כריסטיאן אנפינסן
כריסטיאן בוהמר אנפינסן, הבן (באנגלית: Christian Boehmer Anfinsen Jr; 26 במרץ 1916 – 14 במאי 1995) היה ביוכימאי אמריקאי-יהודי, חתן פרס נובל לכימיה בשנת 1972 (לצד סטנפורד מור וויליאם סטיין) על עבודתו על האנזים ריבונוקלאז, ובייחוד על תרומתו בהבנת הקשר שבין סדר חומצות האמינו בפפטיד לבין הקיפול המרחבי של החלבון, בעל הפעילות הביולוגית.
לידה |
26 במרץ 1916 מונאסאן, ארצות הברית |
---|---|
פטירה |
14 במאי 1995 (בגיל 79) רנדאלסטאון, ארצות הברית |
ענף מדעי | ביוכימיה |
מקום מגורים | ארצות הברית |
מקום קבורה | Beth Tfiloh Cemetery |
מקום לימודים |
|
מוסדות | |
פרסים והוקרה |
|
תרומות עיקריות | |
האנזים ריבונוקלאז, בייחוד הבנת הקשר שבין סדר חומצות האמינו לקיפול המרחבי של החלבון | |
קורות חיים
עריכהאנפינסן נולד בעיר מונאסאן שבמדינת פנסילבניה שבארצות הברית, למשפחה ממוצא נורווגי. תחילת הכשרתו האקדמית נעשתה בקולג' של סווארטמור ואת המאסטר בכימיה אורגנית קיבל בשנת 1939 באוניברסיטת פנסילבניה. ב-1941 נישא לפלורנס קננגר (בן ושתי בנות). בשנת 1943 קיבל תואר דוקטור בביוכימיה בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת הרווארד, שם עסק כמרצה עד לשנת 1950. משנת 1950 עד לשנת 1981 עבד במכונים הלאומיים לבריאות. מ-1981 עד 1982 היה פרופסור אורח במכון ויצמן למדע ברחובות ומשנת 1982 ועד למותו בשנת 1995 כיהן כפרופסור לביולוגיה באוניברסיטת ג'ונס הופקינס.
בשנת 1978 הותרו נישואיו הראשונים, וכעבור כשנה, ב-1979 הוא עבר גיור אורתודוקסי ונישא בשנית לליבי שולמן איליי[1][2].
הדּוֹגְמָה של אנפינסן
עריכה- ערך מורחב – הדוגמה של אנפינסן
בשנת 1961 אנפינסן הראה, בניסוי שערך על האנזים ריבונוקלאז, כי לאחר דנטורציה של החלבון שבה החלבון מאבד את מבנהו המרחבי ולכן את פעילותו, החלבון הפרוש מסוגל לשוב לקיפול הנכון שלו באופן ספונטני. ניסוי זה הוכיח את הדּוֹגְמָה של אנפינסן, הקובעת כי הרכב ורצף חומצות האמינו בפפטיד קובע ומקודד למבנה המרחבי הפעיל של החלבון.
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה- כריסטיאן אנפינסן, באתר פרס נובל (באנגלית)
- ביוגרפיה של אנפינסן
- כריסטיאן אנפינסן, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- כריסטיאן אנפינסן, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
עריכה- ^ "The Christian B. Anfinsen Papers". National Institutes of Health. נבדק ב-2009-08-23.
- ^ הספד ב"אינדיפנדנט", 24 במאי 1995