כפתור חפת
כפתורי חפת הם תכשיטים שתפקידם הוא להדק את חפתי החולצה.[1] כפתור חפת מיוצרים ממגוון חומרים כגון זכוכית, אבן, עור ומתכות. כפתורי החפתים לרוב כל ידי שרשרת או מוט קטן שמסתובב על ציר. (T bar) לרוב יצרנים מקשטים את פני החפתים באבנים או מתכות יקרות, אמייל, חומרי ציפוי ואפילו במשי או פוליאסטר. כפתור חפת מיודעים לשימוש רק בחולצות עם חורים מתאימים וללא כפתורים. יש שני סוגים מרכזיים של חפתים: חפת צרפתי (כפול) בו הקצה של החולצה מיוצר באורך כפול, מקופל אחורה ויוצר שתי שכבות של בד בחפת. וחפת בודד שבו הקצה אינו מקופל ומיוצר באורך הסופי שלו. ניתן לענוד כפתרי חפתים בשתי צורות: הצורה הנפוצה (מכונה גם חפתי "חבית") שבה החפת מהודק כמו כפתור של חולצה מכופתרת רגילה בצורה חופפת. והצורה השנייה והיותר נפוצה כשעונדים כפתור חפת היא שהם במקביל זה לזה ו"נושקים" אחד לשני. בארצות הברית שיטת ה"חבית" הייתה פופולרית בגלל הבדרן דן רייס שנהג להדק את החפתים שלו בשיטת ה"חבית". לעומת זאת בישראל חפתים עם כפתורים מכפותרים לעיתים רחוקות מאוד בצורה שבה חלקי החפת מקבילים זה לזה, אבל בכפתורי חפתים כמו בשאר העולם, נהוג להדק אותם בשיטה הזאת.
היסטוריה
עריכהאף על פי שהחפתים הומצאו בסביבות המאה ה-13[2] השימוש בהם לא נהיה נפוץ עד סוף המאה ה-17 והמאה ה-18, המגמה התחילה בחצרו של המלך לואי ה-14.[3] ההתפתחות של כפתורי החפתים קשורה בקשר הדוק להתפתחותן של החולצות, בני אדם (במיוחד גברים) לובשים בגדים כמעט מאז המצאת הבד הארוג. למרות הזמן הרב שעבר מאז המצאתה מבנה החולצה הבסיסי נשאר זהה, בגד בעל שרוולים וצאוורון שעוטף את פלג הגוף העליון עם לרוב כפתורים בחזית להקלה על הלבישה. בדרך לובשים אותה ישירות על העור וקל לכבס אותה, כדי לשמור על הבגדם החיצוניים מזיעה. אבל היא גם מגינה על הלובש מהבדים המחוספסים, במיוחד על ידי כיסוי הצוואר ופרקי הידיים.
בתקופת הרנסאנס עם עליית רמת החיים והשיפור באיכות הסבון בני המעמד הגבוה התחילו להפגין את העושר וכמות הבגדים בכך שהראו במיוחד שהחלקים של החולצה שנוטים להתלכלך כמו החפתים והצאוורון אבל גם החזה נקיים ולבנים. החפתים והצאוורון הוחזקו בסרטים, מעיין גרסה מוקדמת של עניבה. החפתים של חולצות רשמיות יותר שהיו נלבשות באירועים רשמיים כמו משפט היו מקושטים במלמלה, וחולצות יומיומיות היו מקושטות בסרט, כפתור אחד או שניים.
במהלך המאה ה-19 השתנתה האופנה אצל בני המעמד הגבוה מסגנון הבארוק, לסגנון פשטני יותר בהשראת הג'נטלמנים הכפריים והנסיך אלברט, ואחרי מותו המלכה ויקטוריה שלבשה רק בגדים שחורים כאות אבל. התהילכים גם הואצו על ידי המהפכה התעשייתית שבה בעלי מפעלים נהיו אפילו יותר עשירים מהאצולה ולא רצו להידמות אליה. גברים התחליו ללבוש פראקים ג'קטים ומעילי זנבות. רק באמצע המאה ה-19 החפתים המוכרים לנו כיום הפכו לפופולרים. חולצות יוצרו עם חזית צאוורון וחפתים נוקשים כדי להגן עלך האזורים של החולצה שלא מכוסים על בחליפה. אבל לפני אירועים רשמיים היו מעמלנים את אותם האזורים בחולצה, ככה שהם היו קשיחים יותר והיה קשה לכפתר אותם, ולכן השימוש בכפתור חפת ובניטים לחולצה היה מאוד בקרב המעמד הגבוה והבינוני מאמצע המאה ה-19. בגלל המהפכה התעשייתית היה ניתן לייצר חפתים בייצור המוני, ככה שהיה ניתן לקנות אותם בכל מחיר.
