עיצורים נחציים

העיצורים הנַחציים הם קבוצה של עיצורים בשפה המאופיינים בתכונה נחציות, אשר מבדילה אותם מעיצורים אחרים באותה שפה. הנחציים הם עיצורים שמקום החיתוך המשני שלהם הוא בלוע או בסדק, כלומר קבוצת העיצורים הנחציים כוללת עיצורים מווּלנים, מלועלעים ומסודקים. המונח "עיצורים נחציים" משמש בעיקר במחקר הפונולוגיה של השפות השמיות. הוא מוגדר באופן עמום-במכוון ומשמש במקרים שבהם אין דרך לדעת בדיוק את מקום החיתוך המשני (למשל בפרוטו-שמית), או שרוצים להכליל עיצורים מלועלעים ועיצורים מסודקים בקבוצה אחת (למשל במשפחת השפות השמיות). שם התואר "נחצי" נגזר מן השורש נח"צ, הקשור אל השורש לח"צ.

לא ברור באיזו צורה פונטית הייתה מיושמת תכונת הנחציות בעבר. כיום היא מיושמת בדרכים שונות בשפות שמיות שונות: בערבית (ובהגייה ספרדית מסורתית של העברית אצל חלק מן העדות) היא ממומשת על ידי וילוּן או לעלוע, כלומר על ידי חיתוך משני של העיצור בווילון או בלוע מלבד החיתוך הראשי שלו. לעומת זאת בשפות האתיו-שמיות ממומשת הנחציות בעיצורים מסודקים (או הדופים), כלומר בעיצורים שבביצועם האוויר פורץ החוצה לא מן הריאה אלא מסדק הקול.

מניחים כי הנחציות המלועלעת-מוולנת מאפיינת שפות שמיות צפוניות כמו עברית (לפחות בעבר), ערבית, ארמית, אכדית, אוגריתית וכדומה, ואילו הנחציות המסודקת מאפיינת שפות שמיות דרומיות כמו געז, אמהרית, טיגרינה, מהרי, סוקוטרי, שחרית (ג'בלת) וכדומה. עוד מניחים כי גם בשפות השמיות הצפוניות קדמה הנחציות המסודקת מבחינה היסטורית לנחציות המלועלעת-מוולנת, כלומר שבמקורה הייתה הנחציות ממומשת על ידי סידוק בכל השפות השמיות, ורק בשלב מאוחר יותר הפכה בחלק מן השפות ללעלוע.

המשותף לשני סוגי הנחציות הוא שהעיצורים נחתכים בכמה בסיסי חיתוך, בנוסף לבסיס החיתוך הראשי גם בבסיס חיתוך לוואי נוסף או כמה נוספים. הפקת הצליל של העיצורים המלועלעים-מוולנים מלווה בכיווץ שרירי הלוע והתקרבות אחורי הלשון לחך הרך, הווילון. הפקת הצליל של העיצורים המסודקים מלווה בסגירת סדק הקול ופתיחתו בפרץ אוויר, מה שנשמע כמעין נקישה חזקה. באלפבית הפונטי הבינלאומי עיצור מלועלע או מוולן מסומן באמצעות העברת טילדה דרכו, ואילו עיצור מסודק מסומן באמצעות פסיק עילי מימינו.

בשפות שבהן ממומשת הנחציות היא מהווה תכונה מבדילה בין פונמות, כלומר קיימים זוגות של מילים שההבדל היחיד ביניהן הוא תכונת הנחציות של אחד העיצורים, והבדל זה גורם להבדל במשמעות בין המילים. כך למשל בעברית הקלאסית ההבדל בהגייה בין המילים שֶבֶת ושֶבֶט הוא בהיות העיצור ט נחצי והעיצור ת בלתי נחצי. לעומת זאת בעברית החדשה, שבה אבדה תכונת הנחציות, אי אפשר להבחין בדיבור בין שתי המילים אלא רק על פי ההקשר.

עיצורים נחציים בעברית

כאמור, העברית המודרנית (ועוד לפניה ההגייה האשכנזית של העברית ובחלק מקהילות עם הגייה ספרדית) איבדה את תכונת הנחציות, ולכן היום בעברית המונח "עיצורים נחציים" מייצג בעיקר פונטיקה היסטורית; עם זאת, התכונה עדיין משפיעה על הכתיב המודרני (למשל בחוק הצתלם > הצטלם, שנגרם מהידמות של העצורים הנחציים צ ו-ט). בעברית ישנן שלוש אותיות המייצגות עיצורים נחציים.

• האות ט מייצגת כיום עיצור מכתשי, סותם, אטום [t].

ייצגה בעבר עיצור מכתשי, סותם, אטום מלועלע [tˤ] ומבחינה היסטורית מקבילה לעיצור השורשי המקורי, עיצור מכתשי, מסודק [tʼ].

• האות צ מייצגת כיום עיצור מכתשי, מחוכך שורק, אטום [t͡s].

ייצגה בעבר עיצור מכתשי, חוכך שורק, אטום מלועלע [sˤ] ומבחינה היסטורית מכילה שלושה עיצורי שורשים מקוריים:

עיצור מכתשי, מחוכך שורק, מסודק [t͡sʼ], עיצור מכתשי, מחוכך צידי, מסודק [t͡ɬʼ], ועיצור שיני, מחוכך, מסודק [t͡θʼ].

• האות ק מייצגת כיום עיצור וילוני, סותם, אטום [k].

ייצגה בעבר עיצור ענבלי, סותם, אטום [q], אך את כינויה כעיצור נחצי היא חייבת להיותה מבחינה היסטורית מקבילה לעיצור השורשי המקורי, עיצור וילוני, מסודק [kʼ].

עיצורים נחציים בערבית

בערבית השתמרו כל העיצורים הנחציים, אם כי חלק קטן מהדוברים איבדו את היכולת להגות את העיצורים האלה. בעוד שבעברית היו רק עיצורים נחציים אטומים, בערבית יש גם עיצורים נחציים קוליים.

• האות ط מייצגת כיום עיצור מכתשי, סותם, אטום מלועלע [tˤ].

מבחינה היסטורית מקבילה לעיצור השורשי המקורי עיצור מכתשי, מסודק [tʼ].

• האות ظ מייצגת כיום עיצור שיני, חוכך, קולי מלועלע [ðˁ] או עיצור מכתשי, חוכך שורק, קולי מלועלע [zˁ].

מבחינה היסטורית מקבילה לעיצור השורשי המקורי, עיצור שיני, מחוכך, מסודק [t͡θʼ]. בחלק גדול מהניבים המדוברים הוא התמזג עם העיצור ض.

• האות ص מייצגת כיום עיצור מכתשי, חוכך שורק, אטום מלועלע [sˁ].

מבחינה היסטורית מקבילה לעיצור השורשי המקורי, עיצור מכתשי, מחוכך שורק, מסודק [t͡sʼ].

• האות ض מייצגת כיום עיצור מכתשי, סותם, קולי מלועלע [dˁ].

מבחינה היסטורית מקבילה לעיצור השורשי המקורי, עיצור מכתשי, מחוכך צידי, מסודק [t͡ɬʼ].

• האות ق מייצגת כיום עיצור ענבלי, סותם, אטום [q], והיא אינה נתפסת בדרך כלל כעיצור נחצי, אולם בחלק מהניבים של הערבית היא נהגית כעיצור וילוני מלועלע [kˁ].

לקריאה נוספת

• אשר לאופר, לדרכי תיאור הנחציות בעברית ובערבית, בתוך: מחקרים בלשון ב-ג, תשמ"ז (עותק סרוק באתרו)