ישעיה מדינוביץ
רבי ישעיה הלוי[1] מדינוביץ (נפטר ה'תקנ"ד, 1794) היה מחשובי תלמידי המגיד ממזריטש, מגיד ודמות חשובה בתהליך כתיבת רעיונות החסידות. נהוג לזהות אותו עם רבי ישעיה מיאנוב, שמוזכר בשער הספר צוואת הריבש ובמקומות נוספים. מסורות חסידיות מאוחרות יותר מספרות על תפילתו המיוחדת וכוחה המיסטי.
אף על פי שלא הנהיג עדה חסידית, היה ידוע מאוד בין החסידים (מכונה לרוב "החסיד המפורסם") וזכה לתוארי שבח מופלגים כאחד ממנהיגי התנועה החסידית. רבי פנחס שפירא מקוריץ (ובדומה לכך רבי חיים טירר מצ'רנוביץ) מכנה אותו למשל "איש אלקים קדוש הוא... שמו נודע בשערים".
חייו
עריכהשימש כמגיד מישרים בקהילת דינוביץ ויאנוב, ובאחרונה גם כאב"ד.
היה תלמידו של המגיד רבי דב בער ממזריטש, ועל פי המסורת למד גם אצל המקובל רבי ליבר הגדול מברדיצ'ב. לפי המכתב ששלח אליו רבי פנחס מקוריץ ועדויות נוספות היה בקשרים קרובים עם רבי פנחס, ואולי כעין תלמיד-חבר שלו.
עסק הרבה בהעתקת כתבי קבלה ותורות חסידיות, גם בידי עצמו וגם ביוזמה, עידוד ומציאת מימון להעתקה. מהכתבים שהחזיק הודפס הקובץ המקיף הראשון של תורת המגיד ממזריטש.
בראשית שנות השבעים של המאה ה-18 היה מעורב במחלוקת בין רבי פנחס מקוריץ לבין "אנשי המגיד" רבי יחיאל מיכל מזלוטשוב שפרצה סביב בית השחיטה בקוריץ, ובסופה נאלץ רבי פנחס לעבור לעיר אוסטרהא. לפי תיאור הפרשה שנכתב עשרות שנים אחר כך, לאחר ששהה בשבת אצל רבי פנחס, יצא בלילה אל רב העיירה לנסות להשלים בינו ובין רבי פנחס, ככל הנראה ללא הצלחה.
בשנת ה'תקמ"א כתבו אליו מנהיגי עליית החסידים לארץ ישראל, רבי מנחם מנדל מויטבסק ורבי אברהם מקאליסק, בבקשה שיתמוך בשד"רים ששלחו אל הקהילות לאיסוף תרומות, ויסייע להם להצליח במשימתם.
בכתב קללה על מנהיגי החסידים שנכתב כנראה בסוף שנות השמונים, הוא נזכר בין 16 מנהיגי החסידות (רובם מנהיגי חצרות) באותה עת. רשימה זו מופיעה גם ב"ספר ויכוח" נגד החסידות של המגיד רבי ישראל לבל (נדפס ה'תקנ"ח), שם האישים הנזכרים מתוארים כאלו שהחסידים מייחסים להם יכולת לפעול ניסים בתפילתם[2].
נפטר בשנת ה'תקנ"ד בסמילא ונקבר בה. עובדה זו מסייעת לזיהוי עם רבי ישעיה מיאנוב, שכן בשבחי הר"ן מסופר על רבי נחמן מברסלב[3]:
ובעת שהיה יושב בבית חותנו, כשהיה חפץ לדבר עם הבעל שם טוב, זכרונו לברכה, דהינו לילך על קברו ולבקש מאתו איזה דבר בקשה, היה רגיל לנסוע לקהלת סמילא שהיה סמוך לבית חותנו. והלך על קבר הצדיק המפורסם מורנו הרב ישעיה מיאנוב, זכרונו לברכה, שהוא מנח שם. ועשה את הצדיק הנ"ל לשליח, שילך ויודיע להבעל שם טוב זכרונו לברכה, את בקשתו מה שהיה צריך אז.
צאצאיו
עריכהחתנו, רבי אריה יעקב, כיהן כרבה של סמילא. התכתב עם פוסקים ואדמו"רים ותשובותיו ההלכתיות יצאו בשו"ת רבנו יעקב מסמילא, פיעטרקוב תרס"ד.
