הירוגליף
| ערך ללא מקורות | |
הִירוֹגְלִיף (מיוונית: ἱερογλύφος: היירוס – קדוש, גליף – תחריט או כתב מגולף) הוא מונח המתייחס לתווים או סימנים גרפיים שיוצרים דמויות מצוירות, בעיקר ציורי חיות או חפצים. תווים אלה שימשו בסיס לכתב קדום אשר היה מותאם לחריטה על חרס, אבן או עץ.
ההירוגליפים הקדומים התגלו במסופוטמיה באלף הרביעי לפנה"ס באזור שומר או עילם. הם שימשו בתחילה לתיעוד הייצור החקלאי ובהמשך הובילו עבודות מלאכת היד של התושבים ליצירת כתב היתדות, שהיה בשימוש נרחב לאחר מכן על ידי השומרים, האשורים, האכדים והבבלים. אזור נוסף בו תועדה התפתחות של כתב הירוגליפי הוא מצרים העתיקה, הכתב ההירוגליפי באזור זה החל להתפתח באלף השלישי לפנה"ס. כתב זה שונה מהכתב שהתפתח במסופוטמיה, והיה מבוסס על ציורים של גרמי שמיים, תופעות טבע, חיות, צמחים, אלים, בני אדם וצורות מגורים. הכתב המצרי העתיק היה בשימוש לאורך כ-3,000 שנה.
המונח הירוגליף מקורו ביוון העתיקה ומשמעותו כתבי הקודש וזאת על שום תפקידו העיקרי שהתבטא בעבודת האלים במקדשים; המונח הירוגליף שימש במקור לתיאור כתב החרטומים המצרי, אולם הוא הורחב והוא מתייחס עתה לכל כתב שמבוסס על ציורים.
כתב הירוגליפי התפתח גם במרכז אמריקה בתרבות המאיה, שהתקיימה באזור המדינות מקסיקו וגואטמלה של היום. הכתב החל להתפתח במאה השלישית לספירה והיה בשימוש עד למאה ה-16 זמן קצר לאחר הכיבוש הספרדי.
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה
- הירוגליף, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
