ויקיפדיה

כתובת אזתוד

כתובת אַזַתִוַדַ (בכתיב מלא: אזתיוודה, Azatiwata; ידועה גם בשם כתובת קאראטפה) היא כתובת דו־לשונית בפיניקית ולוּוית של המלך אַזַתִוַדַ, שהתגלתה בקאראטפה שבטורקיה ב־1946. אַזַתִוַדַ היה מלך הדננים, שחי בממלכה נאו־חתית באזור קיליקיה במאה ה־9 או ה־8 לפנה"ס.

כתובת אזתוד על גבי אורטוסטאט בשפה הפיניקית. צילום טורים א–ג בכתובת
הממלכות הארמיות והנאו־חתיות, 800 לפנה"ס לערך. קאראטפה מופיעה בשטח קוה המסומן בירוק זוהר
הכתובת על גבי אורטוסטאט, בכתב הירוגליפי בשפה הלווית
תעתיק הטור הראשון בפיניקית

גילוי הכתובת ותיאורה

עריכה

הכתובת התגלתה בחפירות ארכאולוגיות שהתקיימו בקאראטפה, המזוהה עם הממלכה העתיקה קוה. החפירות התקיימו בין השנים 1952–1946, על ידי משלחת ארכאולוגית של אוניברסיטת איסטנבול בראשות הארכאולוג הגרמני הלמוט תאודור בּוֹסֶרט (גר') והארכאולוגים הטורקים האלט צ'מבל (Halet Çambel) ובהדיר אלקים (Bahadır Alkım).[1] בחפירות התגלו שני שערים מונומנטליים, שער צפוני ושער דרומי, וכתובות רבות. הכתובת התגלתה בשנת 1946 בשערי העיר, המקום בו הוצבה בעת העתיקה. יחד איתה הוצבו כתובות נוספות משני צדי שער העיר,[2] מקום שהיה מקום כינוס ואספה בעת העתיקה. השערים בעיר כללו חדר גדול מרכזי (אטריום), ושני תאי צד. שני נוסחים נמצאו על גבי אורטוסאטים (אבני ריבוד), הגרסה השלישית נכתבה על גבי פסל אל הסער שנמצא בשער הדרומי, מצדו הקדמי והאחורי, וכן על גבי שני פסלי שוורים.

הכתובת היא דו־לשונית והתגלתה במספר נוסחים:

  1. בשפה הפיניקית – בשלושה נוסחים
  2. בשפה הלוּוית ובכתב ההירוגליפי הלווי, שבעת הגילוי נקרא כתב חתי הירוגליפי – בשני נוסחים

במקום בו התגלו הכתובות, נמצאו כתובות נוספות אשר גם הן היו דו־לשוניות: פיניקית וחתית. שתי הכתובות הדו־לשוניות לא התגלו בשלמותן. הכתובת השלמה ביותר שהתגלתה היא הכתובת השלישית, שהייתה בפיניקית בלבד, והיא גם הברורה ביותר. המידע הקיים לא אפשר לחוקרים לדעת האם הכתובת נכתבה במקור בפיניקית ותורגמה לחתית, או להפך. הכתובת בפיניקית משקפת בסגנונה ותחבירה את השפה הפיניקית.

תארוך הכתובת

עריכה

שם המלך אַזַתִוַדַ נודע במחקר רק מכתובת זאת והוא לא ידוע ממקורות אחרים. תיארוך זמנו נעשה באמצעות מקורות מכתובות מלכי אשור. בכתובת מציין אַזַתִוַדַ שמי שהעלה אותו לגדולה היה "אוּרִךְ" מלך הדננים. החוקרים זיהו אותו עם המלך Urriku מלך קְוֶה, המופיע בכתובות מלך אשור תגלת־פלאסר השלישי שמלך בין השנים 745 עד 727 לפנה"ס.[3] מקור נוסף היא כתובת משנת 718 לפנה"ס של המלך האשורי סרגון השני. בכתובת נאמר שסרגון מצא את נסיך אדנה, שמונה על ידי מלך קוה. נמצאה התאמה לכתובת אַזַתִוַדַ, שאמר שהוא מונה על ידי אורך להיות מלך הדננים. בהתאם לכך תוארכה הכתובת לסוף המאה ה־8 לפנה"ס.[4]

