יצחק קוטנר
יצחק קוטנר (4 באוקטובר 1904 - 26 ביוני 1961) היה אדריכל גנים ישראלי, ממקימי ארגון הגננים בישראל.
 | |
| לידה |
4 באוקטובר 1904 סנט גאלן, שווייץ  |
|---|---|
| פטירה |
26 ביוני 1961 (בגיל 56) |
| תחום יצירה | אדריכלות |
  | |
ביוגרפיה
עריכהקוטנר נולד בסנט גאלן, שווייץ, ועלה לארץ ישראל בשנת 1933. הוא החל לעבוד בבית הספר החקלאי מקוה ישראל, שם הצטרף לצוות המשתלה והתמחה באיקלום צמחי נוי. היה מרכז המגמה לגננות ושתלנות ותרם לעיצוב הגן הבוטני במקום. כמו כן עיצב, יחד עם ליפא יהלום את גן מנשה ליד כפר סבא, הגן הפרטי הגדול בארץ.
בשנות הארבעים גילה עניין גובר בגני הנוי בקיבוצים ועבר להתגורר בקיבוץ בית השיטה. בשנות החמישים פתח משרד עצמאי בחיפה ותכנן גני נוי ביישובים עירוניים, בבתי מלון ובמוסדות חינוך לצד גנים לבתים פרטיים.
קוטנר למד אדריכלות נוף בשווייץ. לאחר הלימודים נסע להשתלמות בבית הספר הגבוה לגננות שליד גני ורסאי בפריס.
עלה ארצה באוגוסט 1933 ממניעים ציוניים. הצטרף לצוות ההוראה של בית הספר החקלאי במקוה ישראל והקים בו את מגמת הגננות והשתלנות. הגן הבוטני של מקוה ישראל כבר היה קיים וקוטנר הפך במהרה לאחד מעמודי התווך שלו. עיקר המאמצים הופנו לאיקלומם של מיני צומח חדשים ובעיקר עצים ושיחים פורחים שיוכלו להוסיף צבע לגינות הנוי. חלק מהנסיונות לא הצליח אך הדבר לא ריפה את ידו והוא המשיך לבקש ממכרים להביא לארץ זרעים וייחורים של זנים חדשים לאיקלום. כשהאיקלום במקוה ישראל לא צלח הציע קוטנר למכרים מקיבוצים ברחבי הארץ לנסות את הצמחים בטיפוסי אקלים שונים.
תלמידים רבים במקוה ישראל העדיפו השכלה חקלאית עניינית בנושאי מטעים ובעלי חיים, ורק מעטים התעניינו בתחום הגינון. כדי לחזק את המקצוע יזם קוטנר, עם אחרים את הקמתו של ארגון הגננים. חלק גדול מהגננים בארגון היו נציגי ההתיישבות העובדת וקוטנר יצר עמם קשרים אישיים. כך הגיע בשנת 1944 לקיבוץ בית השיטה בעקבות הכרות עם אברהם אדרת והתיישב בו כחבר. אחד הקיבוצים הקרובים לליבו היה קיבוץ חניתה במרומי הגליל המערבי, ובו עיצב גן הררי טבעי בשילוב אבן וצמחייה טבעית. שם גם נקבר קוטנר לאחר מותו.
רבים מתלמידיו במקוה ישראל היו במהלך השנים לאדריכלי נוף בישראל ובהם צבי מילר ומשה בלום. בשנות ה-50 המאוחרות לימד קוטנר בבית הספר לגננות בפתח תקווה, שם לימד את גדעון שריג (גולדנברג). בשנותיו האחרונות היה קוטנר מורה לגננות בכפר הנוער כפר גלים ליד חיפה.
לאחר מותו נתרם ארכיונו למשכן לאמנות עין חרוד על ידי בנו גדעון קוטנר מקיבוץ בית השיטה. גרושתו, רות (לבית דיאמנט), שהייתה קרובת משפחה רחוקה של בנימין זאב הרצל, נישאה בשנית לעזריה אלון.
גנים בתכנונו
עריכה
- בית הוועד הפועל של ההסתדרות, רחוב ארלוזורוב, תל אביב (אדריכל דב כרמי)
- מלון "דן אכדיה" בהרצליה
- מלון רמת אביב, תל אביב 1954
- מלון שושנת הכרמל בכרמל מערבי חיפה
- בית ברל בצופית (1947 - הגן המרכזי, 1956 -אזור המגורים, 1959 - תוכנית הכיכר)
- כפר הנוער נווה הדסה, גן חדר האוכל 1952
- בית ההסתדרות ברעננה, רחוב אליעזר יפה
- בית הארחה איילת השחר
- גני נוי בקיבוצי עמק בית שאן: שדה אליהו, כפר רופין,1947 נוה איתן, מעוז חיים
- גני נוי בקיבוצי עמק יזרעאל: עין חרוד, גן הזיכרון ליד המשכן לאמנות 1949, תל יוסף, אוהל יוסף 1949 בית השיטה, שדה נחום וגבת, בית הספר 1947
- גני נוי בקיבוצי הצפון: תל קציר, 1954, דן, הגן המרכזי, 1947, אילת השחר, שדה נחמיה, 1946, ראש הנקרה 1954, חניתה, אבוקה, 1945
- גני נוי בקיבוצים במרכז הארץ: משואות יצחק 1950, עין צורים 1950, תל יצחק, 1957
- גני נוי בקיבוצים בדרום הארץ: נגבה, הגן המרכזי 1945, תוכנית ישוב 1957, ארז, 1956,
- גנים עירוניים בטבריה, עפולה ובית שאן
- גנים בבתי פרטיים בחיפה (בית חיותמן 1955, בית בר רב האי 1956, בית מנדלבליט 1956, בית י. אידלמן 1957), עתלית (בית דוידסקו 1955), חדרה (בית צבי ברונשטיין, 1956), אפקה (בית יצחק לוי 1956, בית קוצ'ינסקי 1957), סביון (בית האדריכל י.מ. לבקוביץ' 1957)
- גני זיכרון: כפר יחזקאל, עין חרוד, חניתה, מועצה אזורית חוף אשקלון, עפולה וקיבוץ ארז
לקריאה נוספת
עריכה- יצחק קוטנר / אדם, גן ונוף. ספר לזכרו, הוצאת המשפחה וידידים, 1969
- רות אניס ויוסף בן ערב, גנים ונוף בקיבוץ, הוצאת משרד הביטחון 1994, עמ' 195
- יוסף בן ערב, גנים ונוף בישראל, הוצאת הקיבוץ המאוחד תשמ"א, עמ' 35
- מראה מקום - ארבע גישות באדריכלות נוף בישראל, הגלריה האוניברסיטאית, אונ' ת"א, 1996, עמ' 13–15
- Shmuel Burmil, Ruth Enis, The Changing Landscape of a Utopia: The Landscape and Gardens of the Kibbutz past and present Wernersche, 2011
קישורים חיצוניים
עריכה
- לזכר נעדרים - יצחק קוטנר, דבר, 27 באוגוסט 1962
נעמה ריבה, "הפלנו את חומות הקרמלין": תל אביב התחדשה בגן ישן, באתר הארץ, 1 בנובמבר 2020
