כותנה

כותנה היא סיב רך הצומח סביב זרעי צמח הכותנה (Gossypium) שבמשפחת החלמיתיים. סיב זה משמש לרוב לטווית חוטים ואריגתם לבד רך ונושם. כותנה היא גידול נציל מאוד – רק כ-10% מהחומר הגולמי נהרס במהלך עיבודה. כאשר נוקתה והוסרו ממנה שאריות של שעווה וחלבונים, נותר פולימר טבעי של תאית טהורה. פולימר זה מאורגן במבנה סיבי הנותן לו כוח, עמידות וגמישות יוצאי דופן. כל סיב מורכב מעשרים עד שלושים שכבות תאית המאוגדות במבנה דמוי קפיצים.

כותנה
מיון מדעי

שיח כותנה

שלושה שלבי הבשלה של פירות הכותנה

היסטוריה

ערך מורחב – היסטוריה של כותנה

כותנה היא חומר הגלם המועדף לייצור בדים קלים וחולצות באזורים חמים מזה אלפי שנים.

עדות קדומה מלפני כ-7,000 שנה לשימוש בסיבי כותנה נמצאה באתר תל צף ליד בית שאן, על ידי חוקרים מאוניברסיטת חיפה ומאוניברסיטת סטנפורד.

ישנן עדויות על טווית בדי כותנה במצרים הקדומה במאה ה-12 לפנה"ס, ושרידי בד כותנה שנמצאו במערות במקסיקו תוארכו כבני 5,000 שנה.

גידולי כותנה בשדות עמק חפר

ההתייחסות הכתובה המוקדמת ביותר לכותנה היא בהודו, בכתבי הריג ודה המתוארכים ל-1500 לפנה"ס. כאלף שנים מאוחר יותר כתב ההיסטוריון היווני, הרודוטוס, אודות הכותנה ההודית: "ישנם עצי פרא שם, שפריים הוא צמר העולה בטיבו וביופיו על זה של הכבש. ההודים מכינים את בגדיהם מצמר עצים זה".

לכותנה יש גם היסטוריה עתיקה ביהדות. במשנה (משנה, מסכת כלאים, פרק ז', משנה ב') מוזכר צמח בשם "צמר גפן" (או לפי גרסת התלמוד הירושלמי – "גפן הצמר") שחכמים אסרו לזרוע בסמוך לו זרעים שאסורים בנטיעה לצד הגפן, בשל דמיונו לגפן. לפי מרבית הפרשנים כוונת המשנה היא לכותנה, שעליה דומים לעלי הגפן.^{[דרוש מקור]} מכאן גם מקור השם המודרני של צמר הגפן המיוצר מהכותנה.

הנוסע היווני פאוסניאס כתב במאה השנייה לספירה כי "הארץ היוונית היחידה המגדלת צמר גפן היא אליאה. הצמר שם עדין כמו צמר-הגפן הגדל ביהודה, אך פחות צהוב ממנו". יש עדויות על גידול כותנה גם בתקופה הצלבנית והערבית, והחל מסוף מאה 19 נעשו ניסיונות גידול במושבות היהודיות, שלא צלחו בגלל חוסר ידע מקצועי, מזיקים, יבולים דלים ומחסור בכח אדם מיומן.

תעשיית הכותנה ההודית נסקה בתקופת המהפכה התעשייתית תחת השלטון הבריטי, כאשר הומצאו "ג'ני הטווה" (1764) והנול הממוכן של ארקרייט (1769), ואפשרו ייצור המוני וזול של אריגי כותנה בבריטניה. יכולת הייצור השתפרה עוד יותר עם המצאת מנפטת הכותנה בידי אלי ויטני ב-1793.

בישראל

יש המשערים כי בלשון מגילת אסתר, כותנה כונתה 'כרפס' בפסוק "חור כרפס ותכלת" (אסתר א, ו), מילה שמקורה בשמה של הכותנה בהינדי, שהתגלגל גם לשם הערבי ומשם לשם הלטיני, Gossypium. במשנה (כלאיים זף ב) מוזכר צמח בשם "צמר גפן" (ובתלמוד הירושלמי – גפן הצמר) מצוין שהוא דומה לגפן. רבים מזהים צמח זה ככותנה, שעליה דומים לעלי גפן, והסיבים הלבנים שלה – לצמר. במאה השנייה הזכיר הנוסע היווני פאוסניאס גידול צמר גפן בישראל, ועדויות נוספות לכך מופיעות בתקופה הצלבנית, בתקופה הערבית ובמאות ה-17, ה-18 וה-19.

במהלך ראשית הציונות והתקופה שלפני הקמת מדינת ישראל נעשו כמה ניסיונות לגדל כותנה בארץ, אך הם לא צלחו, בעיקר בשל גידול זנים שהתפוקה שלהם נמוכה, העלות הגבוהה של קטיף ידני, וזיפית שפגעה בגידולים. גידול מסחרי של כותנה החל בשנת 1953 לאחר שזרעים הובאו על ידי אחיעם בן יעקב מחוות הכותנה של סם המבורג בלוס בנוס שבקליפורניה, יחד עם תכשיר הדברה נגד זיפית. שדה הכותנה הראשון נזרע על ידו בתחילת אותה שנה בקיבוץ ניר עם שבנגב, ובהמשך גם במשואות יצחק, ובשני אתרים בעמק בית שאן. הקטפת הראשונה הובאה לארץ ב-1956. בשיא גידול הכותנה בישראל עובדו 600 אלף דונם בשנה.