השערה אחרת היא שהכתובת היא מהמאה ה־9 לפנה"ס לפני מסעות המלחמה של שלמנאסר השלישי מערבה לאנטוליה. השערה זאת מתבססת על השימוש בשפה הפיניקית שהייתה שפת התרבות במאה ה־9 לפנה"ס, לפני התפתחות השפה הארמית. נמצא גם דמיון בסגנון הטקסט בכתובת זאת לכתובת כלמו, שנכתבה במחצית המאה ה־9 לפנה"ס, שגם בה מוזכר מלך הדננים שפלש מזרחה מעבר להרי אמאנוס וניסה להשתלט על ממלכת שמאל. שם המלך "אורך" הוא שם שושלתי חוזר בתקופות שונות, ולכן אין בהזכרת שמו עדות לתיארוך הכתובת. בנוסף, במאה ה־8 לפנה"ס, התפשטה אשור מערבה ולחצה על ממלכת קוה־דננים. בכתובת זאת אין אזכור לאשורים, וגם סגנון האמנות האשורית, שבלט מאוד בתקופה זאת, לא בא לידי ביטוי בתבליטים המלווים את הכתובת. שלמנאסר השלישי פלש לקוה והרס את העיר אַזַתִוַדַ. קוה סופחה לאשור כממלכה וסאלית בסוף ימי תגלת־פלאסר השלישי או בתחילת ימי שלמנאסר החמישי, יחד עם שמאל, ובימי סרגון השני כבר ישב בה נציב אשורי.[5]

הכתובת הפיניקית

עריכה

הכתובת ידועה בסימון KAI 26. הכתובת הוצבה על ידי אַזַתִוַדַ מלך הדננים בשערי העיר שהוא בנה, אשר נשאה את שמו ונקראה אַזַתִוַדַ (היום קאראטפה). קריאת שם עיר חדשה על שם המלך שהקים אותה היה נוהג מקובל בעת העתיקה. למשל, הערים דור שרוכין ודור כוריגלזו, שנקראו על שם המלך שרוכין, הוא סרגון השני, וכוריגלזו הראשון המלך הכשי, בהתאמה.

הכתובת הוצבה לציון ניצחונות המלך, כמקובל בעת העתיקה. הכתובת מתחילה בתיאור פרטים אוטוביוגרפיים: ”אנכי אזתוד הברוך (ל)בעל, עבד בעל, אשר אִדֵּר (גידל) אורכ מלך הדננים”. ייתכן שאורכ הזה הוא המלך הנזכר בכתובת הדו־לשונית מצ'ינקיי.[6]

הכתובת ממשיכה בתיאור המעשים הטובים שהוא עשה לעמו ולארצו. הוא מספר איך הוא הרחיב את הממלכה, וחיסל את הרע ממנה והביא שפע כלכלי לארצו. הוא שיעבד ארצות, ומלכים אחרים הפכו למשועבדים לו והכירו באדנותו. הוא מתפאר איך הגיע לארצות במערב, ששום מלך שקדם לו לא הגיע אליהן, וכן שהכניע אותן והיגלה את תושביהן למזרח. הכתובת כוללת גם תיאור הביצורים שהוא בנה כדי להגן על הממלכה מפני הפולשים, והגברת ביטחון התושבים. הוא חיזק את צבאו, דאג להרבה סוסים ומגינים והקים מחנות צבא. הוא מספר על העיר החדשה אותה בנה במצוות האלים בעל ורשף, הנושאת את שמו. הוא מספר על קיום הפולחן לאלוהיו בזמן הקציר בקיץ, ובזמן החריש בסתיו. בכתובת מוזכרים האלים רשף, בעל, בעל־כרנתריש (לו הוא הציב פסל בעירו), וכן בעל־שמים, אל שפולחנו היה נפוץ במשך מאות שנים במרחב הסורי־פיניקי, ואשר מופיע גם בכתובת יחמלך, בכתובת בעלשמם, בשתי כתובות נדר[7] ובכתובת קבורה לכהן[8] מקרתחדשת ובכתובת זכור מלך חמת.[9] בחלק האחרון בכתובת כתובה קללה על מי שישחית את העיר ואת שעריה, והיא מסתיימת באיחולים למלך עצמו ששמו וזכרו יהיו נצחיים כמו השמש והירח.

