יחסי גאנה–ישראל

בין מדינת ישראל ורפובליקת גאנה קיימים יחסים דיפלומטיים רשמיים נכון לשנת 2023, וכן שיתוף פעולה בנושאים שונים, בעיקר בתחומי המסחר והחקלאות.

יחסי ישראל–גאנה
ישראל	גאנה
לחצו כדי להקטין חזרה לחצו להגדלה

ישראל	גאנה
שטח (בקילומטר רבוע)
22,072	238,533
אוכלוסייה
10,009,800	34,640,724
תמ"ג (במיליוני דולרים)
509,901	76,370
תמ"ג לנפש (בדולרים)
50,940	2,205
משטר
דמוקרטיה פרלמנטרית	דמוקרטיה נשיאותית

היסטוריה

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. אין כאן אזכור להקמת בית הספר האווירי ראו לדוגמה באדם שתקאי.

היחסים בין ישראל וגאנה החלו בתחילת שנות ה-50, זמן קצר לאחר הקמתה של מדינת ישראל, כאשר לאורך מחציתו השנייה של העשור ישראל הפעילה מספר פרויקטים בגאנה, במימון חלקי מטעם ממשלת ישראל, וכן סייעה בהקמתו של צי ימי משותף לישראל ולגאנה, אשר כ-40% ממנו היו תחת שליטתה של חברת "צים", דאז חברה ממשלתית בבעלות מדינת ישראל. בנוסף, ישראל סייעה בהקמת אקדמיה למקצועות הסחר הימי בגאנה.

בשנת 1957, שווי הייצוא של סחורה ישראלית לגאנה עמד על סך של כ-135,000 דולר אמריקאי.^[^{דרוש מקור]}באותה השנה חברת תה"ל (תכנון המים לישראל בע"מ) סייעה בפיתוח תשתיות המים בגאנה. באותה השנה גם פעלה חברת סולל בונה, בשיתוף ממשלת גאנה, להקמת חברת הבנייה הלאומית של גאנה (GNCC).

בשנת 1958, ובעקבות בקשה של ממשלת גאנה, הלוותה ממשלת ישראל לגאנה סכום של 20 מיליון דולר. אותה שנה העניק דוד בן-גוריון מטוס פייפר לשימושו האישי של ראש ממשלת גאנה^[1]. בשנת 1959 גדל ערך הייצוא הישראלי לגאנה ועמד על סך של כ-1.4 מיליון דולר.^[^{דרוש מקור]} בין השנים 1959–1960, גאנה, בסיוע של מומחים ישראלים, הקימה את "גדודי הבונים והחלוצים", אשר היוו כוח עבודה אזרחי מאורגן שמטרתו הייתה שיפור מצב התשתיות במדינה, וזאת בהשראת הדגם הישראלי של הגדנ"ע והנח"ל.

במהלך שנות ה-50 וה-60, אקרה, בירת גאנה, שימשה בפועל כמרכז הפעילות הדיפלומטית של ישראל באפריקה, כאשר המעורבות הישראלית בגאנה הייתה, מבחינת ממשלת ישראל, פרויקט לדוגמה שנועד לעודד מדינות נוספות באפריקה לשתף פעולה עם ישראל, ולא להיכנע לתכתיבי מדינות ערב, אשר קיימו בתקופה זו חרם מוחלט על ישראל ותוצרתה. מסיבה זו, גם אחרי התקררות היחסים בין שתי המדינות בעקבות ועידת קזבלנקה בשנת 1961, ישראל המשיכה לספק סיוע אזרחי לגאנה.

היחסים בין שתי המדינות התחממו פעם נוספת בעקבות ההפיכה הצבאית בגאנה בשנת 1966, וזאת בשל רצונו של המשטר החדש לזכות בסיוע צבאי מטעם מדינת ישראל, תחום שישראל רכשה בו מוניטין מכובד. עם זאת, באותה התקופה ישראל התמקדה בפעילות דיפלומטית באזור מזרח אפריקה, ופחות התעניינה בחלקה המערבי של היבשת, ומסיבה זו ממשלת גאנה לא הצליחה להבטיח סיוע צבאי משמעותי מצד ישראל, דבר שהוביל להצטננות מחודשת ביחסי שתי המדינות. בסופו של דבר, בעקבות מלחמת יום הכיפורים בשנת 1973, גאנה, יחד עם מדינות רבות באפריקה, הודיעה על ניתוק הקשרים עם מדינת ישראל, החזירה את שגרירה מישראל, וסגרה את שגרירות ישראל באקרה^[2]. מאז עד 2011, היחסים היו עוינים מאוד, וגאנה תמכה במדינות ערב. עם זאת, חרף ניתוק היחסים המשיכו להתקיים קשרים מסחריים חלקיים בין שתי המדינות, הרחק מאור הזרקורים.

קרובו אדוסיי, הפוליטיקאי הראשון מגאנה שביקר בישראל, עם דוד בן-גוריון ב-1959
ביקור משלחת מגאנה בקיבוץ גן שמואל, ביחד עם ילדי הקיבוץ ונציגים ישראלים ב-1957
שגריר ישראל בגאנה מיכאל ארנון ואשתו בחברת שר החוץ של גאנה, קוג'ו בוטסיו, 1964

היחסים בתחילת המאה ה-21

לאחר 38 שנות ניתוק, היחסים הדיפלומטיים הישירים בין ישראל וגאנה שוקמו באופן רשמי במהלך שנת 2011, בשעה שישראל שבה וחנכה שגרירות רשמית בגאנה^[3].

היקף המסחר בין שתי המדינות עלה בצורה משמעותית^[4],^{[דרושה הבהרה]} וגאנה הפכה ליעד אטרקטיבי עבור אנשי עסקים מישראל, בין היתר הודות לגילוי נפט באדמתה^[2]. בנובמבר 2016 חנך השגריר עמי מהל את לשכת העסקים גאנה - ישראל, ששמה לה למטרה לקדם את היחסים הכלכליים בין המדינות. בדצמבר 2017 ביקר בישראל יו"ר הפרלמנט של גאנה. במסגרת הפריחה המחודשת ביחסים, משלחת רשמית מטעם צה"ל יצאה לגאנה בנובמבר 2012, בעקבות קריסת קניון בן ארבע קומות, לשם מתן סיוע הומניטרי וחילוץ הלכודים מתחת להריסות^[5]^[6].