יצחק מוריץ
יצחק מוריץ (באנגלית: Jitzhak Moritz; אוגוסט 1926 – 23 בנובמבר 1988) היה משפטן ובנקאי ישראלי יליד גרמניה, מבעלי בית ההשקעות "מוריץ את טוכלר" וממייסדי משרד עורכי הדין "מוריץ את מרגוליס" (לימים משרד "מוריץ וייסגלס אלמגור ושות'"), שנחשב מאז היווסדו לאחד המשרדים המובילים בישראל בתחום המשפט המסחרי[1].
 | |
| לידה |
אוגוסט 1926 הנאו, גרמניה  |
|---|---|
| פטירה | 23 בנובמבר 1988 (בגיל 62) |
| מדינה |
ישראל  |
| השכלה | קינגס קולג' לונדון, אנגליה |
| תקופת כהונה |
?–1988 |
| תקופת הפעילות |
?–1988 |
| תפקידים בולטים |
• מבעלי חברת הברוקרים מוריץ את טוכלר • שותף מייסד בפירמת עורכי הדין מוריץ • מרגוליס ושות' (לימים מוריץ, ויסגלס, אלמגור ושות') • חבר מועצת עיריית תל אביב • יו"ר ועדת האתיקה בלשכת עורכי הדין בישראל • ייצוג ראש הממשלה יצחק רבין • מועמד לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה • מועמד לתפקיד נגיד בנק ישראל |
  | |
קורות חיים
עריכהראשית דרכו
עריכהנולד בהנאו (בסמוך לעיר פרנקפורט) בגרמניה באוגוסט[2] 1926 למשפחת משפטנים ובנקאים גרמנית. אביו, מקס מוריץ, היה מהבנקאים המובילים בקרב יהדות גרמניה באותה תקופה ועורך דין, בוגר אוניברסיטת היידלברג. המשפחה עלתה לישראל ב-1933, בימי העלייה החמישית, והאב הקים אז חברת השקעות אשר עם הצטרפותו של קורט טוכלר ב-1936 הפכה לחברת ההשקעות הידועה "מוריץ את טוכלר".
יצחק מוריץ היה תלמיד מצטיין בתיכון ובגיל 18, כשנה לפני תום מלחמת העולם השנייה התגייס לבריגדה היהודית. לאחר המלחמה למד משפטים בקינגס קולג' לונדון ולאחר סיום לימודיו התמחה בבנק ורבורג. בשנת 1954 הוסמך כעורך דין בישראל[3].
בראשית שנות הששים הוא הקים יחד עם הנריק מרגוליס את משרד עורכי הדין מוריץ את מרגוליס, אשר נחשב מאז היווסדו כמשרד מוביל בישראל בתחומי עיסוקו. עורכי הדין דב ויסגלס ועמיר אלמגור, אשר החלו את עבודתם במשרד מוריץ את מרגוליס כשכירים בשנות ה-70 הפכו בהמשך לשותפים והמשרד שינה את שמו, תחילה למוריץ, ויסגלס, אלמגור ושות' וכיום ויסגלס אלמגור ושות'. המוניטין של משרד עורכי הדין מוריץ, מרגוליס ושות' יוחס במידה רבה לשותף המייסד עו"ד יצחק מוריץ. מוריץ היה עורך דין של חברות בינלאומיות רבות, חברות תעשייה, שגרירויות, חברות תעופה, חברות ביטוח, משרד הביטחון, פוליטיקאים בכירים, ועוד רבים משמנה וסולתה של המשק הישראלי.
חברת הברוקרים
עריכהעם השנים, הצטרף מוריץ ולימים גם אשתו יעל מוריץ (לבית אלמן), לחברת ההשקעות "מוריץ את טוכלר", שהייתה לאחד הגופים הפיננסים המובילים בישראל וניהלה מיליארדי שקלים של לקוחות פרטיים ומוסדיים והייתה לחבר הבורסה לניירות ערך בתל אביב. יעל מוריץ הייתה למנהלת בפועל של בית ההשקעות, בעוד בעלה היה פעיל ציבור ועורך דין. במהלך שנות ה-80 הועמדו בני הזוג מוריץ לדין בשני משפטים שונים על מרמה והפרת אמונים[4]. במשפט הראשון זיכה השופט אורי שטרוזמן את בני הזוג לאחר שלב ההוכחות, מבלי שנדרשו הנאשמים להגיב להאשמה, תוך שהוא מותח ביקורת על הפרקליטות[5]. בתחילת 1987 עיכב היועץ המשפטי לממשלה את ההליכים נגד בני הזוג מוריץ[6]. לבסוף הורשעה יעל מוריץ בבית המשפט המחוזי ונדונה לקנס ומאסר. בערעור לבית המשפט העליון הושגה הסכמה על ביטול עונש המאסר[7][8].
בתחילת שנות ה-2000 נמכרה חברת ההשקעות לחברת ביטוח ישיר[9].
פטירתו
עריכהלאחר מותו נערכו לזכרו של מוריץ מספר אירועים וטקסים, לרבות במתחם מוזיאון תל אביב לאמנות.
יצחק מוריץ הותיר אחריו את אשתו, יעל מוריץ לבית אלמן, ושלושה ילדים, מיכל, תמר ודוד.