כפתור חפת מאבני חן לא היו שכיחים עד שהנסיך מווילס באותה תקופה אדוארד השביעי, ענד לעיתים קרובות כפתור חפת של חברת "פברז'ה" במהלך המאה ה-19. באותה תקופה הפופולריות של כפתורי החפתים עלתה מאוד והם הפכו לאביזר אופנתי ולאחד התכשיטים הבודדים שגברים ענדו באותה תקופה. מה שנתן לו השפעה רבה עליהם במיוחד באימפריה הבריטית ובארצות הברית. ההתפתחות הזאת נמשכה עד לעשור הראשון של המאה ה-20 שבו החפתים הגיעו לשיא הפופולריות שלהם, הם יוצרו בכל צורה, צבע וחומר, בין אם מאבני חן יקרות או זולות ועד זכוכית ובחיקויים וזיופים זולים. חפתים מקושטים באמייל היו מאוד נפוצים באותה תקופה. אבל במקביל החולצה הפחות רשמית ללא עמלון שנסגרת בכפתורים התפחה במקביל.[4]
מבריטניה הגדולה כפתורי החפתים התפשטו לאירופה, בגרמניה הערים אידר-אוברשטיין ופפורצהיים שבצפון מזרח היער השחור היו מרכזים לייצור כפתור חפת. באידר-אוברשטיין היו מייצרים חפתים זולים מחומרים פשוטים. בפפורצהיים היו מייצרים את החפתים היקרים יותר למעמד הגבוה והבינוני מכסף וזהב. בפפורצהיים מייצרים עד היום בשיטות מסורתיות. במחצית השנייה של שנות ה-40 אחרי המחסור הכללי במלחמת העולם השנייה, גברים התגנדרו במגוון אביזרים כמו: מארז לסיגריות, מצית, סיכה להזקת העניבה, שעוד יד, טבעות ומחזיקי מפתחות מהודרים. ובניהם גם חפתים.[5]
בשנות השבעים חפתים ירדו בפופולריות אצל בני המעמד הבינוני בגלל תרבות הנגד, רוב החולצות היו בעלות כפתורים פשוטים וחפתים רבים הוסבו לעגילים. בשנות השמונים החפתים חזרו למעמדם הישן כחלק מהשינויים באופנה, ונשארו בפופולריות דומה עד היום.
עיצוב
עריכהמנגון ההידוק
עריכהלכפתור חפת יש מנגוני הידוק רבים, המגנון הקלאסי הוא "החזית הכפולה" מוט או כמעט תמיד שרשרת המחברת את שתי החזיתות, בסגנון הזה לרוב החזית הפנימית והחיצונית של כפתור החפת זהות. המנגנון הנפוץ ביותר שנמצא לרוב בחפתים זולים,[6] הוא מוט קטן ומסתובב המושחל דרך החור בחפת החולצה כשהוא מיושר עם ה"עמוד" שעליו הוא ניצב ומסובבים כך שיהיה מאונך אליו כדי לנעול אותו במקום בדומה לסיכה מתפצלת. במנגנון ההידוק הזה לחפת יש רק חזית חיצונית. מנגנון נוסף הוא כפתור חפת מתפרקים שניתן לחבר משני צידי החפת, או שכפתור החפת עשוי ממקשה אחת והחזית הפנימית שלו מספיק קטנה כדי שיהיה ניתן להשחיל אותה דרך החפת.[7]
עיצוב
עריכהיש מגוון סוגי קישוטים לחזית כפתור כמו מונגרמה או סמל של מועדון או תחביב, מיושנים וחדשים כאחד.[8] חפתים נלבשים בכל רמות הרשמיות, בדרך ככל עם ז'קט. מקז'ואל עד לעניבה לבנה וחליפת בוקר,[9] שבהם נדרש להתאים אותם לניטים לחולצה. עיצובי חפתים יצירתיים יותר מתאימים ללבוש יומיומי ואירועים קטנים, לרוב עם משפחה וחברים. לעומת בקודי לבוש רשמיים הדרישה מחמירה יותר ונהוג לענוד חפתים מקושטים בפנינים.[10] באופן מסורתי נהוג להתאים את כל המתכות שנלבשות, כמו כפתור חפת, אבזם חגורה, שעון, וטבעות. נהוג לענוד תכשיטי זהב עד שש בערב וכסף לאחריו.[11]
כפתורי חפת מבד