כתבים
עריכהרבי ישעיה לא כתב רעיונות או דרשות משל עצמו, אך כמה מדבריו צוטטו בספרים שונים וקובצו יחד בידי הרב י. ישר[4]. מיוחסת לו התקנת "פדיון נפש", סדר אמירת פסוקים (בעיקר מתהלים) ומתן צדקה להצלה מסכנה פרטית או ציבורית, אך יש הטוענים שגם סדר זה העתיק, מכתבי רבו רבי ליבר הגדול. הודפס לראשונה מכתב יד מאוסף רבי ישראל מרוזין בשעה שהשתוללה מגפה:
- תפלה לעתות בצרה, הסדר הזה מקובל ומסודר לאמרו על כל צרה שלא תבא בפרט בעת צרה הזאת אשר עלה המות בחלונינו רח"ל... טשערנאוויץ תר"ח.
עיקר חשיבותו בהעתקת כתבים קבליים שנמסרו בין החסידים, ואוספי תורות חסידיות שאחר כך הודפסו והשפיעו השפעה עמוקה על תנועת החסידות. מתוכם שמו נזכר במפורש בחיבורים הבאים:
- ספר צוואת הריבש, תקנ"ג: "אשר נמצא באמתחת חסידא ופרישא איש אלקים מהור״ר ישעי׳ אב״ד ור״מ דק״ק יאנוב". כולל הנהגות מוסריות ודתיות שרובן מאת המגיד ממזריטש.
- ספר אור תורה, קארעץ תקס"ד: "ליקוטים יקרים... אשר היו גנוזים בחותמא דגושפנקא דמלכא, מאן מלכא רבנן ה״ה הרב המפורסם בוצינא קדישא מוהר״ר ישעיהו מ״מ דק״ק דונוויץ והי׳ משתעשע באמרות האלו הנעימים". לפי השער כולל רעיונות ודרשות מאת המגיד ממזריטש, אך יש בתוכו גם כמה דברים משמו של רבי יחיאל מיכל מזלוטשוב.
- אגרת הקודש מהבעש"ט: בנוסח שונה מהנוסח הידוע שבספר "בן פורת יוסף", הודפס בידי אברהם כהנא[5].
חיבורים קבליים שהועתקו על ידו או ביוזמתו:
- ספר הצורף לרבי העשיל צורף: המעתיק הראשון מספר כי עשה זאת ביוזמת ובדחיפת "רבי ומורי ישעיה הלוי" מדינוביץ ואף מצרף מכתב ממנו, בו הוא מודיע שהצליח לארגן "מלגת קיום" למעתיק: "והזכרתי את רפ״מ שם שיוכל להעתיקו והסכימו וקבלו עליהם שיהיה רפ״מ אצל אחד מאוכלי שלחנו הן בחול והן בשבת... וייחדו חדר מיוחד לכתיבה"[6].
- כללי החכמה מהרמ"ק: כתב יד שהועתק בשנת תר"ל (1870) מכתב ידו של רבי ישעיה, שהכיל לדברי המעתיק גם קטעים מתורת האר"י, וקטעים קבליים נוספים ללא ציון שם. שמור כעת בספרית ישיבה יוניברסיטי בארצות הברית.
בספר צרור החיים, שנכתב בתקופה מאוחרת, נכתב שחלק מהכתבים הקבליים נמצאו "אצל הרב ר' אלימלך מעיר סמילא אשר היה נכד הרב הקדוש רבי ישעיה זצ"ל מעיר דינאוויטש" ואלו שרידים מכתבי קבלה רבים שהיו אצל רבי ישעיה[7].
לקריאה נוספת
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה- מכתב מרבי פנחס שפירא מקוריץ אל רבי ישעיה מדינוביץ, בכתב ידו המקורי. מאוספי הספרייה הלאומית.
- תפלה לעתות בצרה - מהדורה ראשונה של סדר פדיון הנפש.
הערות שוליים
עריכה- ^ כך על פי הקדמת המעתיק לספר הצורף שהועתק מכתב היד שלו.
- ^ וילנסקי, חסידים ומתנגדים חלק ב, עמ' 101, 288
- ^ שבחי הרן אות כ
- ^ היכל הבעש"ט, גיליון ניסן תשס"ה, עמ' קלג והלאה.
- ^ רבי ישראל בעל שם טוב, ז'יטומיר תרס"א, עמ' 100-102.
- ^ זאב רבינוביץ, מן הגניזה הסטולינאית, ציון ה חוברת ב, ה'ת"ש, עמ' 125-132
- ^ חיים ליברזון, צרור החיים, בילגורייא, תרע"ג, עמ' יד