בכתובת יש התייחסות בטור א' שורה 16 ל"בת מפש", שפירושו כנראה "בית מפש". בכתובת מתייחס אַזַתִוַדַ לאנשים רעים בעלי גדודים שהוא הכניע, והוא מספר שאת בית מפש שם תחת פעמיו, כלומר הכניע אותם ושיעבד אותם. הפרשנות החוקרים המקובלת היא שבית מפש מתייחס לצאצאי מופסוס (Mopsus), המוזכר גם בכתובת הדו־לשונית מצ'ינקיי שלדעתם הייתה דמות היסטורית שהופיעה במקורות הקלאסיים, כמי שבסוף האלף השני לפנה"ס שבטיו פלשו למזרח הים התיכון ויישבו חלקים מסוריה, פיניקיה וקילקיה. דמותו של מופסוס מופיעה גם בכתבי אוסביוס מקיסריה,[10] פה מתפאר המלך שהכניע את צאצאי מופסוס.

הכתובת היא בת 62 שורות והיא הכתובת הפיניקית הארוכה ביותר שהתגלתה עד כה. שפת הכתובת קרובה מאוד לעברית. הכתובת מחולקת לארבעה טורים. בטור ראשון: 21 שורות, בטור שני: 19 שורות, בטור שלישי: 19 שורות וטור רביעי קצר מאוד בן 3 שורות.

אף על פי שמדובר במלך של ממלכה מקומית, סגנון כתיבת הכתובת דומה לסגנון שבו פארו מלכי אשור ושליטי ממלכות אחרות את מעשיהם. אַזַתִוַדַ מלך על ממלכה מקומית, שאין עדויות להתפשטותה האימפריאלית. גם את השלטון על העיר שהקים קיבל מארוך מלך דננים, אבל הוא מתפאר בהרחבת שטח הארץ.[11]

גילוי הכתובת הדו־לשונית, בפיניקית, וכתב ההירוגליפי הלווי, אשר אפשרו השוואה בין הכתובות, קידם את הבנת הכתב ההירוגליפי החתי ואת המחקרו.[12]

תעתיק הכתובת בעברית

עריכה

התעתיק בהתאם לשורות בכתובת, יש מילים בסוף שורה שסופן עובר לשורה הבאה.[13][14]

