לא לעולם חוסן
לֹא לְעוֹלָם חֹסֶן הוא ביטוי תנכי, שמשמעותו היא שאף אם לאדם יש כוחות רבים (למשל: כוחות נפשיים, שכליים, פיזיים, חברתיים או כלכליים) הכוחות הללו אינם קיימים לנצח, והם עשויים לעזוב אותו ביום מן הימים. הדברים נועדו לסגל לאדם את מידת הענווה, כיוון שיחשוב על הכוחות שבידו מתוך פרספקטיבה עתידית.
מקור הביטוי והשימוש בו
עריכהמקור הביטוי הוא בספר משלי[1]: ”כִּי לֹא לְעוֹלָם חֹסֶן וְאִם נֵזֶר לְדוֹר וָדוֹר.”
בתלמוד מובא שמר זוטרא היה אומר פסוק זה לעצמו כאשר היה זוכה לכבוד גדול[2]: ” מר זוטרא חסידא כי הוו מכתפי ליה בשבתא דריגלא אמר הכי: כי לא לעולם חסן ואם נזר לדור ודור.”
לעיתים משמש הביטוי כדגש על הטעות של מי שחושב שהצלחתו נצחית. כך למשל בפסיקתא זוטרתא[3]: ”ויצא המן ביום ההוא שמח וטוב לב, ולא היה יודע כי לא לעולם חוסן ואם נזר לדור ודור.”
בעל שבט מוסר מביע ביטוי זה כך[4]: ”ואפילו בטוחים הייתם שימשוך לכם העושר והכבוד כל ימיכם, מה בכך, כי לא לעולם חוסן, כי אם שנים רבים יחיה האדם, ואילו חיה אלף שנים פעמים, אחר שיש מספר לשנים, יכלה המספר, וסופו כלא היה. אף כי ימי אדם כצל עובר וכעוף הפורח, אם כן למה יתגאה אדם להבל דמה, עפר מן האדמה.”
רש"ר הירש רואה בכך גם ברכה לאנושות[5]: ”קיצור חיי האדם הוא סייג לקץ הרשעה, אכן, לא לעולם חוסן שלטון הרשע; גם העז שבעריצים לא יאריך ימים על ממלכתו, לא ימשול הרבה יותר מחמשים שנה.”
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה- לא לעולם חוסן, באתר "מילון השפה העברית"
- לא לעולם חוסן, באתר "ניב שפה"
הערות שוליים
עריכה- ^ ספר משלי, פרק כ"ז, פסוק כ"ד
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ז', עמוד ב'
- ^ על מגילת אסתר פרק ה פסוק ט
- ^ שבט מוסר, פרק מ
- ^ בפירושו לבראשית, פרק ח פסוק כב