יחסי יפן–סין

יחסי יפן–סין
יפן	סין
שטח (בקילומטר רבוע)
377,915	9,596,967.75
אוכלוסייה
123,425,163	1,417,694,514
תמ"ג (במיליוני דולרים)
4,212,945	17,794,782
תמ"ג לנפש (בדולרים)
34,134	12,552
משטר
מונרכיה חוקתית	רפובליקה עממית (בפועל דיקטטורה למחצה)

יחסי יפן–סין (סינית פשוטה: 中日关系; סינית מסורתית: 中日關係, פין-יין: Zhōngrì guānxì, יפנית: 日中関係) הם היחסים הבינלאומיים בין הרפובליקה העממית של סין לבין יפן. המדינות מופרדות גאוגרפית על ידי ים סין המזרחי.

היחסים בין יפן לסין הם חלק מההיסטוריה ארוכה ומורכבת שנמשכת אלפי שנים, שחוו תקופות של התקרבות ויריבות. במהלך המאה ה-19 וה-20, יפן התפשטה לאזורי סין, יזמה את מלחמת סין–יפן הראשונה וניצחה בזכות המודרניזציה המואצת שחוותה ברסטורציית מייג'י. במהלך המלחמה כבשה את חצי האי הקוריאני, פורמוזה ושטחים נוספים. הניצחון סימל את העברת ההגמוניה במזרח אסיה מסין ליפן, לראשונה מזה אלפיים שנה. לאחר מכן פרצה מלחמת סין–יפן השנייה, שהתלכדה למלחמת העולם השנייה, והסתיימה כניעת האימפריה היפנית ללא תנאי. הייתה זו מלחמה אכזרית ועקובה מדם, במהלכה נהרגו כ-20 מיליון סינים, רובם המכריע אזרחים, וכ-1.8 מיליון יפנים, מה שהוביל לסבל רב ולתיעוב נמשך בסין כלפי יפן.

לאחר מלחמת העולם השנייה, יפן אימצה מדיניות דיפלומטית פציפסטית, בעוד שסין עברה את "מהפכת מאו" והפכה לדיקטטורה קומוניסטית. במהלך המלחמה הקרה היו תקופות של יריבות אידאולוגית בין המדינות, לאור השתייכותן לגושים יריבם: סין לגוש המזרחי ואילו יפן לגוש המערבי. לאור זאת קיימת מתיחות מתמשכת מתחת לפני השטח בין שתי המדינות. העוינות נובעת מאיבה עקב ההיסטוריה הלוחמנית-אימפריאליסטית של יפן, ומסכסוכים ימיים בים סין המזרחי. מצב זה מהווה סכנה להיתכנות סכסוך באסיה, אותה מנסים המנהיגים בשני הצדדים למתן.

מאז המאה ה-20, קיימת תחרות גאו-פוליטית בין המדינות. מתנהלים עימותים על שליטה באיים במזרח ים סין, במיוחד איי סנקאקו, וחילוקי דעות בנוגע לשדות אנרגיה בסביבה הימית. למרות המתחים המדיניים, יפן וסין הן שותפות סחר חשובות. כלכלותיהן מהגדולות בעולם והן משתלבות זו בזו, עם שיתוף פעולה בתחומים שונים כמו טכנולוגיה, תעשייה ותחבורה. סין היא שותפת סחר מרכזית ליפן, ויפן היא אחת מהמשקיעים הגדולים ביותר בסין. סין בנתה את השפעתה הצבאית והפוליטית באזור, דבר שגרם לחשש ביפן ובמדינות אחרות במזרח אסיה. יפן, בתגובה, חיזקה את קשריה עם מדינות כמו ארצות הברית והודו, ושוקלת הרחבת יכולות הצבא שלה, דבר שמעורר דאגות בסין.

היסטוריה

טוקוגאווה איאיאסו הביס את אישידה מיצונארי בקרב סקיגהארה, שהתרחש על השלטון לאחר מותו טויוטומי הידיושי, והחל את תקופת אדו עם כינונה של שוגונות טוקוגאווה.

