ירמיהו הלפרן

ירמיהו (ירמה) הַלפֶּרן (ה' בחשוון ה'תרס"ב 18 באוקטובר 1901 – 27 באוגוסט 1962) היה איש בית"ר והתנועה הרוויזיוניסטית, ממייסדי הימאות העברית.

ירמיהו הלפרן

ירמיהו הלפרן במדי רב-חובל
ירמיהו הלפרן במדי רב-חובל
לידה	18 באוקטובר 1901 סמולנסק, האימפריה הרוסית
פטירה	27 באוגוסט 1962 (בגיל 60) תל אביב-יפו, ישראל
מקום קבורה	בית הקברות נחלת יצחק
מדינה	ישראל
השכלה	הגימנסיה העברית "הרצליה"

ראשית חייו

נולד בסמולנסק שברוסיה, בן לשרה ומיכאל הלפרן. אביו היה ממארגני פועלי ציון, איש העלייה הראשונה ומאנשי השומר.

הלפרן עלה לארץ ישראל ב-1913, למד בגימנסיה הרצליה בתל אביב, ובבית ספר ימי באיטליה; כמו כן הוכשר כרב-חובל בבית הספר הימי לרבי חובלים ומהנדסים בלונדון. ב-1919 עבד כמלח מדרגה שנייה באונייה "החלוץ" שבבעלות החברה לאסדות וספנות חופית. הלפרן היה מפעילי ההגנה ושלישו של ז'בוטינסקי בהגנת ירושלים במאורעות תר"פ. הלפרן תיפקד כמפקד העיר העתיקה, ובמספר מקרים הרג פורעים ערבים בהשליכו פצצות עליהם.

בימי המאורעות בשנות העשרים פגש בעיר העתיקה בירושלים עולה חדשה מקווקז, רחל ברקוביץ, ונישא לה. לאחר שנתיים נולדה בתם היחידה, גלי, שנפטרה בהיותה בת שלוש. ב-1925 עבר מירושלים לתל אביב. היה צמחוני ממניעים אידאולוגיים מגיל תשע ועד סוף חייו והתנגד ל"ספורט" הציד.

הקמת מוסדות ההכשרה

ב-1927 הוזמן על ידי ז'בוטינסקי לפריז ושם צורף לבית"ר. הוא התמנה כמפקד גדודי בית"ר בתל אביב. ב-1928 החלו בארץ רדיפות על בית"ר, והלפרן עזב עם חבריו את ההגנה והקים איתם את "ההגנה הלאומית" (שהייתה לימים בסיס להקמת האצ"ל). בפרעות תרפ"ט השתתפה בהגנה על תל אביב קבוצת בית"רים תחת הנהגתו של הלפרן, ואף ביצעה פעולת תגמול בכפר סלמה הסמוך לעיר, ממנו יצאו הפורעים. באותה תקופה פגש את אב"א אחימאיר, שעתיד להיות חברו שנים רבות.

ב-1931 השתתף בכינוס העולמי הראשון של בית"ר בדנציג, שם מונה על ידי זאב ז'בוטינסקי לאחד מקציני שלטון בית"ר. על הלפרן הוטל להקים מחלקה קבועה להכשרה ההגנתית.

בין השנים 1933–1935 הספיק ללמוד באקדמיה הצבאית הרוסית שם התמחה בקרב-נע. כמו כן כתב עבודה מדעית על אסטרטגיה וארגון מלחמת גרילה. תוך שהוא מטלטל בין פריז, ורשה, ריגה וערי אירופה נוספות, ארגן בתי ספר ושיעורים למדריכים ולסמלים אשר עמדו בחלקם הגדול תחת הנהלתו האישית ואשר הקיפו את רוב סניפי בית"ר במזרח אירופה ובארץ ישראל. עד שלהי שנות השלושים היה הרוח החיה בבתי הספר למדריכים בנציבויות בית"ר בעולם. הלפרן עמד על הרוח הפומבית והטקסית של הצבא, שבעתיד יקים את המדינה העברית. לדעתו חובה היה על כל בית"רי להגשים בעצמו את רעיונות העלייה, הגיוס והשירות: ”וצחוק התעורר בקירבי למראה הנערים הגלותיים המדברים על כיבוש עבר הירדן ובניין מדינה עברית והבורחים מכל דבר אשר קשור בקורבן אמיתי - בית"רי הנמלט מאחת השרויות, ותהי זו מפני הסיבה הצודקת ביותר, אינו בית"רי וכל שבועותיו אפס והן כל חלומותיו - חלומות שוא”.

