יחסי שומרונים-נוצרים

הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
אם הערך לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך לפני כן רצוי להזכיר את התבנית למשתמש שהניח אותה, באמצעות הודעה בדף שיחתו.

יחסי השומרונים עם נוצרים לאורך ההיסטוריה.

היסטוריה

עריכה

לפי "הברית החדשה", ישו קיבל סיוע מהאישה השומרונית בבאר כאשר היה זקוק למים. ישו לפי "הבשורה לפי מתי" סירב להטיף את הלכותיו לשומרונים בתואנה שאין הם מזרע ישראל.[1] גם המונח "השומרוני הטוב" משקף גישה פולמוסית נוצרית אל מול השומרונים, ובא להציג את אותו השומרוני שהיה טוב כלפי יהודי (פרוטו-נוצרי) כ"יוצא דופן" מקרב עמו.

בימים שלאחר התנצרות האימפריה הרומית, הנוצרים נהגו להציק לשומרונים על אמונתם וניסו להמיר את דתם לנצרות בכוח. המצב החמיר עד כדיי שהשומרונים החלו לשאת על עצמם נשק להגנה עצמית בתפילות יום השבת בבתי הכנסת שלהם בבית שאן, והכו בתגובה בנוצרים ביד קשה.[2]

ב-484 מינו לעצמם השומרונים את השומרוני החילוני, יוסטא איש קיסריה, בירת ארץ ישראל בתקופה הביזנטית, שפתח במרד נגד הנוצרים ולאחר כישלון המרד שלו, נתפס והוצא להורג. הנוצרים התלוננו לקיסר זנון ודרשו להחרים את רכוש עשירי השומרונים ולמנוע מהם לשרת בצבא.[2] פרוקופיוס טוען כי לאחר כישלון המרד השומרוני, הוכרחו רבים מתושבי קיסריה השומרונים להתנצר (לכל הפחות, למראית עין) וכי את מרידות השומרונים הניעו האיכרים מביניהם.[2]

המגמה האנטי-שומרונית בקרב הנוצרים בארץ ישראל המשיכה, וב-528 [3]קמו השומרונים להגנת עצמם ומינו את יוליאנוס בן צבר למנהיגם ופתחו במרידות כנגד גזירות השמד שהמיטו עליהם הנוצרים. המרד דוכא ב-529. לאחר מותו של יוליאנוס המרד דעך משמעותית אך לא תם לגמרי ונמשך עד לחודש אפריל 530 לספירה, שכן לאחר תאריך זה אין עוד עדויות להתנגשויות נוספות בין השומרונים לנוצרים.[4] במהלך דיכוי המרד, שומרונים רבים מצאו את מותם - לפי גרסתו של מלאלס מספר ההרוגים הגיע ל-20,000[3] בעוד פרוקופיוס טוען למספר גדול בהרבה - 100,000 שומרונים הרוגים.[5]

כמו כן, לפי פרוקופיוס, לאחר דיכוי המרד הקיסר יוסטיניאנוס הראשון כפה על שומרונים (אותם החשיב לצד היהודים לאויבי הנצרות[2]) רבים להתנצר, וזו רבים נעתרו לדרישה זו במטרה להפסיק את מסע הרדיפות כנגדם. אולם, אף על פי שרבים מהם נטבלו לנצרות, לפי הכרוניקן פסחאלה, השומרונים דבקו באמונתם הקודמת וקנו בכסף מהמושלים את זכותם לשמור על דתם השומרונית.[6]

לקריאה נוספת

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ תחילת ההטפה בקרב השומרונים והגויים, באתר kotar.cet.ac.il
  2. ^ 1 2 3 4 שמעון דר, השומרונים בקיסריה, תעודה קובץ מחקרים של בית הספר למדעי היהדות ע"ש חיים רוזנברג כה בארץ ובתפוצות בימי בית שני ובתקופת המשנה ספר זיכרון לאריה כשר, אוניברסיטת תל-אביב, תשע"ב
  3. ^ 1 2 תרגום: Elizabeth Jeffeys, Michael Jeffeys and Roger Scott, 18, The Chronicle of John Malalas, Malburne: Australian Association For Byzanite Studies, 1986, עמ' 260-261
  4. ^ שם, עמ' 219
  5. ^ Procopius of Caesarea, 11, THE SECRET HISTORY OF THE COURT OF JUSTINIAN, 558 CE, עמ' 47-48
  6. ^ שם, תרגום לכרוניקן פסחאלה, עמ' 232