לאורך ההיסטוריה יפן הושפעה מאוד מסין בתחומים רבים בהם שפה, אדריכלות, תרבות, דת, פילוסופיה ומשפט.

ההשפעה הסינית על יפן החלה עוד במאה ה-5–6 לספירה. סין הייתה אחת מהתרבויות המתקדמות ביותר בעולם בזמן שבו יפן הייתה חברה מבודדת. סין העבירה אל יפן חוקים, תרבות, דתות (כמו הבודהיזם), ומערכות כתיבה. יפן אימצה את הכתב הסיני, שיטות ממשל סיניות, ותרבויות נוספות כמו האומנויות וההנדסה. במהלך המאה ה-7 וה-8, הסינים השפיעו על יפן גם מבחינה פוליטית ותרבותית. יפן אימצה מודלים ממשלתיים ותרבותיים מסין בימי שושלת טאנג (618-907), כולל את מערכת המנהל המרכזית. יפן גם קיבלה את הבודהיזם הסיני, שהפך לדת משמעותית ביפן.

במהלך ההתבודדות היפנית בתקופת אדו (1603-1868), יפן שמרה על בידוד ועצמאות, שלא איפשר קשרים אינטנסיביים עם מדינות זרות. בתקופה זו יפן שמרה על קשרים עם סין רק במידה מוגבלת. במהלך המאה ה-19, סין הייתה נתונה להתערבות קולוניאליסטית מצד המערב, ויפן החלה להיפתח לעולם החיצוני, ולסים את תקופת הבידוד שלה.

בשנת 1853 יפן פתחה את שעריה לעולם, כאשר האדמירל האמריקאי מתיו פרי הגיע עם צי של ארבע ספינות למפרץ אדו, בדרישה שיפן תפתח את נמליה לסחר עם המערב. מהלך זה הוביל להסכמות עם ארצות הברית בשנים 1854–1855, שהביאו לסיום תקופת הסגר, שנמשכה יותר מ-200 שנה, בה יפן שמרה על מדיניות בידוד. הסכם קנאגאווה סימן את תחילת הפתיחות והמעורבות של יפן עם העולם המערבי. פתיחת השערים וקשרי הסחר עם המערב באמצע המאה ה-19, החלו תהליך התמערבות, כחלק מרסטורציית מייג'י בשנת 1868. יפן אימצה השפעות תרבותיות מערביות והחלה לראות את סין כציוויליזציה מיושנת, שאינה מסוגלת להגן על עצמה מפני כוחות מערביים, בין השאר בשל מלחמת האופיום הראשונה והשנייה ומשלחות אנגלו-צרפתיות משנות ה-60 ועד ה-80 של המאה ה-19. לאור זאת, יפן פתחה במלחמת סין-יפן (1894-1895), והשיגה ניצחון מובהק תוך השתלטות על שטחים אסטרטגיים כמו פורמוזה וחצי האי הקוריאני. ניצחון זה סימן את תחילתה של יפן כמעצמה אזורית, מה שגרם למתיחות בין המדינות.

מלחמת סין–יפן הראשונה

לאור זיהוי החולשה הסינית, פתחה יפן במלחמה (1894-1895), והשיגה ניצחון מובהק, תוך השתלטות על שטחים אסטרטגיים כמו פורמוזה וחצי האי הקוריאני. ניצחון זה סימן את תחילתה של יפן כמעצמה אזורית, מה שגרם למתיחות בין המדינות. על רקע יחסי האיבה, עלתה בשנות ה-20 ממשלת סינית אנטי-יפנית בראשות צ'יאנג קאי שק. ממשלת סין בראשות צ'יאנג קאי שק הייתה אנטי-יפנית ואנטי-מערבית, והיפנים מנגד גילו יחס שלילי כלפי הסינים.