הלפרן הטיף לחינוך המאמין במטרה הסופית ללא גבולות ומעצורים. בכינוס העולמי השני של בית"ר (קרקוב 1935) תיאר איך ניסה את חניכיו בבית הספר למדריכים, אשר במשך חמש שעות רצופות חפרו תעלות הגנה, לאורך קילומטר, בתנאי שלג וקיפאון.

הספינה שרה א'

איש הימאות

ביוזמת הלפרן הוקמה באפריל 1931 המחלקה הימית בבית"ר. הלפרן היה אחראי על ההכשרה הימית במסגרתה הקים בשנת 1935 עם פרופסור לוי מורנוס בית ספר עברי ראשון לקציני ים, בצ'יוויטווקיה איטליה, ומנהלו היה האיטלקי קפיטן ניקולא פוסקו. במקביל רכש סניף בית"ר בריגה (לטביה) אוניית מפרשים בשם "תיאודור הרצל" ששימשה להכשרת מלחים בעבודת הימאות המעשית. הלפרן ארגן גם ליגות ימיות בצרפת, אנגליה ואמריקה. בבית הספר לקציני ים שהוקם במפרץ העתיק של טריונין, למדו שלושה מחזורים של קציני ים, דייגים, ושולי ספוגים ואלמוגים. כמו כן פתח הלפרן בית ספר ימי לאמודאות במרסיי בצרפת, ובית ספר בשיתוף "אורט" למלחים בלונדון.

במקביל לפתיחת בית הספר, נרכשה בתרומת אלמן יהודי צרפתי בשם יפים קירשנר, ספינת מפרש ממונעת עם ארבעה תרנים, במעמס 750 טון. שמה "שרה א'" ניתן לה על שם אשת התורם שרה קירשנר. יש הסבורים כי האות א' הוספה לשמה של רעיית התורם כדי להנציח את שמה של שרה אהרנסון מניל"י. הלפרן התמנה לרב החובל שלה ולסגנו הוא מינה את חברו הטוב רב חובל אריה באייבסקי שפעל במשך שבע שנים בסקציה ימית של בית"ר אותה ייסד בתל אביב במסגרת 'האגודה הימית' 'זבולון' בה שימש מורה.

עם סיום לימודי המחזור השני בבית הספר הימי בקיץ 1937, הפליגה "שרה א'" לארץ ישראל. קבלות פנים נלהבות קיבלו את פני הספינה בארץ, ולקבלת הפנים בחיפה אף הגיעו קונסולים של איטליה. לאחר כחודש חזרה הספינה לאיטליה. ליד האי קורסיקה פקדה את הספינה סערה עזה, היא נתקעה על שרטון והיה צורך לפנותה. הלפרן שנותר לבדו על הסיפון היה האחרון לנטוש אותה כשאפסו הסיכויים להצילה ונגררה על ידי גוררת איטלקית. עלות חילוצה הייתה גבוהה עד כי נמסרה כדמי חילוץ.

פעילות פוליטית

בפרוץ מלחמת העולם השנייה נשלח על ידי ז'בוטינסקי לנהל משא ומתן עם ממשלת צרפת על הקמת לגיון עברי, ובנוסף פתח במשא ומתן עם האדמירלות בקנדה על יסוד בית ספר ימי עברי גדול כהמשך ללגיון העברי. באותן שנים נשא לאישה את רחל ברקוביץ.^{[דרושה הבהרה]} כאשר עבר מרכז הצ"ח (הסתדרות ציונית חדשה) ללונדון, עבר עימה גם הלפרן. בשנות הארבעים הרגיש כי מעמדה וכוחה של תנועת בית"ר הולכים ודועכים. הוא השלים עם העובדה כי התנועה עשויה להיעלם ויחד עם ערי ז'בוטינסקי עבר לפעול במסגרת "הוועד העברי לשחרור לאומי", שנוסד בידי הלל קוק. אל הוועד הצטרפו כעבור ארבעה חודשים 65 חברי פרלמנט ובית הלורדים וכ-1,000 נוצרים ויהודים בעלי מעמד. באפריל 1944 החל להפעיל בלונדון את "הוועד למען דומיניון יהודי", שנועד להציג דרישה להקים בארץ ישראל מולדת עברית כריבונות בתוך הקיסרות הבריטית. פעולה זאת הייתה חלק ממדיניות הצ"ח, והייתה מנוגדת לתנועת המחתרת הרוויזיוניסטית, משום שבאותו החודש הכריז מנחם בגין על הצהרת המרד בממשלה הבריטית בארץ ישראל.