במאה ה-21, אחרי שנים שבהם חל צימצום בגידול הכותנה בישראל, חזרו חקלאים בישראל לגדל כותנה בעקבות עליית מחירים בעולם.

תעשיית הכותנה

קטיף כותנה ממוכן בטקסס

באלות כותנה

כותנה גדלה באזורים רבים בעולם, רובם בעלי אקלים חם. כיום נזרעים זנים המפיקים סיבים רבים יותר הודות לברירה מלאכותית. בשנת 2002 שטחי הכותנה נאמדו ב-330,000 קמ"ר , שהפיקו 21 מיליון טונות כותנה. הכותנה המצרית, ההודית וזו הגדלה באוזבקיסטן ושכנותיה נחשבת לבעלת איכות גבוהה ביותר המתבטאת בסיביה הארוכים והנוחים לטוויה.

גידול הכותנה מסתמך רבות על דשנים ומדבירי מזיקים מלאכותיים, אך כיום מתפתחת נטייה גוברת להעדפת כותנה אורגנית. בישראל התפתח גידול הכותנה שכן ניתן להשקותה במי קולחין.

בעבר היה קטיף הכותנה מלאכה ידנית קשה, ובארצות הברית היה נחלתם של העבדים השחורים. כיום הקטיף והעיבוד ממוכן מראשיתו ועד סופו, ומתחיל בקטפת המפרידה את הכותן מהשיח, ממשיך בעגלת הביניים המובילה את הכותן למהדק, מכשיר זה המופעל בלחץ שמן בונה בעזרת משקולת הנעה על שרשראות ערימות מרובעות, אשר מכוסות ביריעות פלסטיק להגנה מן הגשם עד להובלתן למנפטה.

כיום מיוצרות קטפות חדשות אשר יוצרות בעצמן ערימות מרובעות (CASE) או עגולות (JOHN DEERE) ובכך מייתרות את הצורך בעגלות הביניים ובמהדק ומביאות לחיסכון בכוח אדם ודלק.

במנפטה מופרדים הסיבים מהזרעים והתרמילים. מהזרעים ניתן להפיק שמן או להשתמש בפסולת המנפטה למאכל בהמות. את הסיבים טווים לחוטים ואורגים לבד, אותו ניתן למרצר, לצבוע ולעבד במגוון אופנים.

שימושי הכותנה

בנוסף לתעשיית הבדים, משמשת הכותנה לייצור רשתות דיג, פילטרים לקפה, לשימוש רפואי (צמר גפן הוא למעשה כותנה טהורה מעוקרת) ולייצור נייר. הנייר הסיני הקדום היה מיוצר מכותנה, כמו גם שטר הדולר האמריקני המודרני ונייר המכתבים הפדרלי. גם צינורות כיבוי אש היו עשויים בעבר מכותנה.

בדי הג'ינס והטריקו הפופולריים הם כמעט תמיד בדי כותנה.

כותנה ממורצרת

ב-1844 גילה האנגלי ג'ון מרסר שהשריית הכותנה בסודה קאוסטית (NaOH) משפרת רבות מתכונותיה. הכותנה שעברה טיפול זה מכונה כותנה ממורצרת (Mercerized cotton) והיא מתאפיינת בברק, חוזק וגמישות גבוהות משל כותנה רגילה. מגעה של הכותנה הממורצרת נעים יותר משל כותנה שלא עברה תהליך זה. בנוסף, הכותנה הממורצרת סופגת לחות טוב יותר מכותנה רגילה – תכונה חשובה עבור מוצר טקסטיל, אשר מקנה לה ספיגת צבע טובה יותר בתהליך הייצור, ספיגת זיעה גבוהה יותר במהלך השימוש, ותגובה טובה יותר לכביסה.

כותנה מהונדסת גנטית

כותנה מהונדסת גנטית פותחה בעיקר להקטנת התלות במדבירי חרקים. כותנה זו רווחת בעולם ונטען כי היא דורשת עד 80% פחות מדבירי חרקים מכותנה רגילה. כ-20% מיבול הכותנה העולמי הוא מהונדס גנטית, בעוד שבארצות הברית עומד השיעור על 73% (בשנים 2002–2003 לפי נתוני ISAAA).

באוסטרליה הייתה הכותנה המהונדסת-גנטית לכישלון. היבולים היו נמוכים מהמצופה, והכותנה האביקה זני כותנה מקומיים תוך גרימת שלל בעיות משפטיות לחקלאים. זן משופר שיובא ב-2003 הביא לחדירה של 15% כותנה מהונדסת באוסטרליה, עם צפי של 80% בשנת 2004, עת ייאסר לגדל את הזן הראשון.

קישורים חיצוניים

• עוד על הכותנה באתר "חוקרים חקלאות"
• גידול כותנה בישראל, באתר מועצת הכותנה
• קטיף כותנה בנגב, יומני כרמל 1953
• קטיף כותנה, יומני כרמל 1957 (התחלה 2:58)
• כותנה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)