ב-18 בספטמבר 1931 ביצע הצבא היפני הקיסרי מבצע דגל כוזב המכונה "תקרית מוקדן". היפנים פוצצו כמות קטנה של דינמיט ליד מסילת רכבת ליד שניאנג, והאשימו בדלנים סינים באירוע. יפן ניצלה זאת כעילה למתקפת נגד ופלשה למנצ'וריה, שם הקימה ממשלת בובות בשם מנצ'וקוו. התחבולה היפנית נחשפה בהמשך וגרמה לבידודה של יפן בזירה הבינלאומית ולפרישתה מחבר הלאומים.

מלחמת העולם הראשונה

עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה בשנת 1914, כוח משלחת יפני עבר במהירות לכבוש את הנכסים הגרמניים באוקיינוס השקט ובמזרח אסיה. זאת כחלק ממדיניותה להרחיב את השפעתה ולבסס שליטה על אזורי סחר חשובים. יפן השתלטה על איי מריאנה, איי קרוליין ואיי מרשל, שהתנהלו כמדינת חסות במסגרת המנדט היפני על איי האוקיינוס השקט. בנוסף, יפן כבשה את צ'ינגדאו וחלק ממחוז שאנדונג בסין, וחיזקה את מעמדה האזורי.

סין הייתה כאוטית מבחינה כלכלית, מאוד לא יציבה מבחינה פוליטית, וחלשה מאוד מבחינה צבאית. התקווה הטובה ביותר שלה הייתה להשתתף בוועידת השלום שלאחר המלחמה, בניסיון למצוא בנות ברית שיעזרו לה לחסום את איומי ההתפשטות היפנית. סין הכריזה מלחמה על גרמניה באוגוסט 1917, לקראת סוף המלחמה, כדבר טכני שיהפוך אותה לזכאית להשתתף בוועידת השלום של אחרי המלחמה. בינואר 1915 הציבה יפן בחשאי אולטימטום לממשלת סין שכונה "עשרים ואחת התביעות". המסמך דרש שליטה מיידית בזכויות גרמניות לשעבר, חוזי חכירה ל-99 שנים בדרום מנצ'וריה, זכויות במפעלי פלדה וזיכיונות לגבי מסילות ברזל. מערכת הדרישות החמישית העניקה ליפן קול חזק בתוך ממשלת סין, ותהפוך את סין למעשה למדינת חסות. ארבעת מערכות הדרישות האחרות, התקבלו על ידי כל הצדדים ונכנסו לתוקף. אולם מערכת הדרישות החמישית עוררה את חמתן של בעלות הברית, שהובילו את טוקיו בהצלחה לבטלן.

יפן הרוויחה מעט מאוד. היא ניסתה להיאחז בהוראה שתכניס את מחוז פוג'יין תחת תחום ההשפעה של יפן, אך כשלה, ואיבדה יוקרה בוושינגטון ובלונדון. יפן סיפקה תמיכה כספית לממשל של דוואן צ'יז'ווי באמצעות "הלוואות נישיהרה", ולחצה עליו לחתום על ברית הגנה המשותפת במאי 1918. הברית הייתה שורת חוזים צבאיים סודיים ובלתי שוויוניים בין המדינות. הם העניקו ליפן זכויות צבאיות רבות בתוך שטח סין, לאורך הגבול עם רוסיה. תוכן ההסכמים הודלף לעיתונות בשלב מוקדם, והם היו לבלתי נסבלים בדעת הקהל הסינית. תנועת מחאה נרחבת התעוררה בקרב סטודנטים סינים, לרבות סטודנטים סינים ביפן, עד שבוטלו רשמית בינואר 1921.