ב-1946 יצא הלפרן לצרפת ולאיטליה כדי לפעול לריכוז אנשי בית"ר שנותרו בשארית הפליטה שלאחר השואה, לקראת עלייה לארץ. לקראת סוף 1946 החלו לפעול מחדש מוסדות בית"ר באירופה. באותה תקופה יצא מלונדון לאירופה והחל להקים בתי ספר לחינוך ימי בדומה לפועלו בשנות השלושים.

בשנות המדינה

ב-1948 חזר הלפרן לארץ ישראל, והיה אמור להשתלב בכוחותיו הימיים של צה"ל. פרשת "אלטלנה" מסמסה את ההצעה, עקב שיוכו אל האצ"ל.

ב-1951 הגיש לבן-גוריון הצעת תוכנית להקמת צי מסחרי וצבאי. כמו כן השתתף בחקר תת-ימי בים האדום. באילת הקים את המוזיאון הימי.

ב-1954 נקרא על ידי הממשלה להיות נספח למשלחת מחקר צרפתית בים האדום.

ב-1961 זכה בפרס ז'בוטינסקי לספרות ולמחקר על ספרו "תחית הימאות העברית". נפטר ב-1962, בגיל 61, ונקבר בבית העלמין נחלת יצחק.

על שמו רחוב בחיפה, בנתניה, בהרצליה ובאשדוד, וכן רחוב 'רב החובל' בירושלים.

כתביו

• אלפא ביתא ביתרית של ההכשרה ההגנתית, פריז: השלטון ('ספרית בית"ר', חוברת ב), 1931.
• שאלת הביטחון העברי: עקרוני הסטרטגיה והטקטיקה של ההגנה העברית, ורשה: מבצר, תרצ"ד.
• משפט סדום ואופקי העתיד, תל אביב, [1953?]. (ביקורת מנקודת מבט רוויזיוניסטית על משפט צריפין ועל שלטון מפא"י בכלל)
• Via Dolorosa: (נתיב הייסורים): רומן, תל אביב: הדר, תש"ך.
• תחיַּת הימאות העברית, תל אביב: הדר, תשכ"א. (גרסה מקוונת של הספר (לבעלי הרשאה), באתר "כותר")
• אבי, מיכאל הלפרן, תל אביב: הדר, תשכ"ד.

לקריאה נוספת

• יעקב וינשל, ירמה: פרקי חייו של "פורש" גדול, תל אביב: אחיאסף, 1968.
• רב חובל הלל ירקוני. הים, האנייה ועם ישראל. חיפה, פרדס הוצאה לאור, תשס"ט-2009. עמ' 98–99.

קישורים חיצוניים

• דוד תדהר (עורך), "ירמיהו הלפרן", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ו (1955), עמ' 2572
• העלייה הרוויזיוניסטית (על הקמת ההכשרה הימית ובעקבותיה העלייה הבלתי-לגאלית)
• ד"ר מאיר גורביץ, היקיצה הימית, דבר, 19 במאי 1937, המשך
• ירמיהו הלפרן, דבר, 28 באוגוסט 1962
• ד., ירמיהו הלפרן ז"ל, מעריב, 28 באוגוסט 1962
• ירמיהו הלפרין איננו, חרות, 28 באוגוסט 1962, המשך
• ירמיהו הלפרין הובא למנוחות, חרות, 29 באוגוסט 1962
• י. גוריון, הסערה שנדמה: להסתלקותו של ירמיהו הלפרן ז"ל, חרות, 30 באוגוסט 1962
• אליהו גלעזר, ירמה שלנו, חרות, 25 בספטמבר 1962
• דני זמרין, "הדר בית"רי ברוטב פסטה או: באיטליה ייסדתי את הספנות הישראלית." אותו הים - על ספנות עברית ועוד, 1 בפברואר 2011.
• ירמיהו הלפרן, דף שער בספרייה הלאומית