טור א' טור ב' טור ג' טור ד'
  1. אנכ אזתוד הברכ בעל עבד
  2. בעל אש אדר אורכ מלך דננימ
  3. פעלנ בעל לדננימ לאב ולאמ יחו אנכ אית
  4. דננימ ירחב אנכ ארצ עמק אדנ לממצא ש
  5. מש ועד מבאי וכנ בימתי כל נעמ לדנני
  6. מ ושבע ומנעמ ומלא אנכ עקרת פער ופע
  7. ל אנכ סס על סס ומגנ על מגנ ומחנת על
  8. מחנת בעבר בעל ואלמ ושברת מלצמ
  9. ותרק אנכ כל הרע אש כנ בארץ ויטנא אנכ
  10. בת אדני בנעמ ופעל אנכ לשרש אדני נעמ
  11. וישב אנכ על כיסא אבי ושת אנכ שלמ את
  12. כל מלכ ואפ באבת פעלנ כל מלכ בצדקיו
  13. בחכמתי ובנעמ לבי ובנ אנכ חמית ע
  14. זת בכל קצית על גבלמ במקממ באש כנ
  15. אשמ רעמ בעל אגדדמ אש בל אש עבד
  16. כנ לבת מפש ואנכ אזתוד שתנמ תחת פעמ
  17. י ובנ אנכ חמית במקממ המת לשבתנמ דננ
  18. ימ בנחת לבנמ וענ אנכ ארצת עזת במבא
  19. שמשמ אש בל ענ כל המלכמ אש כנ לפני וא
  20. נכ אזתוד ענתמ ירדמ אנכ ישבמ אנכ
  21. בקצת גבלי במצא שמש ודננימ
  1. ישבת שמ וכנ בימתי בכל
  2. גבל עמק אדנ לממצא שמש
  3. ועד מבאי ובמקממ אש כנ
  4. לפנמ נשתעמ אש ישתע אדמ ללכת
  5. דרכ ובימתי אנכ אשת תכ לחד
  6. י דל פלכמ בעבר בעל ואלמ
  7. וכנ בכל ימתי שבע ומנעמ ושבת
  8. נעמת ונחת לב לדננימ ולכל עמ
  9. ק אדנ ובנ אנכ הקרת ז ושת
  10. אנכ שמ אזתודי כ בעל ורשפ
  11. צפרמ שלחנ לבנת ובני אנכ ב
  12. עבר בעל ובעבר רשפ צפרמ ב
  13. שבע ובמנעמ ובשבת נעמת ובנחת
  14. לב לכני משמר לעמק אדנ ולב
  15. תמפש כ בימתי כנ לארצי עמק א
  16. דנ שבע ומנעמ ובעל כנ מתמ לדנני
  17. מ לל בימתי ובנ אנכ הקרת ז שת
  18. אנכ שמ אזתודי ישב אנכ בנ
  19. בעל כרנתריש וילכ זבח לכל
  1. המסכת זבח יממ אלפ וב[עתח]רש
  2. ש ובעת קצר ש וברכ בעל כר[נ]
  3. תריש אית אתוד חימ ושלמ
  4. ועז אדר על כל מלכ לתת בעל כרנתריש
  5. וכל אלנ קרת לאזתוד ארכ יממ ורב
  6. שנת ורשאת נעמת ועז אדר על כל
  7. כ הקרת ז בעלת שבע ותרש ועמ
  8. ז אש ישב בנ יכנ בעל אלפמ ובע
  9. ל צאנ והבעל שבע ותרש וברבמ ילד
  10. וברבמ יאדר וברבמ יעבד לאז
  11. תוד ולבת מפש בעבר בעל ואלמ
  12. ואמ מלכ במלכמ ורזנ ברזנמ ואמ א
  13. דמ אש אדמ שמ אש ימח שמ אזתו
  14. ד בשער ז ושת שמ אמאפ יחמד אי
  15. ת הקרת ז ויסע השער ז אש פעל א
  16. זתוד ויפעל לשער זר ושת שמ עלי
  17. אמ בחמדת יסע אמ בשנאת וברע יסע
  18. השער ז ומח בעל שממ ואל קנ ארצ
  19. ושמש עלמ וכל דר בנ אלמ אית הממלכה הא ואית המלכ הא ואית
  1. אדמ הא אש אדמ שמ אפס
  2. שמ אזתוד יכנ לעלמ כמ שמ
  3. שמש וירח
 
הכתובת בפיניקית על גבי פסלו של אל סער שנמצא בשער הדרומי
פירוש קטעים מהכתובת[13]
טור א טור ב טור ג
שורות 9–5

(5) שמש ועד מבואו, והיה בימי כל טוב לדננים
(6) ושובע ומנעמ (ים) ומילאתי אנכי בתי פער ושמתי
(7) אנכי סוס על סוס ומגן על מגן ומחנה על
(8) מחנה בעבור בעל והאלים, ושברתי לצים
(9) וגרשתי אנכי כל הרע אשר היה בארץ. והקמתי אנכי

שורות 21–17

(17) ובונה אנכי חומות במקומות ההם לשבת הדננים
(18) בנחת לבבות. וענֵיתי אנכי ארצות עזות במבוא
(19) השמש, אשר לא עִנוּ כל המלכים אשר היו לפני
(20) ואנכי אזתוד עניתים, הורדתים אנכי הושבתים אנכי
(21) בקצות גבולי, במוצא השמש ודננים