בעיית שאנדונג

סין סירבה לחתום על הסכם ורסאי בשנת 1919 בשל התנגדותה לסעיפים שנגעו להעברת השליטה על שטחים סיניים ליפן. במסגרת ההסכם, נקבע כי חצי האי שאנדונג, שלפני המלחמה היה בשליטת גרמניה, יועבר ליפן במקום להחזירו לסין. החלטה זו עוררה כעס רב בקרב הציבור הסיני, שנתן ביטוי להתנגדותו במסגרת תנועת ארבעה במאי – גל מחאות לאומיות, אינטלקטואליות ופוליטיות, שהוביל להתעוררות תודעתית ופוליטית בסין. סין, שהצטרפה למלחמת העולם הראשונה לצד בעלות הברית, בתקווה לשפר את מעמדה הבינלאומי ולהחזיר לעצמה שטחים שאיבדה, חשה נבגדת על ידי המעצמות המערביות. סירובה לחתום על ההסכם, נבע מרצונה להימנע מהסכמה להחלטות שנתפסו כפוגעניות ומנוגדות לריבונותה, ולשאיפות הלאומיות של העם הסיני. לבסוף בעיית שאנדונג נפתרה עם "הסכם תשע המעצמות" בה נאלצה יפן לוותר על שטחיה בשאנדונג ולהכיר בעצמאותה ושלמותה של סין.

מלחמת סין-יפן השנייה ומלחמת העולם השנייה

בשנות ה-30 הצבא היפני הקיסרי ביצע מספר פשיטות על אדמת סין, שהסלימו לכדי מלחמת סין-יפן השנייה (1937-1945). המלחמה הייתה אחת מהקטסטרופות הגדולות בהיסטוריה הסינית, עם עשרות מיליוני הרוגים ופגיעות חמורות באזרחים. לאחר המלחמה, יפן נכנעה ללא תנאי ונאלצה לוותר על שטחים שנכבשו, וסין סבלה מהשלכות המלחמה עוד שנים רבות.

המלחמה הקרה

לאחר מלחמת העולם השנייה, יפן קיבלה את השפעת המעצמות המערביות והתקרב לגוש המערבי, וסין, תחת שלטון הקומוניסטים, הייתה חלק מהגוש המזרחי. היחסים בין יפן לסין לאחר המלחמה היו מתוחים, במיוחד בעקבות זיכרונות המלחמה והפלישה היפנית, עם התנצלויות נדירות מצידה של יפן.

העת המודרנית

ראש ממשלת יפן פומיו קישידה נפגש עם המזכיר הכללי של המפלגה הקומוניסטית הסינית שי ג'ינפינג בשנת 2023

נשיא סין שי ג'ינפינג וראש ממשלת יפן לשעבר, שינזו אבה, נפגשו מספר פעמים במטרה לפתח מערכת יחסים לבבית, במיוחד הודות לעסקאות דו-צדדיות רבות, אך יציבות קשרים אלו תלויה על בלימה. לפי סין, המתיחות נובעת מהיעדר הכרה יפנית בעברה האלים במהלך מלחמת העולם השנייה, בעוד שיפן מאשימה את סין בהתרחבות צבא השחרור העממי ובפעולות התקפיות. הערות רוויזיוניסטיות מצד עובדי ציבור יפניים, ומחלוקות היסטוריות בנוגע לטבח ננקינג החריפו את המצב. מינויו של שינזו אבה לראש ממשלת יפן בשנת 2006 הביא לשיפור, וב-2010 פורסם דו"ח משותף שסיכם את ההסכמה בנוגע לזוועות מלחמת העולם השנייה. סין ויפן מצליחות לשפר את מערכת היחסים ביניהן. שתי המדינות הצהירו כי יפנו לפיתוח קשרים בריאים ויתמקדו ב"התחלה חדשה" ושיתוף פעולה בסחר עולמי, הפעילות הכלכלית באזור אסיה, הקמת מערכת תחבורה ימית ואווירית ענפה וחיזוק הקשרים במסגרת יוזמת החגורה והדרך. בשנת 2018 הצהירו שתי המדינות על מחויבות להעמיק את קשריהן ולחלוק קרקע משותפת במלחמת הסחר, עם הצהרת שינזו אבה כי "יחסי יפן-סין נעים בכיוון של שיפור משמעותי".

