
גישת הריתמיקה נבעה ישירות מתוך חוויותיו של דלקרוז בתור מורה לתאוריה מוזיקלית בקונסרבטוריון של ז'נבה. הוא אף גילה כי תלמידיו לא היו מסוגלים להעריך חוקים מוזיקליים בלא כל הבנה של הניסיון המוזיקלי התואם להם. שיטתו עודדה את התלמידים לחוש את השינויים בזמן, בחלל ובאנרגיה המתרחשים במוזיקה דרך גילוי באמצעות למידה.
כאשר בריתמיקה נעשה שימוש עם מנעד (על פי רוב בשימוש בעת הקראה ראשונה של שירה ואימון האוזן) על ידי דלקרוז הוא גילה כי דבר זה חידד את תפישת התלמידים את המוזיקה ואת יסודות הביצוע. דלקרוז אף היה איש אלתור דגול. אשר על כן, פעמים רבות הוא עודד את תלמידיו להרגיש את המוזיקה שהוא אילתר בעזרת גופם כמו גם בשירה ובמשחק.