פעילות ציבורית
עריכהיצחק מוריץ היה מעורב בחיים הציבוריים ומילא שורה של תפקידים ציבוריים. פוליטיקאים ומנהיגים רבים היו יוצאים ובאים במשרד כדרך קבע, בהם שמחה ארליך, מנהיג המפלגה הליברלית, שמואל תמיר[10], יצחק מודעי.
בראשית שנות השמונים ייצג מוריץ יחד עם שותפו דב וייסגלס את יצחק רבין במשפט דיבה נגד השבועון הצרפתי `ל`אקספרס`[11], לאחר שזה פרסם ידיעה שבה נטען כי חוקרי מס הכנסה גילו כביכול שבצלאל מזרחי, מי שנחשב אז לאחד מראשי הפשע המאורגן, שילם את הקנס שהוטל על לאה רבין בעקבות חשיפת חשבון הדולרים בארצות הברית.
מוריץ היה פעיל מאוד בלשכת עורכי הדין בישראל. היה חבר ויו"ר ועדת האתיקה בלשכת עורכי הדין בשנים 1960 עד 1972[12], חבר ועד מחוז תל אביב בשנים 1965 עד 1972[13], יו"ר בית הדין המשמעתי של לשכת עורכי הדין בשנים 1972–1979 וחבר מועצת לשכת עורכי הדין בישראל בשנים 1978 עד 1983.
מוריץ היה חבר מועצת העיר תל אביב-יפו בשנים 1974 עד 1983, כמומלץ של שלמה להט[14]. מוריץ כיהן כיועץ ראש העירייה לענייני כספים והתמודד עם הגירעונות הגדולים של עיריית תל אביב. מוריץ טען שמעל 40% מעובדי העירייה מיותרים[15] ושוועדת הפנסיה והפיצויים העניקה פיצויים מוגזמים ובזבזה כספים[16].
היה מועמד מוביל לתפקיד יו"ר הרשות לניירות ערך[17], אך הסיר את מועמדתו בעקבות עתירה לבג"ץ שנשענה על הטענה שבהיותו שותף בחברת ברוקרים מינויו נגוע בניגוד עניינים[18]. בנוסף, שימש כיו"ר חברת הביטוח מגדל, יו"ר מועצת המנהלים של טפחות[19], יו"ר מועצת המנהלים של חברת הפחם[20], חברת ועדת משק לשעת חירום ונמנה עם מייסדי האוניברסיטה הפתוחה.
קישורים חיצוניים
עריכה- משרד עורכי הדין ויסגלס אלמגור ושות', wa-law.co.il
- ארגון יוצאי מרכז אירופה, "העלייה החמישית", מאת רפאלה סטנקביץ
- תרומת העלייה ממרכז אירופה להתפתחות המשק החברה והתרבות: תרומת עולי מרכז אירופה להתפתחות הבנקאות והשירותים הפינאנסיים, מאת יואב גלבר, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח
הערות שוליים
עריכה- ^ אתר משרד עורכי הדין ויסגלס אלמגור ושות
- ^ אתר "נשמה"
- ^ הוסמכו 63 עורכי דין חדשים, חרות, 23 במרץ 1954
- ^ איה אורנשטיין, תיק מוריץ טוכלר הועבר לפרקליטות, מעריב, 30 באפריל 1984
- ^ איה אורנשטיין, יעל מוריץ: עברתי גיהנם, מעריב, 17 בפברואר 1986
- ^ איה אורנשטיין, חריש עיכב ההליכים המשפטיים, מעריב, 15 בינואר 1987
- ^ ע"פ 392/89 - יעל מוריץ נ' מדינת ישראל, אתר תקדין
- ^ יהודה שרוני, נא להכיר: היועצת החדשה של בנק ישראל - ברוקרית שהורשעה בפלילים, באתר nrg, 12 בספטמבר 2006
- ^ שי שלו, גם לשניידמן יש חברת ברוקרים: ביטוח ישיר רכשה את מוריץ טוכלר ב-23 מ' ש', באתר גלובס, 19 ביוני 2003
- ^ עקיבא אלדר, מוועדת קהאן עד יציאת עזה, 3 באוקטובר 2005
- ^ אנשי פרס ורבין החלו לחזר, מעריב, 27 בנובמבר 1980
- ^ הליברלים וחרות בראש מוסדות עורכי הדין, מעריב, 5 במרץ 1964
- ^ נבחר ועד מחוזי לעורכי הדין בת"א, מעריב, 11 באפריל 1962
- ^ משבר גלוי בין להט לבין הליברלים בת"א, דבר, 23 בספטמבר 1973
- ^ דנקה הרניש, בזבוז כספי משלם המיסים, דבר, 20 באוקטובר 1975
- ^ ועדת הפיצויים בעת"א פועלת בשיטת שמור לי ואשמור לך, דבר, 21 באוקטובר 1975
תובעים לכנס ועדת הפנסיה והפיצויים בעת"א, דבר, 26 באוקטובר 1975
נורית דברת, ראש העירייה עסוק וטרם התפנה לדו"ח, מעריב, 23 באוקטובר 1981 - ^ טאוב הורחק מתפקיד יו"ר הרשות לניירות ערך, דבר, 20 במרץ 1979
- ^ מירשם להרס המנגנון, דבר, 27 במרץ 1979
- ^ בטפחות לא נבחרה מועצת מנהלים חדשה, דבר, 7 בספטמבר 1979
- ^ עודד שורר, המטרה להפוך מוצר שחור לכסף טוב, מעריב, 19 באוקטובר 1982