בתחילת העשור השני של המאה ה-21, היחסים הידרדרו מחדש בעקבות מגבלות יצוא שהטילה סין על יסודות נדירים. המחלוקות על איי סנקאקו הובילו להיתקלויות עוינות בים סין המזרחי, לרטוריקה חריפה ולמהומות אנטי-יפניות בסין.

יחסים כלכליים

הכלכלות של סין ושל יפן הן בהתאמה הכלכלות השנייה והשלישית בעולם לפי תוצר מקומי גולמי נומינלי. כמו כן, הכלכלות של סין ושל יפן הן בהתאמה הכלכלות הראשונה והרביעית בגודלן בעולם בהתבסס על שושצפוי להיכנס לתוקף בינואר 2022וי כוח הקנייה. הסחר בין סין ליפן גדל ל-266.4 מיליארד דולר, עלייה של 12.5% ב-2007, מה שהפך אותן לשותפות סחר מובילות. סין הייתה גם היעד הגדול ביותר ליצוא היפני בשנת 2009.

שתי המדינות אשררו את הסכם השותפות הכלכלית האזורית המקיפה. בסוף מרץ 2023 הודיע משרד המסחר והתעשייה היפני על מגבלות ייצוא של ציוד לייצור שבבים לסין.

מדיניות הדלת הפתוחה

דנג שיאופינג, שעלה לשלטון לאחר מותו של מאו דזה-דונג, הוביל את סין לשורת רפורמות כלכליות שפתחו את המדינה לכלכלה שוק חלקית, תוך שמירה על שליטה פוליטית ריכוזית. בתקופה זו חלה התפתחות כלכלית משמעותית בשוק הסיני, עם שיפור במעמדה הבינלאומי, בזכות "מדיניות הדלת הפתוחה" שהנהיג. מדיניות כלכלית שיזם ב-1978 כדי לפתוח את סין לעסקים זרים שרצו להשקיע בה, ובדרך זו הניעה את ההתפתחות הכלכלית של סין. זאת בדומה למדיניות שהנהיגו האמריקאים כלפי סין בראשית המאה ה-20. החל משנות ה-90 סין התפשטה יותר ויותר בשוק העולמי. בשנת 2001 הצטרפה לארגון הסחר העולמי, צעד שסייע להרחיב את קשרי הסחר וההשפעה שלה ברחבי העולם. עלייתה של סין הפכה ניכרת יותר בעקבות הצמיחה הכלכלית המרשימה שלה, והפיכתה לכלכלה השנייה בגודלה בעולם אחרי ארצות הברית. בנוסף, סין החלה לשחק תפקיד פוליטי מרכזי בזירה הבינלאומית, כולל בתחום הצבא, הדיפלומטיה והשפעתה הגלובלית.

ההתעצמות הסינית הביאה למתיחות עם חלק משכנותיה. לאור זאת יזם שר הביטחון שיגרו אישיבה, לימים ראש ממשלת יפן, ארגון "נאט"ו אסייתי", ארגון על-מדינתי המבוסס על מבנה האמנה הצפון-אטלנטית, מתוך מטרה מוצהרת של בלימת התפשטותה של סין והגנה-משותפת מפניה. לאור זאת אישיבה ממשיך במדיניות החימוש וההתחזקות של קודמיו למול עליית סין.

השפעה תרבותית

בין סין ויפן השפעות תרבותיות עמוקות ושיתוף פעולה עם הבדל ברור בין המדינות. למרות השוני, התרבות היפנית קיבלה השפעות רבות מסין. סין השפיעה על תחומים כמו תרבות האורז, הכתב, המתכת, הציור והאדריכלות ביפן. האמנויות ביפן, כמו ציור, פיסול ואדריכלות, הושפעו רבות מהתרבות הסינית, במיוחד במהלך תקופות מסוימות בהיסטוריה של יפן. ההשפעה הסינית ניכרת בפרטים רבים של האמנות היפנית.

