ישראל ניסן קופרשטוך
הרב ישראל ניסן קופרשטוך (בכתיב מקומי: קופערשטאך או קופרשטוק; ד' באב ה'תרי"ח, 1858 – כ"ח בטבת ה'תר"ץ, 1930) היה רב ופוסק הלכה, רבן של הקהילות היהודיות אודז'יבול, רוז'אן, פשיסחה, ומאקווא ובסוף ימיו רב של חסידי אלכסנדר בירושלים. חיבר את ספר השו"ת "עני בן פחמא".
 | |
| ישראל ניסן קופרשטוך, פולין, 1924 | |
| לידה |
1858 ה'תרי"ח  |
|---|---|
| פטירה |
28 בינואר 1930 (בגיל 72 בערך) כ"ח בטבת ה'תר"ץ |
| מקום קבורה |
בית הקברות היהודי בהר הזיתים |
| תקופת הפעילות |
? – 28 בינואר 1930 |
| השתייכות | רבנים חסידים, רבני פולין, רבני אלכסנדר, רבני ירושלים |
| תחומי עיסוק | תלמוד, הלכה, אגדה |
| רבותיו | הרב ישראל יהושע מקוטנא, והאדמו"רים מאלכסנדר |
| חיבוריו | שו"ת עני בן פחמא |
  | |
קורות חיים
עריכהנולד בשנת תרי"ח (1858), לרבנית חנה פעסא, ולרב משה אריה קופרשטוך סוחר לפרנסתו שהוכר כחסיד נלהב, מקורבם של האדמו"רים מוורקא, האדמו"ר הזקן מוורקא ובנו האדמו"ר הצעיר מוורקא וממשיכי דרכם. את בנו חינך האב להישגיות בלימודי הגמרא. לימים הקדיש לו הבן מילות תודה בהקדמת ספרו עני בן פחמא שם מתאר את האב:
הנני זוכר עוד מקטנותי, אשר אבי מורי ז"ל, היה לבו בוער בגחלת ממש לעבודת ה' ... היה לבו בוער תמיד באש ודבוק בה' אף בעת עסקו בצרכי הרשות, כאשר זוכר אני, כד הוינא טליא, היה דרכו בקודש לתת לי בעד כל דף גמרא שאמרתי לפניו בעל פה, מטבע אחת של כסף בשווי עשרה גדולים, ובעת שבאתי מבית הספר והיה מוטרד בעסקיו, היה שומע אותי בהגידי לפניו את השיעור ותפש אותי לפעמים בטעות בשגגה היוצאת מפי והעיר אותי הרבה פעמים גם על הפשט להעמידני על האמת
.
לאחר תקופת לימודים מקומית אצל אביו, יצא ללמוד בישיבתו המפורסמת של הרב ישראל יצחק הכהן, רבו של הפרוור הוורשאי 'פאוונזיק' שאצלו השתלם בהוראה[1]. אך רבו המובהק היה הגאון רבי ישראל יהושע טרונק רבה של העיר קוטנא, שישיבתו הייתה מהמפורסמות בישיבות פולין. הרב מקוטנא חיבבו מאוד, ואף הזמינו להיות מאוכלי שולחנו הפרטי[2]. ועד אחרית ימיו עמד עם רבו בקשרי מכתבים הלכתיים. בשנות ילדותו המוקדמות עוד הספיק קופרשטוך להכיר את האדמו"ר הצעיר מוורקא שנפטר בצעירותו[3]. ולאחר פטירתו המשיך להסתופף בצל תלמידו רבי דב בעריש מביאלה. בגיל צעיר מאוד נשא את פייגע, בתו של רבי ראובן לייב נויפלד, רבה של קהילת נובידבור מזובייצקי, מי שהיה חתנו של רבי שרגא פייבל דנציגר מגריצא, מייסד שושלת חסידות אלכסנדר. לאחר חתונתו, היה סמוך על שולחן חותנו[4], והיה נוסע בקביעות לעיר פילץ (PILICA) הסמוכה, שם למד הוראה בחברותא עם דוד אשתו רבי יחיאל דנציגר שלאחר תקופה קצרה התמנה לאדמו"ר מאלכסנדר, וקופרשטוך דבק בו וזכה לקרבתו.