עריכהסוג אחר וזול יותר של כפתור חפת, עשוי ממשי לרוב בקשר "אגרוף קוף" שמושחל דרך החפת. יצרנית החולצות הצרפתית "Charvet" הציגה אותן ב־1904[12] והם נהיו נפוצים ברחבי העולם: הניו יור טיימס כתב ב־1908 כפתורי החפת של "שָּׁוֵוֵרְט" מצמות קשורות הם די האופנה".[13] חולצות חפתים צרפתיים לרוב מלוות בכפתורי חפת מבד תואם, במקום כפתורי חפת קלאסיים ממתכת. למרות הפופולריות שלהם גם חפתים ממתכת בעיצוב דומה נפוצים.[14]
כפתורי חפת ניתנים להחלפה
עריכהכפתורי חפת ניתנים להחלפה הוצגו על ידי חברת "קרטייה" בשנות ה-60,[15] הם מיוצרים על לולאה בקצוותיהם, שניתן להכניס דרכן את הקישוט בקצה ה"מוט" במאונך אליו בדומה לחפתים רגילים בעלי "מוט". קרטייה התייחסה אל לחלקים הניתנים להחלפה כ"שרביטים" סט יכלול חוץ מגוף כפתור החפת לרוב יגיע עם "שרביטים" מאלמוגים, קרנליאן, לפיס לזולי, קוורץ, שוהם, עין הנמר ומלכיט. וגוף החפת מיוצר מפלדת אל חלד, כסף סטרלינג או זהב 18 קארט.
הפופולריות שלהם גברה בשנים האחרונות וחברת "קרטייה" חזרה לייצר אותם,[16] עם "שרביטים" מכלקדון, אובסידיאן כסף, מלכיט, סודליט, ו"עין הנמר" אדומה. גוף כפתור החפת עשוי מזהב 18 קארט או כסף סטרלינג בציפוי פלדיום. ה"שרביטים" מוחזקים במקומם על ידי מעיין בורג קטן בעל קצה שטוח שלוחץ על ה"שרביט" ומקבע אותו במקומו.
סוג נוסף של כפתורי חפת ניתנים להחלפה הוא של חברת "pranga & co" שבה גוף החפת מתפרק וניתן להשחיל עליו חרוז קטן שמוכנה "אנקר" (Anker). שאחריו הכרבת כפתור החפת מעוגן במקומו, בדומה לחרוזים בצמידים.
גלריה
עריכה
ראו גם
עריכהלקריאה נוספת
עריכה- מרילין ג'ונאס וסוזן וניסנסון: Cuff Links, New York 1991
- ברטרנד פיזין : Cuff Links, New York 2002
- ברנהרד רוצל : Der Gentleman. Handbuch der klassischen Herrenmode, Köln 1999
קישורים חיצוניים
עריכה
הערות שוליים
עריכה- ^ Cufflinks: The Definitive Guide (Men's Jewelry) | Gentleman's Gazette, 2021-08-29
- ^ Abi Rosenberg, The History of Cufflinks, Deakin & Francis UK, 2019-11-27
- ^ A tour through the history of cufflinks. | TAILORS WORLD, 2023-08-03
- ^ Matt Reeves, The History Of Cufflinks, Gatsby Jewellery, 2021-03-31
- ^ Cufflinks: Everything you need to know, www.homesandantiques.com
- ^ Cheap Vs. Expensive Cufflinks: What Are The Differences? | Gentleman's Gazette, 2023-04-09
- ^ How To Put On Cufflinks, 2016-12-16
- ^ Subscribe to read, www.ft.com
- ^ How To Combine & Pair Cuff Links With Shirts, Suits & Ties, 2017-03-17
- ^ White Tie Accessories & Shoes, 2018-12-09
- ^ How To Pair Belts & Shoes (and Your Metal Accessories), 2020-05-17
- ^ Patricia Corbett, Fulco, Verdura: the life and work of a master jeweler, New York: Harry N. Abrams, 2002, ISBN 978-0-8109-3529-7
- ^ new york times, What new Autumn Blouses are like, timesmachine
- ^ Monkey's Fist Knot Cufflinks - Solid & Heavy 925 Sterling Silver Cuff Links Platinum Plated - Fort Belvedere, Gentleman's Gazette
- ^ Cartier’s Cufflinks And Watches: Sophistication With A Nicely Personal Touch, web.archive.org, 2020-04-19
- ^ Santos de Cartier cufflinks, cartier.com