מערכת הכתב היפנית הושפע באופן ישיר מהכתב הסיני. השפה היפנית נכתבת באמצעות שילוב של שלוש מערכות כתב: סימניות סיניות מותאמות המכונות ביפנית קאנג'י, ושני כתבים פונטיים שנגזרו מסימניות סיניות מותאמות, המכונים היראגאנה וקאטאקאנה. ההיראגאנה והקטאקאנה היפנית נוצרו בהשפעת הכתב הסיני, אם כי נכתבו בצורה שונה והיו מותאמות לשפה היפנית. למעשה, כל ראשית ההיסטוריה הכתובה של יפן נכתבה בסין. גם הכתיבה הספרותית ראשונית ביפן הייתה בהשראת הידע והמסמכים הסיניים.

התרבות החומרית בין סין ויפן חוותה השפעות הדדיות לאורך ההיסטוריה, כאשר סין שימשה מקור עיקרי להשראה והעברת טכנולוגיות וידע ליפן. תחומים כמו עיבוד מתכת, חרסינה, והכנת תה הם חלק מהתחומים שבהם ניכרת השפעת סין על התרבות היפנית. עיבוד מתכת: סין הייתה בין החלוצים בטכנולוגיות עיבוד מתכת, כולל יצירת ברזל ופלדה. ידע זה עבר ליפן, שם הפך לחלק מרכזי בתעשיית הנשק היפנית. החרבות היפניות, כמו קטאנה, נעשו בעבודת יד עם ידע טכנולוגי שהגיע מסין ושיפורים שנעשו ביפן, כך שבמהלך הזמן הפכו את החרבות היפניות למפורסמות בעולם.

טקס תה יפני מסורתי

סין הייתה היצרנית הראשונה של חרסינה, והטכניקות להכנת חרסינה משובחת הגיעו ממנה אל יפן במהלך המאות השביעית והשמינית. ביפן, החרסינה הפכה לאומנות משגשגת, והפופולריות שלה בקרב מעמדות שונים שיחקה תפקיד חשוב בהפצתה. שימוש נפוץ היה עבור הכנת תה. מסורת הכנת התה הגיעה מסין ליפן בתקופת שושלת טאנג (618–907 לספירה), אך ביפן היא פותחה והפכה למסורת תרבותית משלה. הכנת התה ביפן הפכה לפעולה רוחנית ואסתטית, ובמיוחד במסורת טקס התה היפני ה"צ'ה־נוּ־יו", שבו הכלים והציוד, כמו הקנקנים, כוסות התה ומסנני התה, נתפשים כבעלי ערך תרבותי ואומנותי.

ציורי נוף סיניים, שצוירו בסגנון האינטרפרטציה הטבעית והפסטורלית, היוו מקור השראה חשוב עבור האומנים היפנים. הציורים הסיניים התמקדו בנופים טבעיים, בסצנות של הרים, נהרות ועצים, והיו מאופיינים בשימוש בצבעים עדינים ובקומפוזיציות מוקטנות ומאוזנות. אמנים יפנים אימצו את הסגנון הזה ויצרו ציורים דומים, תוך שמירה על אלמנטים מסורתיים של הסגנון היפני. גם בתחום הפיסול, התרבות הסינית השפיעה על הפיסול היפני, במיוחד בהתחלה. פסלים בודהיסטיים, לדוגמה, היו בהשראת סגנון הפיסול הסיני, שהדגיש את הדימויים הדתיים והפולחניים. אומנים יפנים שאבו השראה ממסורות סיניות בודהיסטיות ויצרו פסלים דומים.

