ינטל

ינטל
Yentl
	כרזת הסרט
	כרזת הסרט
מבוסס על	סיפור של יצחק בשביס-זינגר
בימוי	ברברה סטרייסנד
הופק בידי	ראסטי למורנד
תסריט	ג'ק רוזנטל וברברה סטרייסנד
עריכה	טרי רוולינגס
שחקנים ראשיים	ברברה סטרייסנד,; מנדי פטינקין,; איימי אירווינג,; נחמיה פרסוף
מוזיקה	מישל לגראן
צילום	דייוויד ווטקין
מדינה	ארצות הברית
חברת הפקה	Barwood Films, יונייטד ארטיסטס
חברה מפיצה	מטרו גולדווין מאייר, נטפליקס
שיטת הפצה	וידאו על פי דרישה
הקרנת בכורה	30 במרץ 1984
משך הקרנה	132 דקות
שפת הסרט	אנגלית
סוגה	סרט רומנטי, סרט דרמה, סרט מוזיקלי
מקום התרחשות	פולין
תקציב	12,000,000‏$
הכנסות	40,218,899‏$
הכנסות באתר מוג'ו	yentl
פרסים	פרס אוסקר לשיר המקורי הטוב ביותר (מישל לגראן, אלן ברגמן, מרילין ברגמן); מועצת ביקורת הקולנוע האמריקנית: עשרת הסרטים הטובים ביותר ;
	דף הסרט ב־IMDb

ינטל (באנגלית: Yentl) הוא סרט מחזמר דרמטי אמריקאי, משנת 1983 בבימויה ובכיכובה של השחקנית היהודייה ברברה סטרייסנד. התסריט שנכתב על ידי סטרייסנד יחד עם ג'ק רוזנטל, מבוסס על סיפורו של יצחק בשביס-זינגר "ינטל בחור ישיבה" ועוסק במעמד האישה ביהדות ובעיקר באופן ההתמודדות של האישה היהודייה עם גישת הממסד הדתי לחינוכה.^[1] הסרט זכה בפרס גלובוס הזהב.

תקציר העלילה

ינטל (ברברה סטרייסנד) היא בתו של רבי מנדל (נחמיה פרסוף), מלמד כפרי דתי אדוק. היא חיה בשטעטל טיפוסי בפולין של תחילת המאה העשרים. אביה האלמן מלמד אותה בסתר את רזי התורה והתלמוד, תחום השמור לבנים בלבד. כאשר נפטר אביה והיא נוכחת בפינוי חפציו של אביה, ביניהם כל ארון ספרי הקודש, היא מקצצת שערה, מתחזה לבחור ועוזבת את ביתה על מנת למצוא לעצמה מקום בישיבה. היא קוראת לעצמה "אנשל" (שמו של אחיה המנוח) ומתחברת במסעה לאביגדור (מנדי פטינקין), מי שנחשב לעילוי בקרב תלמידי הישיבה ולומדת איתו בחברותא בישיבה שלו. אביגדור מצא שידוך להדס (איימי אירווינג), בת יחידה ממשפחה מבוססת, מעט לפני פגישתו בינטל, ורואה ב"אנשל" חבר טוב. ינטל מצידה נמצאת בדילמה בין הקשר הרגשי שהיא חשה כלפי אביגדור (שאינו יודע שהיא אשה) לבין תשוקתה ללימוד. לאחר שמשפחת הכלה מגלה שאחיו של אביגדור התאבד, מתבטל השידוך שלו והוא מציע ל"אנשל" להתחתן עם המשודכת לו, הדס. ינטל מתנגדת בתחילה אך לבסוף מסכימה ו"מתחתנת". לבסוף מספרת ינטל לאביגדור שאיננה בחור והיא מתוודה באהבתה אליו וגם הוא מספר שהוא אוהב אותה. אביגדור מציע לינטל להפסיק להתחזות לגבר, להתחתן איתו ולהמשיך ללמוד איתו תורה בסתר, אך ינטל לא מעוניינת ללמוד בסתר אלא בגלוי ועל כך השניים נפרדים.

הפקה

הפקת "ינטל" הייתה תהליך ארוך ומפרך שנמשך למעלה מ-15 שנים.^[2] סטרייסנד רצתה להסריט את סיפורו של יצחק בשביס זינגר "ינטל, בחור הישיבה" לאחר שקראה אותו, בשנת 1968. זאת לאחר שהפקת הסרט מצחיקונת הסתיימה.^[2] כבר ב-1969 רכשה סטרייסנד את זכויות ההסרטה והייתה אמורה לגלם את התפקיד הראשי. חברת ההפקה First Artists שכרה את הבמאי הצ'כוסלובקי איוון פאסר בשנת 1971 לבימוי הסרט. זינגר כתב את התסריט והעניק לסרט את השם "מסכות" (Masquerades), אולם הוא סבר שסטריסנד מבוגרת מדי לתפקיד ופרסומה הרב יזיק לאמינות הדמות. על כן, הוא נסוג מן ההפקה.

