יחסי ישראל–נפאל

בין מדינת ישראל לבין הרפובליקה הפדרלית הדמוקרטית של נפאל קיימים יחסים דיפלומטים מלאים מאז ינואר 1953.

יחסי ישראל–נפאל
ישראל	נפאל
לחצו כדי להקטין חזרה לחצו להגדלה

ישראל	נפאל
שטח (בקילומטר רבוע)
22,072	147,181
אוכלוסייה
10,019,883	29,637,243
תמ"ג (במיליוני דולרים)
509,901	40,908
תמ"ג לנפש (בדולרים)
50,889	1,380
משטר
דמוקרטיה פרלמנטרית	רפובליקה פדרלית דמוקרטית

היסטוריה

מגעים ראשונים

הקשרים הראשונים שנוצרו בין ישראל לנפאל נקשרו בינואר 1953, בוועידה האסייתית הסוציאליסטית (אנ') שנערכה ביאנגון, בה נפגשו לראשונה שר החוץ הישראלי משה שרת, נציג מפא"י, ובישוושוואר פרסאד קויראלה, יו"ר מפלגת "הקונגרס הנפאלי" (नेपाली कांग्रेस). עניין כינון יחסים דיפלומטיים בין ישראל לנפאל הועלה לראשונה על ידי שרת רק בעת ביקורו בקטמנדו ב-1956, במסגרת מסעו באסיה. ראש ממשלת נפאל השיב כי מדינתו תלך בעקבות הודו, שלא כוננה יחסים עם ישראל באותה התקופה.^[1] בעקבות קיום בחירות דמוקרטיות בנפאל ב-1959, בהן זכתה בבחירות בנפאל מפלגת "הקונגרס הנפאלי". המפלגה ויושב-ראשה בישוושוואר פרסאד קויראלה, כעת ראש ממשלת נפאל, גילו ידידות לישראל עוד מימי הפגישה עם נציגי מפא"י בוועידה ב-1953. קויראלה ביקר לראשונה בישראל באוגוסט 1958 כאורח הוועד הפועל של ההסתדרות. קויראלה ביקר שוב בישראל באוגוסט 1960 והשתתף בוועידה הבינלאומית על תפקיד המדע בקידום מדינות שנערכה אז במכון ויצמן ברחובות.^[1]

י"ב טאפא, ראש הסיעה הפרלמנטרית של מפלגת הקונגרס בא ארצה בדצמבר 1959 וביקורו היווה את פריצת הדרך הגדולה ביותר ביחסים. טאפא מסר כי עניין היחסים עם ישראל נדון כבר בקרב חוגי השלטון בנפאל. ראש הממשלה קויראלה תומך נלהב בהחלפת נציגויות דיפלומטיות. העניין נדון גם עם ממשלת הודו, שהפנתה את תשומת לבה של נפאל לכך שהודו לא קיימה יחסים עם ישראל. בסופו של דבר, החליטה נפאל להודיע על החלפת נציגויות דיפלומטיות עם ישראל במסגרת הודעה כללית על פתיחת שורה של נציגויות במקומות שונים בעולם.^[1]

ב-15 באפריל 1960 כתב קויראלה לגולדה מאיר והודיע שממשלת נפאל החליטה יום קודם לכן לכונן יחסים דיפלומטיים רשמיים עם ישראל. הוא ביקש מכתב רשמי מממשלת ישראל ובו הצעה לכינון היחסים כדי שיוכל לשלוח הסכמה רשמית להצעה זו. ב-28 באפריל שלחה מאיר איגרת רשמית כמבוקש, שבה הציעה כינון יחסים דיפלומטיים מלאים. ב-25 במאי השיב לה קויראלה ונקבע יום לכינון היחסים. היחסים הדיפלומטים בין ישראל לנפאל כוננו ב-1 ביוני 1960, מאז הקמת היחסים נפאל תומכת תמיכה מלאה בישראל. ישראל פתחה את השגרירות שלה בקטמנדו, עיר הבירה של נפאל במרץ 1961, ונפאל פתחה את השגרירות שלה בתל אביב בשנת 2007.

בחודש ספטמבר 1963 נערך ביקור של מלך נפאל מהנדרה ורעייתו בישראל, בה חוזקו קשרי הידידות עם ישראל.^[2] במרץ 1966 ערכו נשיא מדינת ישראל זלמן שזר ורעייתו ביוקר גומלין בנפאל.^[3]

במהלך ההצבעה בעצרת הכללית של האו"ם בשנת 1975 על החלטה 3379 של העצרת הכללית של האו"ם שהשוותה את הציונות לגזענות, נפאל נמנעה.

בין ישראל לנפאל קיים שיתוף פעולה כלכלי וחקלאי, ב-2010 נפגש שר החקלאות הישראלי שלום שמחון עם מקבילו הנפאלי לקראת הסכם חתימה של שיתוף פעולה חקלאי בין נפאל לישראל. הסכם שיתוף הפעולה המדובר היה העברת טכנולוגיה לייעול השימוש במים, רעיונות בנושא פיתוח הכפר, שימור קרקע וכן פעילות כלכלית נלווית. כמו כן, מתקיימת פעילות משותפת בין שתי המדינות בבנייה, תשתיות, חינוך, ביטחון ועוד. בעבר סייעה ישראל לנפאל בתחום תמיכה טכנית, ונפאל סיפקה לישראל כוח עבודה, אך תחומי פעילות אלו הופסקו.

באפריל 2015, התרחשה רעידת אדמה בנפאל. נפאל זכתה לגיבוי מצד ישראל שהתבטא בחילוץ ומציאת הנעדרים הישראלים והמקומיים.

שגרירת נפאל בישראל (מ-2002) היא קנטה ריזל.

שגריר ישראל בנפאל (מ-2023) הוא שמוליק אריה בס.

שיתוף פעולה ביטחוני

לאורך השנים קיימו המדינות סוגים שונים של שיתופי פעולה ביטחוניים.

בשנת 1966 עברו 100 חיילים נפאלים קורס צניחה בישראל, לקראת הקמת בית ספר לצניחה בנפאל.^[4]

מאז, צה"ל וצבא נפאל ביצעו מספר תרגילים ואימונים משותפים, בין היתר עם דגש על לוחמה בטרור והיערכות של פיקוד העורף. האימונים המשותפים מתואמים על ידי נספחות צה"ל בהודו, שאחראית גם על שיתוף הפעולה עם נפאל.^[6]

בנוסף, קונה נפאל מישראל ציוד לחימה, בין היתר רובים מסוג תבור, גליל אייס, ומערכות פיקוד ושליטה.^[6]