הפילוסופיה והדת הסיניות אכן השפיעו רבות על המחשבה הדתית והפילוסופית ביפן, במיוחד הקונפוציאניזם והבודהיזם. הקונפוציאניזם, שמדגיש ערכים כמו כבוד, סדר חברתי, חינוך ומוסר, מצא מקום חשוב במוסדות ובחינוך ביפן. במיוחד, רעיונותיו של קונפוציוס עזרו לעצב את התפיסות החינוכיות והחברתיות ביפן, כולל דגש על קוד אתי נרחב שהשפיע על תפקוד הממשל והחברה. הבודהיזם, שהגיע ליפן דרך סין (ובמיוחד דרך הדת הסינית מהאיאנה), שימש כגשר להעברת רעיונות דתיים ורוחניים. הבודהיזם שינה את התפיסות הדתיות ביפן והביא רעיונות כמו גלגול נשמות, קארמה והשגת נירוואנה. באופן כללי, הדתות הסיניות הפכו לחלק מהמרקם הדתי והתרבותי של יפן, והשפעתן ניכרת עד היום.

השפעת הבודהיזם לא התמצתה רק בדת אלא גם בעשייה תרבותית ואומנותית, כמו אדריכלות מקדשים, ציור ופסול. למשל, סגנון הארכיטקטורה של המקדשים וההיכלות היפניים נוצר בהשראת המקדשים הסיניים, כולל גגות מקומרים וחללים פתוחים. הסגנון האדריכלי הסיני השפיע רבות על עיצוב הגנים היפניים. גני הזן היפניים היוו המשך ישיר להשפעות סיניות, בהם הושם דגש על השילוב עם הטבע והחיפוש אחרי הרמוניה ושלום פנימי. בין הסגנונות החשובים ביותר של הגן היפני נמצא ה-chisen-shoyū-teien, המשלב בריכה ומים זורמים באופן טבעי. סגנון זה הובא מסין בתקופת הייאן (794-1185).

בעת המודרנית, גם ליפן השפעה על התרבות הסינית. המאנגה והאנימה, תופעות יפניות פופולריות אשר זכו לתפוצה עולמית, לרבות סין, בייחוד מאז ההתפתחות האינטרנט המהיר. בסין קיימת גם תעשיית אנימה ומאנגה מקומית, שנקראת דונגמן (Dongman). תחום זה, שנרקם בשנות ה-2000, השפעה גדולה על תרבות הנוער הסיני ואף זכה לתפוצה עולמית.

אולם המתיחות ניכרת גם ביחסים התרבותיים. כשנבנה המרכז הפיננסי העולמי בשאנגחאי, שאז היה השני בגובהו בעולם והמגדל הגבוה בסין, המאפיין הבולט ביותר בעיצוב חור טרפזיואידי בקודקוד. בתכנון המקורי היה אמור להיות חור עגלגל בקוטר של 46 מטרים, במטרה להפחית את הלחצים שנגרמים מהרוחות, ולסמל את התיאורים המיתולוגיים הסיניים של השמיים כעגלגלים, וכן להזכיר את שער הירח הסיני. אולם, ראש עיריית שנחאי, צ'ן ליָאנג'יו, התנגד משום שלדעתו העיגול דומה לעיצוב דגל השמש העולה בדגל היפני. בעקבות שינוי זה, מכונה המבנה באופן לא רשמי "פותחן הבקבוקים".

דעת הקהל

במרוצת ההיסטוריה הייתה סין הגמונית במזרח הרחוק. בעידן המודרני, עברה השרביט ליפן, אך מאז ראשית האלף החדש, חוזרת סין למעמדה הרם כשליטה עליונה. במקביל, חלה הידרדרות בעוינות בין העמים. סקר BBC משנת 2014 העלה כי 73% מהיפנים רואים את סין באופן שלילי, בעוד שבסין 90% מהאנשים חושבים רעות על יפן. מרכז המחקר פיו מראה כי 85% מהיפנים חוששים כי סכסוכים טריטוריאליים של סין עם מדינות שכנות, עלולים להוביל לעימות צבאי.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא יחסי יפן–סין בוויקישיתוף

• אביטל ניר, תוכן מקודם, תרבות עולם: השפעותיה של סין על התרבות היפנית, באתר הארץ, 2 ביולי 2020
• יובל וינרב ופרופ׳ דני אורבך, להבין את סין | פרק 22: ההיסטוריה של יחסי סין ויפן, בערוץ "רלוונט", ‏15 ביולי 2024