כוי
|
| דעות שונות לכוי: איל, מין תערובת של כבשה וצבי ותאו |
כּוֹי (או כְּוִי[1]), הוא מונח המוזכר במשנה[2] שמתאר בעל חיים שמבחינה הלכתית הוא ספק חיה ספק בהמה, לעניין הגדרותיהם ההלכתיות הנוגעות למגוון הלכות שבהן יש שוני בין חיה לבהמה. הכוי הוא בעל חיים כשר.
זהותו ההלכתית
עריכההתנאים והאמוראים בתלמוד הבבלי[3] חלוקים מהו "כוי". לפי דעה אחת, הוא סוג של אייל הנקרא "אייל הבר" והוא חיה[4]. לעומת שיטה זו סבור רבן שמעון בן גמליאל שה"כוי" הוא בהמה, והוא עצמו מעיד שראה אחד שגידל ממנו עדרים רבים. יש הסבורים שכוי הוא בעל חיים שחז"ל לא ידעו להכריע אם הוא נחשב לחיה או בהמה[6]. התוספות הסבירו לגישה זו, שעל אף שבהלכה יש סימנים מיוחדים לבדיקה אם מדובר בחיה או בהמה; הרי שבדיקה זו לא התאפשרה ב"כוי"[7]. דעה נוספת המקובלת על הרמב"ם[8], לפי שיטת רב חסדא בגמרא, גורסת ש"כוי" הוא יצור כלאיים[9], שנולד מתיש וצביה, ומאחר שאביו (התיש) נחשב לבהמה ואמו (הצביה) נחשבת לחיה, נוצר ספק למה הוא נחשב, ועל כן הוא ספק בהמה ספק חיה.
זהותו כיום
עריכהיש המזהים את הכוי עם התאו[10], ויש המזהים אותו (על פי הדעה שהוא "אייל הבר") ככבש הבר[11]. יש הסבורים שהכוי הוא "cow" - הפרה של השבטים הגרמאניים בתקופת האימפריה הרומית, שהייתה חצי מבויתת[12].
הגישה ההלכתית
עריכהעמדת המשנה[13] לגבי כוי היא שמכיוון וספק אם הוא חיה או בהמה, על כן יש להחמיר בו בכל ההשלכות הנובעות מכך:
- חובה לכסות את דמו אחר שחיטתו (אף-על-פי שחובת כיסוי הדם קיימת בחיה בלבד).
- אכילת חֵלֶב הכוי אסורה (אף-על-פי שאיסור אכילת חֵלב נוהג בבהמה בלבד).
- חייב בשחיטה (בזה שווה הכוי לחיה ולבהמה).
- אסור להרביע כוי עם כל מין חיה או בהמה (כך ששונה בזה מחיה ומבהמה, שמותרים כל אחד מהם במינו ממש).
אופן הגיית השם
עריכההגיית השם "כוי" מתחלקת לפי ארצות המוצא; האשכנזים, היו רגילים להגותו: כְּוִי (kvi). לעומתם, אצל התימנים, וכן אצל רוב הספרדים, הוא נהגה: כּוֹי (koy). כיום, גם חלק מן האשכנזים התחילו לכנותו כּוֹי, בעיקר מחמת הוצאות הספרים השונות המהדירות את התלמוד בבלי במהדורה מנוקדת, ומנקדות "כּוֹי"[14], ובעקבות מסקנות אנשי המחקר, כדלקמן.
בקרב החוקרים, נוטים להכריע את קריאת השם: כּוֹי (koy) (על משקל "גוי" ו"נוי")[15] בהסתמך בעיקר על כתבי היד העתיקים (בפירוט: בכתב יד פריז[16], כתב יד וותיקן וכמה פעמים בכתב יד ליוורנו: כּוֹי. באופן דומה: כּוֹיִ, מופיע בכתב יד קאופמן[17] ובנוסח הבבלי[18]. בכתב יד פרמה א[19] מנקד בשני מקומות: כּוּיִ, על משקל פּוּל. ובכתב יד ליוורנו הוזכר לרוב: כָּוִי[20]).
בתרבות
עריכהבשפה העברית נותר הכוי באימרה "כוי פורח על הגג", שפירושה "אירוע שלא היה ולא נברא" (או, בגרסה המלאה: "כוי פורח על הגג ומטיל ביצה").
ראו גם
עריכהלקריאה נוספת
עריכה- מרדכי כסלו, "כוי - כשרותו של בע"ח מיובא", תחומין יז (תשנ"ז), עמ' 415–432.