ברבנות קהילות
עריכהבהיותו כבן עשרים ושלוש שנים, נבחר לכהן ברבנות העיירה אודז'יבול שבמזרח פולין, אליה הגיע בערב ראש השנה של שנת ה'תרמ"א וכבר באותו יום נדרש להשיב על ספק חמור בדיני טרפה וזכה לקבל את הסכמת רבו מקוטנא. לאחר כהונה בת שנה אחת באודז'יבול, עבר לכהן ברבנות העיר רוז'אן שם סבל מהתנגדות עזה של תושבי העיר, שלא הסכימו לעובדת היותו חסיד אלכסנדר, והתנכלו אליו ולבני משפחתו. בשיאן של התנכלויות[5], נחלץ לעזרתו רבו יחיאל דנציגר ששלח מכתב אזהרה לתושבי העיירה אך ללא הועיל. כעשר שנים לאחר מכן, בשנת ה'תרנ"א החליפו הרב נפתלי יוסף פריינד שזכה לאהדת התושבים. מרוז'אן, עבר בה'תרנ"ב לעיירה פשיסחה, שם נבחר לכהונת רבנות בת שתים עשרה שנים, כאשר בשנת ה'תרס"ד עבר לכהן במאקוב מזובייצקי, שם זכה למנוחה ולהצלחה יתירה, ואף זכה להכרה מהשלטונות שאף שילמו את שכרו, דבר שהיה חסר תקדים בימים ההם. הנהגתו עם בני קהילתו, דמתה יותר להנהגת אדמו"ר חסידי, מאשר לרב מקומי. הוא היה מאריך בתפילות, והיה עורך טיש חסידי בהשתתפות כל בני העיירה. במקביל, אף הוכר כלוחם בתנועות הציוניות שקמו באותה תקופה, וכמי שלחם לשמירת גדרי המסורת היהודית. לאחר שהתאלמן מאשתו הראשונה, נשא קופרשטוך את הרבנית ציפורה חיה, בתו של הגאון רבי יעקב קאפל הכהן רבם של העיירות דבלין-מודז'יץ וקאלושין (KALUSZYN), שילדה לו את בתו היחידה יהודית[6].
עלייתו לארץ ישראל
עריכה
בשנת ה'תרפ"ד לאחר פטירת רבו התפארת שמואל מאלכסנדר, עזב קופרשטוך את קהילתו ויצא לאלכסנדר שם עשה חצי שנה אצל האדמו"ר החדש העקידת יצחק. אך בסוף אותה שנה גברה חיבתו לעלות לארץ ישראל, והוא עזב את פולין לירושלים. בשורת עזיבתו את כהונת הרבנות, נפלה על בני המקום כרעם. אף המושל המקומי ניסה לעכב, אך ללא הועיל. בני הקהילה ליווהו בכבוד גדול עד לפולטוסק הסמוכה, כאשר תזמורת הכבאים מנגנת לכבודו[7]. היה בקשר ידידותי בירושלים עם הצדיק הירושלמי הנודע הרב נח גד וינטרוב שהיה כותב מדברי תורתו בספריו. במסעו לירושלים התעקש קופרשטוך לא לשאת בשום משרה רבנית, ואף סירב לבקשתו של רב העדה החרדית רבי יוסף חיים זוננפלד להימנות על חברי הבד"ץ. הוא הסתפק בדירת שני חדרים קטנה שקיבל מכולל ורשה. חסידי אלכסנדר המקומיים התלכדו סביבו וראו בו מנהיג. לימים, בשער ספרו עני בן פחמא הוא מזכיר לטובה את אשתו הרבנית ואת בתו היחידה, שהסכימו למסע הקשה הזה, ולאובדן המעמד והפרנסה שהורגלו להם.