ב-1973 הקריאה סטרייסנד את סיפורו של זינגר לבן-זוגה דאז, המפיק ג'ון פיטרס, כדי לזכות בתמיכתו בסרט. אולם, בדומה לפאסר, סבר פיטרס שסטרייסנד מבוגרת ונשית מדי מכדי למלא בצורה משכנעת את הדמות בסרט. בשנת 1976, לאחר השלמת "כוכב נולד", השתכנעה סטרייסנד שהיא מבוגרת מדי לתפקיד ינטל, והחליטה לשמש כבמאית בלבד. האולפנים סירבו לממן את הסרט מחשש שסטרייסנד, חסרת הניסיון בבימוי לא תעמוד במשימה של יצירת סרט בתקציב גדול. בנוסף, לפי סטרייסנד, האולפנים דחו את הסרט בטענה ש"אינו מסחרי דיו" משום שהוא "אתני מדי". בשנת 1978 הציעו חבריה של סטרייסנד, אלן ומרילין ברגמן, לשכתב את הסרט למחזמר. הם קיוו כי למחזמר בכיכובה של סטרייסנד יש סיכויים טובים יותר להתקבל בקרב האולפן.

סטרייסנד התחפשה לגבר ונכנסה לביתו של בן זוגה. לאחר שזה סבר שמדובר בפורץ זכר, השתכנע פיטר ביכולתה לשחק גבר והסכים לחתום על חוזה הפקה לשלוש שנים עם חברת אוריון (Orion Pictures) במרץ 1978. כדי להתגבר על בעיית הגיל של ינטל, שונה גילה בתסריט מ-16 ל-26.

בשנת 1979 הגיעה סטרייסנד להסכם עם אוריון לפיו היא תהיה הבמאית וגם תשחק בתפקיד הראשי. היא עבדה באותה תקופה עם תסריט של טד אלן, אך זנחה את רובו, תוך שמירה על הקטעים המוזיקליים. הסרט היה אמור להיות מופק על ידי חבריו ושותפיו של סטרייסנד, ג'ואן מרשל אשבי וג'ון פיטרס. כהכנה לסרט חקרה סטרייסנד באופן מעמיק טקסים ביהדות, למדה תורה והתייעצה עם רבנים רבים. את הרב לפין מינתה סטרייסנד כיועץ הראשי לענייני יהדות.

אוריון הכריזה על הפקת "ינטל" כסרט הבכורה בבימויה של סטרייסנד בסוף קיץ 1980. סטרייסנד יצאה לפראג עם מצלמת Super-8, חיפשה מיקומים לצילום ואף צילמה את עצמה מטיילת בעיר לבושה בבגדי בחור ישיבה וברקע קטעים מן הפסקול.

בעקבות הפקת המערבון "שערי החופש" בשנת 1980, שנכשל בקופות וגרם להפסדים של 35 מיליון דולר, החליטו באוריון להקפיא כל הפקה שתקציבה גבוה מ-10 מיליון (באותה על הוקצבו לינטל 14 מיליון). הסרט נדחה מספר פעמים עד שג'ון פיטרס, פיטר גרובר וניל בוגארט הקימו את חברת ההפקה PolyGram Pictures, שהסכימה להפיק את הסרט. עם זאת, בשל הבדלים יצירתיים ומחלוקות אישיות בין סטרייסנד לפיטרס, שוב נגנז הסרט.

לאחר מיזוג אולפני יונייטד ארטיסטס ומטרו גולדווין מאייר, ובראשם פרדי פילדס ודייוויד ביגלמן (סוכנה של סטרייסנד בסוף שנות השישים), החלה הפקת הסרט ב-14 באפריל 1982 באולפני לי אינטרנשיונל בלונדון, לאחר 15 שנים ו-20 תסריטים שונים. הצילומים הסתיימו באוקטובר אותה שנה. לסרט אושר תקציב של 14.5 מיליון דולר, אולם ההפקה עלתה 1.5 מיליון דולר מעבר לתקציב שהוסכם. את ההפרש נאלצה סטרייסנד לקזז משכרה, זאת על פי ההסכם עם האולפן.

המחזה בתיאטרון בישראל

בעקבות הצלחתו הגדולה של הסרט בארץ, העלה התיאטרון הקאמרי בסוף 2009 את ההפקה שלו לסרט המוזיקלי בשיתוף תיאטרון חיפה. את המחזה ביים משה קפטן, שהתבסס על העיבוד הבימתי של בשביס זינגר ולאה נפולין. דן אלמגור תרגם מאנגלית וכתב את הפזמונים למוזיקה מקורית של יוסי בן נון. השחקנית והזמרת אולה שור-סלקטר שיחקה את התפקיד הראשי והשחקן יחזקאל לזרוב שיחק את אביגדור. התפאורה עוצבה על ידי רוני תורן. ההפקה התקבלה בברכה על ידי הקהל וגם על ידי המבקרים. בהמשך ההצגה ירדה ועלתה מחדש ב-2022, הפעם בכיכובן של רוני דלומי והילה שלו (לחלופין) בתפקיד ינטל ואלכס קרול בתפקיד אביגדור בבימויו של רפי ניב ועיצוב תפאורה של סבטלנה ברגר.^[3]