שורות 11–7

(7) והיה בכל ימותי שובע ומנעמים ושבת
(8) נעימות ונחת לב לדננים ולכל עמק
(9) אדן ובונה אנכי הקרת הזאת ושם
(10) אנכי שמה אזתודי כי בעל ורשף
(11) ציפורים (או: צפירים) שלחוני לבנות ובונה אנכי

שורות 16–12

(12) ואם מלך ממלכים ורוזן מרוזנים ואם
(13) אדם אשר (מ)אנשי השם, אשר ימחה שם אזתוד
(14) משער זה ושת שמו, אם אף יחמוד את
(15) הקרת הזאת ויסע השער הזה אשר עשה
(16) אזתוד ויעשה לה שער זֵר ושָת שמו עליו

פירוש והקבלות למקרא

עריכה

טור א, שורות 4–5 – לממצא ש\מש ועד מבאי. ראו הערה לטור ב, שורות 2–3.

טור א, שורות 7–8 – סס על סס ומגנ על מגנ ומחנת על \ מחנת. יש מובן פה של להוסיף על מספר הסוסים, המגנים, והמחנות, כמו בספר תהלים, פרק ס"א, פסוק ז' (יָמִים עַל יְמֵי מֶלֶךְ תּוֹסִיף), ספר ישעיהו, פרק ל', פסוק א' (לְמַעַן סְפוֹת חַטָּאת עַל חַטָּאת), ספר ירמיהו, פרק ד', פסוק כ' (שֶׁבֶר עַל שֶׁבֶר נִקְרָא), וספר איוב, פרק ט"ז, פסוק י"ד (יִפְרְצֵנִי פֶרֶץ עַל פְּנֵי פָרֶץ).[15]

טור א, שורה 9 – ותרק אנכ. פירושו "וגורש אנוכי".[16] לשורש תרק יש מקביל בשורש תרך בארמית, שמתרגם גרש בעברית: השוו בראשית ג כד (וַיְגָרֶשׁ אֶת הָאָדָם וַיַּשְׁכֵּן מִקֶּדֶם לְגַן עֵדֶן אֶת הַכְּרֻבִים וְאֵת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת לִשְׁמֹר אֶת דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים) ואותו פסוק בתרגום אונקלוס (וְתָרֵיךְ יָת אָדָם וְאַשְׁרִי מִלְּקַדְמִין לְגִנְּתָא דְּעֵדֶן יָת כְּרוּבַיָּא וְיָת שְׁנַן חַרְבָּא דְּמִתְהַפְכָא לְמִטַּר יָת אוֹרַח אִילָן חַיַּיָּא).[17] מדובר בכתובת אזתוד ב"מבטא נחצי של הפועל תרך", ויש לציין "כי כך הופכת כ"ף תכופות לקו"ף על יד רי"ש, כגון 'בכר-בקר' ועוד, וכן באוגריתית דרק במקום דרך בעברית."[17]

טור א, שורה 16 – לבת מפש. ראו גוף המאמר (להלן).

טור א, שורות 16–17 – ואנכ אזתוד שתנמ תחת פעמ\י. יש ביטוים דומים בספר תהלים, פרק ח', פסוק ז' (כֹּל שַׁתָּה תַחַת רַגְלָיו), ספר תהלים, פרק ק"י, פסוק א' (עַד אָשִׁית אֹיְבֶיךָ הֲדֹם לְרַגְלֶיךָ), וספר מלכים א', פרק ה', פסוק י"ז (עַד תֵּת יְהוָה אֹתָם תַּחַת כַּפּוֹת רגלו [רַגְלָי]).[18] רעיון דומה מופיע בספר יהושע, פרק י', פסוק כ"ד (קִרְבוּ שִׂימוּ אֶת רַגְלֵיכֶם עַל צַוְּארֵי הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה וַיִּקְרְבוּ וַיָּשִׂימוּ אֶת רַגְלֵיהֶם עַל צַוְּארֵיהֶם).[19]