ועתה באתי להזכיר לטובה את זוגתי הרבנית תחיה, זיווג שני שלי. מרת חיה ציפורה בת הרב הגאון מורינו שמואל יעקב קאפל הכהן שליט"א אב בית דין קהילת קאלאשין במדינת פולין, עם בתי היחידה לה ממני, הבתולה מהוללה מרת יהודית תחיה, כי מלאו אחרי לעזוב הרבנות והפרנסה שהייתה לנו במאקאווא במדינת פולין וללכת אחרי לארצינו הקדושה באין מקום פרנסה מוכנה, רק לצפות לישועת ד' בכל יום ויום. יזכינו השם יתברך לישיבה טובה והרחבה ואריכות ימים ושנים בארץ חמדה זו ולעבוד אותו על אדמת הקודש מתוך הרבת הדעת ובריאת השלימות
אף על פי שלא נשא משרה רבנית, היה מוכיח את העם, ומוציא כרוזים בחתימתו שבהם עורר על צניעות הנשים והתריע כנגד פרצות הלכתיות. בעיקר ניכר בנועזותו להיענות בשנת תרפ"ה לפנייתו של הרב יוסף חיים זוננפלד לפקח על שחיטה חרדית נפרדת ביפו עבור תושבי תל אביב, מה שנחשב להתגרות בסמכות הרבנות הראשית. המשחטה נסגרה בתרפ"ט עם פרוץ המאורעות ביפו. הוא נפטר בכ"ח בטבת תר"צ ונטמן בהר הזיתים.
חיבורו
עריכהבירושלים הדפיס את חיבור השו"ת שלו עני בן פחמא שהוציא לו מוניטין רב. את המניע לכתיבת הספר, הוא מספר בשער תוך שהוא מבהיר כי היו ברשותו הרבה כתבים שאבדו לו בעלותו לארץ.
ואחרי כי בעוונותי הרבים, לא זכיתי עדיין לבן זכר, כי בן אחד שהיה לי נקטף באבו ועלה השמימה עוד בטל ילדותו, לזאת אמרתי: תהי זאת נחמתי בעניי ומרגוע לנפשי בהעלותי על מזבח הדפוס את ילדי רעיוני ופרי עשתנותי אשר אתי בכתובים המוצלים מכליון ואבדון, כי למכביר היו כתבי ידי שנאבדו בדרך בצאתי מפולניא לירושלם והמעשט אשר נשאר בידי שכתבתי בעניני הלכה למעשה, תהיה זאת לי כדרשת חז"ל על הפסוק 'אגורה באוהלך עולמים' ... ולא ימושו תורת ה' מפי ומפי זרעי וזרע זרעי עד עולם, אמן
בפתח הספר מתנצל המחבר על כך שהוא מדפיסו ללא שום הסכמה מסמכות תורנית. את הסיבה לכך הוא מנמק בהסבר ענוותני
באתי להתנצל בפני המעיין בספרי הזה, על מה שלא קבלתי הסכמות עליו, כי לפי הבנתי לא אמצא בהם תועלת להמחבר, רק התפארת והכבוד בתוארים גדולים אשר יכתבו עליו הנותנים הסכמה, אשר זאת היא למורת רוחי להדפיס עלי דברי שקר ח"ו
.
אלא שבכל זאת, ”בכדי שידעו המעיינים והלומדים והרבנים שכדאי לעיין בספרי ולהעלותו על מכבש הדפוס לתועלת ההלכה אשר תצא ממנו”, פורס המחבר רשימה שמית של גדולי ישראל שהתכתבו עמו בדברי הלכה, ותשובותיהם ממלאות את הספר. בין השמות שהוא טורח לציין מצויים: רבו ישראל יהושע מקוטנא, רבי אברהם בורנשטיין ה"אבני נזר", מסוכטשוב, רבי שניאור זלמן פרדקין בעל ה"תורת חסד" מלובלין, רבי יואב יהושע וינגרטן ה"חלקת יואב" מקינצק, רבי צבי הירש שפירא ה"דרכי תשובה" ממונקאטש ועוד רבים. כך הוא גם מסביר את קריאת שם הספר "עני בן פחמא":
קראתי את שם הספר עני בן פחמא להיות ש'עני' בהיפוך אתוון הוא ראשי תיבות ישראל ניסן עני, ו'פחמא' הוא ראשי תיבותו של אבי ואמי ז"ל, שם אבי מורי היה משה אריה, ושם אמר מורתי היה חנה פעסא, אשר אותיות מ' א' ח' פ', הם אותיות 'פחמא'
בשנת תשע"ז יצאה מהדורה חדשה של הספר על ידי מכון שפתי צדיקים - קאפיטשניץ בתוספת שני שערים: שער ראשון, על התורה; שער שני, חידושים על הש"ס והשער השלישי הוא שער השאלות והתשובות של המהדורה הראשונה. שני השערים החדשים הם מכתבי יד שנערכו, הוגו וסודרו על ידי נכדו ישראל ניסן רובין והרב נפתלי פלינטשטיין. לספר נוספו הקדמה ותולדותיו של הרב באמצעות מסמכים שבארכיון המשפחה.
