אלפבית ארמי

האלפבית הארמי הוא אבג'ד (אלפבית עיצורי) המשמש לכתיבת השפה הארמית (שדוברה החל מתחילת האלף הראשון לפני הספירה). הוא התפתח מן האלפבית הפיניקי והחל להיבדל ממנו לקראת המאה ה-8 לפנה"ס. כמו בסוגים אחרים של אלפבית עיצורי, כל האותיות מייצגות עיצורים, חלקן גם כאם קריאה, ואז הן מסמנות תנועות.

כתובת דו לשונית בארמית וביוונית (המאה ה-3 לפנה"ס)

מבחינה היסטורית, האלפבית הארמי חשוב מכיוון שכמעט כל מערכות הכתיבה ההודיות והמזרח תיכוניות מסתמכות עליו במידה זו או אחרת. זאת בין היתר בשל היותה של הארמית לינגואה פרנקה ושפה רשמית במספר מדינות, בהן האימפריה האשורית החדשה, האימפריה הבבלית וממלכת פרס האחמנית. כתבי הקודש של היהדות והאסלאם, כמו גם כתבי קודש נוצריים וחלק מהבודהיסטיים כתובים בסוגי כתב שמוצאם מן הארמית. ייתכן שאף קיים קשר בין המשפחה הברהמית של סוגי הכתב, שבהם נעשה שימוש בהינדואיזם, בסיקהיזם ובחלק מענפי הבודהיזם לבין האלפבית הארמי.

האלפבית הארמי היה כתוב בתחילה באלפבית פיניקי ובהמשך התפתח לכתב מרובע. ישנם דוברי ארמית אשר השתמשו בעבר ואף משתמשים כיום באלפבית סורי, הדומה מאוד לאלפבית העברי.

בלשון חז"ל ובעקבותיהם אף בספרות העברית הארכאית מכונה כתב זה בשם אלפבית אשורי, חילוף זה נגרם בשל כך שבתקופת בית שני נהגו היהודים לכנות את ארם בשם "אשור", משום שבשלהי ימיה הפכה ארם למחוז אשורי (ומכאן השם המודרני סוריה). באימפריה האשורית עצמה לעומת זאת הונהגה השפה האכדית בניב הצפוני (אשורית), ומערכת הכתב הייתה כתב היתדות השומרי, אם כי בשלבים מאוחרים יותר קיבלה את האלפבית הארמי ככתב היומיומי שלה בשל פשטותו הרבה לעומת כתב היתדות העתיק והמסובך יותר.

האלפבית הארמי

האות העברית	האות הערבית	האות הסורית	הגייה
א	أ	ܐ	/ʔ/; /aː/, /eː/
ב	ب	ܒ	/b/, /v/
ג	ج	ܓ	/ɡ/, /ɣ/
ד	د، ذ	ܕ	/d/, /ð/
ה	ه	ܗ	/h/
ו	و	ܘ	/w/; /oː/, /uː/
ז	ز	ܙ	/z/
ח	ح، خ	ܚ	/ħ/
ט	ط، ظ	ܛ	נחצי /tˁ/
י	ي	ܝ	/j/; /iː/, /eː/
כ ך	ك	ܟܟ	/k/, /x/

האות הארמית	האות העברית	האות הערבית	האות הסורית	הגייה
	ל	ل	ܠ	/l/
	מ ם	م	ܡܡ	/m/
	נ ן	ن	ܢܢ ܢ	/n/
	ס	*	ܣ	/s/
	ע	ع، غ	ܥ	/ʕ/
	פ ף	ف	ܦ	/p/, /f/
,	צ ץ	ص، ض	ܨ	נחצי /sˤ/
	ק	ق	ܩ	/q/
	ר	ر	ܪ	/r/
	ש	ش، س	ܫ	/ʃ/, /ɬ/
	ת	ت، ث	ܬ	/t/, /θ/