טור א, שורות 17–18 – לשבתנמ דננ\ימ בנחת לבנמ. פירושו "למען ישבו הדננים בנחת לבם".[20] "שבת" הוא מקור נטוי במילה לשבתנם, ומשום כך מתרגמים "למען ישבו".[21] צירופים בין מלים משורש נחת ולב- מופיעים גם בטור ב, 7–8 וטור ב, 13–14 (ראו להלן).[21] צירופים בין מלים משורש נחת ומשורש ישב נפוצים במידה מסוימת גם במקרא: ספר במדבר, פרק י', פסוק ל"ו (וּבְנֻחֹה יֹאמַר שׁוּבָה יְהוָה רִבְבוֹת אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל); ספר דברים, פרק י"ב, פסוק י' (וַעֲבַרְתֶּם אֶת הַיַּרְדֵּן וִישַׁבְתֶּם בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם מַנְחִיל אֶתְכֶם וְהֵנִיחַ לָכֶם מִכָּל אֹיְבֵיכֶם מִסָּבִיב וִישַׁבְתֶּם בֶּטַח); ספר ישעיהו, פרק ל', פסוק ט"ו (כִּי כֹה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל בְּשׁוּבָה וָנַחַת תִּוָּשֵׁעוּן בְּהַשְׁקֵט וּבְבִטְחָה תִּהְיֶה גְּבוּרַתְכֶם וְלֹא אֲבִיתֶם); ספר תהלים, פרק קל"ב, פסוק י"ד (זֹאת מְנוּחָתִי עֲדֵי עַד פֹּה אֵשֵׁב כִּי אִוִּתִיהָ); מגילת איכה, פרק א', פסוק ג' (גָּלְתָה יְהוּדָה מֵעֹנִי וּמֵרֹב עֲבֹדָה הִיא יָשְׁבָה בַגּוֹיִם לֹא מָצְאָה מָנוֹחַ כָּל רֹדְפֶיהָ הִשִּׂיגוּהָ בֵּין הַמְּצָרִים).[22]

טור ב, שורות 2–3 – לממצא שמש \ ועד מבאי. הביטוי פה קרוב לזה שנמצא בספר מלאכי, פרק א', פסוק י"א (כִּי מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ וְעַד מְבוֹאוֹ), ספר תהלים, פרק נ', פסוק א' (מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ עַד מְבֹאוֹ), וספר תהלים, פרק קי"ג, פסוק ג' (מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ עַד מְבוֹאוֹ).[23] ראו גם ספר ישעיהו, פרק מ"ה, פסוק ו' (מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ וּמִמַּעֲרָבָהּ).[24]טור ב, שורות 10–11 – ורשפ \ צפרמ. השוו ספר חבקוק, פרק ג', פסוק ה' (לְפָנָיו יֵלֶךְ דָּבֶר וְיֵצֵא רֶשֶׁף לְרַגְלָיו) וספר איוב, פרק ה', פסוק ז' (כִּי אָדָם לְעָמָל יוּלָּד וּבְנֵי רֶשֶׁף יַגְבִּיהוּ עוּף).[25]

טור ב, שורות 7–8 – ושבת \ נעמת ונחת לב. ראו טור א, 17–18 (להלן).

טור ב, שורות 13–14 – ובשבת נעמת ובנחת \ לב. ראו טור א, 17–18 (להלן).

 
תבליט ממקדש הדד בחלב, אל הסער אוחז בשרביט ורוכב במרכבה

טור ב, שורה 19 – בעל כרנתריש. אלוהות זאת מופיעה גם בטור ג שורות 2 ־4; ייתכן שמקור המילה "כרנתריש" הוא במילה היוונית ΚΟΡΥΝΗΤΗΡΙΟΣ, "נושא השרביט", והאלוהות מגלה זיקה לאל הסער של חלב.[26]

טור ג, שורה 12 – ואמ מלכ במלכמ ורזנ ברזנמ. המלים "מלך" ו"רוזן" מופיעות כצמד גם בתנ"ך. ראו ספר שופטים, פרק ה', פסוק ג', ספר חבקוק, פרק א', פסוק י', ספר משלי, פרק ח', פסוק ט"ו, ספר משלי, פרק י"ד, פסוק כ"ח, ספר משלי, פרק ל"א, פסוק ד'.[27]