קישורים חיצוניים
עריכה- מהו כוי, ומה דינו? באתר "shemayisrael"
- פרופ' מרדכי כסלו, כוי – כשרותו של בעל-חיים מיובא (אורכב 06.06.2020 בארכיון Wayback Machine)
- הערך "כוי", במיקרופדיה תלמודית, באתר ויקישיבה
הערות שוליים
עריכה- ^ ראו להלן בהמשך הערך.
- ^ ראו: משנה, מסכת בכורים, פרק ב', משנה ח'; משנה, מסכת בכורים, פרק ב', משנה י"א; משנה, מסכת נזיר, פרק ה', משנה ז'; משנה, מסכת חולין, פרק ו', משנה א'; משנה, מסכת בכורות, פרק א', משנה ה'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף פ', עמוד א'.
- ^ למעשה, על איל הבר עצמו קיימת מחלוקת בין חז"ל (בחולין פ, א) אם הוא נחשב לחיה או בהמה. אך השיטה הסבורה שכוי הוא איל הבר, סבורה שהוא חיה, וכפי שהוכיחו התוספות בחולין (פ, א, ד"ה זה) וכן במקומות נוספים).
- ^ על פי מהו כוי, ומה דינו? באתר "shemayisrael".
- ^ רש"י מפרש שגישה זו סבורה שלא ייתכן שכוי הוא תוצאה מכלאי בהמה וחיה, מאחר שלדעת חז"ל "אין הבהמה מתעברת מחיה או להפך". כלומר: חיה לא יכולה להתעבר מבהמה, כך שהסברה שכוי הוא בעל חיים שנולד מתיש וצביה, נוגדת את חוקי הטבע[5].
- ^ על פי מסכת חולין, דף פ', א', ובמקומות נוספים.
- ^ משנה תורה, ספר קדושה, הלכות מאכלות אסורות א, יג: "כלאים הבא מבהמה טהורה עם חיה טהורה הוא הנקרא כוי חלבו אסור ואין לוקין עליו ומכסין את דמו...". ובפירוש המשניות ביכורים ב, ח: "הוא מין שצורתו בין העִזים והצבאים, וכך אמרו כוי בריה בפני עצמו הוא ולא הכריעו בו חכמים אם מין חיה הוא או מין בהמה".
- ^ בניגוד לשיטה הסבורה שמדובר בבעל חיים בפני עצמו שלא נולד מכלאי בהמה וחיה.
- ^ ראו: ד"ר מנחם דור, בספרו "החי במקרא, במשנה ובתלמוד"; פרופסור מרדכי כסלו, במאמרו כוי - כשרותו של בע"ח מיובא, תחומין יז (תשנ"ז), עמ' 416–417. לזיהוי זה יש אישוש קל מהמילה הערבית قوي (נהגית כ-קַוִי /kawy) שמשמעותה: חזק.
- ^ ראו החי והצומח במשנה (יהודה פליקס), עמ' 240
- ^ ראו עוד בספר הערוך השלם (חנוך יהודה קאהוט, וינה תרל"ח-תרנ"ב) להשערות שונות על זהותו.
- ^ משנה, מסכת בכורים, פרק ב', משנה ח'.
- ^ כגון "תלמוד בבלי המבואר" שבהוצאת ארטסקרול-מסורה (ידוע כתלמוד בבלי מהדורת שוטנשטיין), או "מתיבתא" שבהוצאת עוז והדר.
- ^ ראו לדוגמה הערוך השלם (חנוך יהודה קאהוט, וינה תרל"ח-תרנ"ב), כרך ד, עמ' רה; תוספות הערוך (שמואל קרויס, וינה תרצ"ז), עמ' ריח; תורת הצורות של לשון המשנה (משה בר אשר, בשיתוף מוסד ביאליק, תשע"ה), כרך א, תצורת שם העצם, פרק ח, 2.23, עמ' 192.
- ^ 1400
- ^ ביכורים ב, ח; ב, יא; נזיר ה, ז; בכורות א, ה X2; חולין ו, א
- ^ ראו מסורת הלשון העברית המשתקפת בניקוד הבבלי (ישראל ייבלין, ירושלים תשמ"ה), חלק רביעי, פרק לו, שמות שבהם תנועה קיימת, עמ' 761.
- ^ די-רוסי 138, מהדרות צילום, הוצאת מקור, 1970
- ^ ראו תורת הצורות של לשון המשנה (משה בר אשר, בשיתוף מוסד ביאליק, תשע"ה), כרך א, תצורת שם העצם, פרק ח, 2.23, עמ' 192-193.