לקריאה נוספת
עריכה- מאמר לדמותו בתוך כרמנו (ו') ביטאון חסידי אלכסנדר, בני ברק, תש"מ.
- ספר בית אבות, על משפחת חמיו רבי יעקב קאפל, פרקים ה'-ו', ברוקלין תשס"ב.
- תולדות הרב הגאון ישראל ניסן קופרשטוך, ספר עני בן פחמא, ירושלים, מהדורת תשע"ז.
| תקופת חייו של הרב ישראל ניסן קופרשטוך על ציר הזמן |
|---|
 |
קישורים חיצוניים
עריכה
- עני בן פחמא, באתר היברובוקס
הערות שוליים
עריכה- ^ בספרו עני בן פחמא חלק אורח חיים (סימן כב) מזכיר את אותה תקופה ואף מסיק ממנה הלכות שראה אצל רבו: "דכירנא כד הווינא טליא ולמדתי אז אצל מו"ר הרב הגאון ר' ישראל איטשע ז"ל אבד"ק פאוואנזיק הסמוך לווארשא, היה מעשה אז בגביר שהיה לו בית מזיגה בעיר הנ"ל ועשה שטר מכירה על החמץ"
- ^ בספרו חלק אורח חיים (סימן ה') הוא מזכיר את העובדה בהתפארות:"שמעתי ממורי ורבי הרב הגאון הצדיק רבי ישראל יהושע זצ"ל אב בית הדין דקהילת קוטנא בעמח"ס 'ישועות ישראל', כאשר למדתי אצלו בילדותי בקהילה קדושה קוטנא, והייתי יושב בשבת קודש על שלחנו הקדוש, והיה דרכו בקודש בכל פעם להתעורר ולזעוק בקול: 'רבונא דעלמא כולא' ואחר כך בלשון אשכנז: 'הער פון די גאנצע וועלט', ובשעת ההתעוררות היה מכה כף אל כף והשמיע קול
- ^ ביום ט"ז בסיון תרכ"ח
- ^ אף לאחר שנים, זכר להנציח את הורי אשתו הראשונה, כשכתב בשער ספרו: "ועל הטוב יזכר שם חותני הראשון, הרה"ג הצדיק המפורסם מורינו הרב ראובן יהודה ז"ל ... אשר החזקני בביתו עם זוגתי הראשונה וארוחתנו נתנה לנו על שולחנו וכך לכל יוצאי חלציו בכבוד ובלב טוב, לזאת אמרתי לזכר עולם יהיה צדיק הנ"ל וזוגתו הרבנית היא חמותי הראשונה, הצדקת המפורסמת מרת חנה רחל ז"ל .... יהי שמם לעולם ולזיכרון טוב"
- ^ על פי רישומי בני העיירה, הגיעו ההתנכלויות לכך שפעם בעיצומה של סעודת שבת, נזרק על ביתו ראש של פגר סוס
- ^ בספרו חלק יורה דעה (סימן לב) הוא מתפלפל עם חמיו על מהות השם יהודית. כך הוא מספר: "בשנת תרע"ב בחנוכה ור"ח טבת כשילדה לי אשתי השנייה תחי' את בתי יהודית תחי', וכתבתי ברכת 'מזל טוב' לחותני הרב הגאון מורשמואל יעקב קאפל הכהן שליט"א אבד"ק קאלישין כתב לי להקשות על שם יהודית"
- ^ על פי מאמר לתולדותיו שנדפס בתוך כרמנו ביטאון חסידי אלכסנדר, ו', טבת תש"מ בני ברק