טור ג, שורה 16 – ויפעל לשער זר. לפי מיטשל דאהוד (אנ') יש למילה "זר" פה מובן של "רע" כמו בספר תהלים, פרק נ"ח, פסוק ד' (זֹרוּ רְשָׁעִים מֵרָחֶם תָּעוּ מִבֶּטֶן דֹּבְרֵי כָזָב) וספר הושע, פרק ה', פסוק ז' (בַּיהוָה בָּגָדוּ כִּי בָנִים זָרִים יָלָדוּ, וכו'), כך שיש לתרגם "ויפעל לשער זר" כ"ויעשה לשער משהו רע".[28]

טור ג, שורה 18 – ואל קנ ארצ. אלוהות זאת מופיע גם בכתובת נאו־פונית מלפקי המקדישה לה אכסדרה,[29] וכן ככינוי לאל התדמורי בעל־שמין (בעשמין קנה די רעא).[30][31] הביטוי קרוב לזה שנמצא בספר בראשית, פרק י"ד, פסוק י"ט (וַיְבָרְכֵהוּ וַיֹּאמַר בָּרוּךְ אַבְרָם לְאֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ).[32]

טור ד, שורות 2–3 – שמ אזתוד יכנ לעלמ כמ שמ \ שמש וירח. הפסוקית הזאת דומה לזאת שנמצאת בספר תהלים, פרק ע"ב, פסוק י"ז: "יְהִי שְׁמוֹ לְעוֹלָם לִפְנֵי שֶׁמֶשׁ ינין [יִנּוֹן] שְׁמוֹ, וכו'".[33]

ראו גם

עריכה

לקריאה נוספת

עריכה

הכתובת הלווית

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה
 
פורטל ארכאולוגיה של המזרח הקרוב

לפורטל ארכאולוגיה של המזרח הקרוב

  מדיה וקבצים בנושא כתובת אזתוד בוויקישיתוף
  מדיה וקבצים בנושא פסל אל הסערה בשער הדרומי בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ אנציקלופדיה מקראית - ג, ערך: חפירות, עמ' 246
  2. ^ ערך "שער", אנציקלופדיה מקראית, כרך ח, עמ' 234
  3. ^ Hayim Tadmor, The royal inscriptions of Tiglath-pileser III (744-727 BC) and Shalmaneser V (726-722 BC), kings of Assyria, Eisenbrauns, 2011, עמ' 38, 47, 70, 77, 87, 122, ISBN 978-1-57506-657-8
  4. ^ יצחק אבישור, כתובות פיניקיות והמקרא, א. רובינשטיין, 1979, עמ' 220–221
  5. ^ הערך "קוה", אנציקלופדיה מקראית, כרך ז, עמ' 91-89
  6. ^ איתמר זינגר, הכתובת הדו־לשונית לובית־פיניקית מצ'ינֶקֶיי והשלכותיה ההיסטוריות, ארץ-ישראל: מחקרים בידיעת הארץ ועתיקותיה כט, 2009, עמ' 149
  7. ^ CIS I 379, 3778; ראו נחום סלושץ, אוצר הכתובות הפניקיות, דביר, 1942, עמ' 176, 284
  8. ^ RÉS 249
  9. ^ יצחק אבישור, כתובות פיניקיות והמקרא, א. רובינשטיין, 1979, עמ' 235
  10. ^ יצחק אבישור, כתובות פיניקיות והמקרא, הפרק "כתובת אזתוד מלך הדננים", עמ' 230
  11. ^ נילי ואזנה, כל גבולות הארץ, הוצאת מוסד ביאליק, 2007, עמ' 55-54
  12. ^ אנציקלופדיה מקראית, כרך א, 1950, עמ' 376
  13. ^ 1 2 כתובות פיניקיות והמקרא, עמ' 225-223
  14. ^ הערך "כתובות", אנציקלופדיה מקראית, כרך ד' עמ' 388
  15. ^ Greenfield, Jonas C. "Three Notes on the Sefire Inscription." Journal of Semitic Studies 11.1 (1966): 98-105. Pp. 104-105.
  16. ^ נ"ה טור-סיני, הכתובת הכנענית הגדולה מקארא-טפה, לשוננו: כתב-עת לחקר הלשון העברית והתחומים הסמוכים לה, אלול תשי"א, עמ' 195–206, עמ' 199‏, JSTOR 24371295
  17. ^ 1 2 נ"ה טור-סיני, הכתובת הכנענית הגדולה מקארא-טפה, לשוננו: כתב-עת לחקר הלשון העברית והתחומים הסמוכים לה, אלול תשי"א, עמ' 195–206, עמ' 203‏, JSTOR 24371295
  18. ^ חיים יונה גרינפלד, "הערות לכתובת אזתוד (קאראטפה)" ארץ-ישראל: מחקרים בידיעת הארץ ועתיקותיה. ספר ח"א גינזברג (תשל"ח) עמ' 74–77. ראו עמ' 74.
  19. ^ ש. נ. קרמר, מ. ויינפלד , הספרות השומרית וספר תהלים - מבוא למחקר השואתי, בית מקרא: כתב-עת לחקר המקרא ועולמו, טבת-אדר תשל"ד (נז) חוברת ב, כרך יט, עמ' 136–160, באתר JSTOR (ראה עמ' 158).
  20. ^ חיים יונה גרינפלד, הערות לכתובת אזתוד (קאראטפה), ארץ-ישראל: מחקרים בידיעת הארץ ועתיקותיה. ספר ח"א גינזברג (תשל"ח), עמ' 74
  21. ^ 1 2 חיים יונה גרינפלד, הערות לכתובת אזתוד (קאראטפה), ארץ-ישראל: מחקרים בידיעת הארץ ועתיקותיה. ספר ח"א גינזברג, עמ' 75
  22. ^ חיים יונה גרינפלד, הערות לכתובת אזתוד (קאראטפה), ארץ-ישראל: מחקרים בידיעת הארץ ועתיקותיה. ספר ח"א גינזברג (תשל"ח), עמ' 75
  23. ^ נ"ה טור-סיני, הכתובת הכנענית הגדולה מקארא-טפה, לשוננו: כתב-עת לחקר הלשון העברית והתחומים הסמוכים לה, אלול תשי"א עמ' 195–206, באתר JSTOR (ראה עמ' 204).
  24. ^ Beyerlin, Walter. Grundrisse Zum Alten Testament. Vandenhoeck & Ruprecht (Göttingen 1975),p. 258.
  25. ^ Beyerlin, p. 258
  26. ^ Philip C. Schmitz, Phoenician KRNTRYŠ, Archaic Greek *ΚΟΡΥΝΗΤΗΡΙΟΣ, and the Storm God of Aleppo, Kleine Untersuchungen zur Sprache des Alten Testaments und seiner Umwelt 10, 2009, עמ' 119–160
  27. ^ Mitchell Dahood, The Anchor Bible: Psalms I, 1-50/Introd., Translation and Notes by Mitchell Dahood, Doubelday, 1965, עמ' P. 8
  28. ^ Dahood, Mitchell. The Anchor Bible: Psalms II, 51-100/Introd., Translation and Notes by Mitchell Dahood. Doubleday, 1968. P. 59.
  29. ^ KAI 129
  30. ^ שמואל אחיטוב, הכתב והמכתב, מוסד ביאליק, 2012, עמ' 34
  31. ^ להרחבה ראו: Ryan Thomas, "אל קנה ארץ: Creator, Begetter, or Owner of the Earth?", Ugarit-Forschungen 48, 2017, pp. 451–521 [1]
  32. ^ משה כספי, קניתי איש את ה', בית מקרא: כתב-עת לחקר המקרא ועולמו, תשרי-כסלו תשמ"ח עמ' 29–35, באתר JSTOR (ראו עמ' 29).
  33. ^ Kselman, John S. "Psalm 72: Some Observations on Structure." Bulletin of the American Schools of Oriental Research 220.1 (1975): 77-81. P. 80.
אוחזר מתוך "https://he.wiki.x.io/w/index.php?title=כתובת_אזתוד&oldid=39829924"