משלי

ספר מִשְלֵי הוא מספרי התנ"ך, הספר השני בספרי הכתובים ומופיע לאחר ספר תהילים, והוא אחד מספרי אמ"ת, ותכליתו לחנך לדרך ארץ ומידות טובות, כשמחברו מנסה להוביל את הקורא לנהוג בדרך הנכונה.

ספר מִשְלֵי

דף מספר משלי בלטינית משנת 1497
דף מספר משלי בלטינית משנת 1497
שפה	עברית מקראית
סוגה	ספרות החכמה
מספר פרקים	31
מספר פסוקים	915
סדרת ספרים	כתובים
הספר הקודם	תהילים
הספר הבא	ספר איוב

עיקר הטקסט בספר זה הוא פתגמים ואמרי מוסר הנאמרים בדרך שירית, ובצורות תחביריות הנקראות במקרא "משל". השם ניתן לו בשל התיבה הראשונה בפתח הספר: "משלי שלמה בן-דוד מלך ישראל". נקרא גם 'ממשלות' בלשון חז"ל.

יהודי מרוקו נוהגים לחלקו לשישה חלקים ולאומרו לפני מנחה בשבתות שבין חג הפסח לחג השבועות, תקופה שהקיץ בפתח והצניעות נשמרת פחות. יהודי עיראק נוהגים לקראו בשלוש שבתות, לפני תחילת מנחה בחודש אדר ובחודש ניסן. חלק מיהודי לוב ויהודי האי ג'רבה נוהגים לקרוא את הספר לפני מנחה בחג השבועות.

מהות הספר וסידורו

ספר משלי נחלק בין דברי מוסר וחכמה הנאמרים באופן כללי, לבין משלים המצווים על השומע להישמע להם, ודוחקים בו לנהוג בדרך מסוימת. המשלים הכלליים נוטים להיות קצרים יותר ובעלי חרוז אחד, בעוד משלי הציווי נוטים להיות ארוכים יותר ואפילו דומים לנאום שלם.

הספר הוא בעל אופי אנתולוגי ואינו מסודר לפי נושאים: ניתן למצוא פסוקים סמוכים העוסקים בנושאים שונים, וכן פסוקים מרוחקים העוסקים בנושאים דומים. עם זאת, ניתן להבחין בכמה נושאים מרכזיים שהספר עוסק בהם.

לחוסר הסדר השולט בספר ישנם שתי תוצאות לוואי המשרתות את מגמת הספר:

• הגיוון מעניק לרצף המשלים צביון חיוני יותר וקרוב למציאות, ולפיכך הוא לא רק מענין יותר, אלא גם משכנע יותר, בהציגו מעין 'תמונת עולם' אמיתית.
• חוסר הסדר לכאורה, מטשטש את ההבדלים שבין התחומים ובין הדמויות הסטראוטיפיות שהמשלים עוסקים בהם (צדיק - רשע; חכם - כסיל; חרוץ - עצל; עשיר - עני). טשטוש זה הוא בעל משמעות עמוקה בתורתו של ספר משלי, בהיותו מבטא את המשוואה השולטת בעולמנו (לדברי הספר) לפיה: צדיק, ירא ה' = חכם = חרוץ = עשיר = מכובד, ולעומת זאת רשע = כסיל = עצל = עני = בזוי, ואם כך אין מקום להפרדה חדה בין הנושאים השונים של המשלים.

הספר מייצג את הפן האופטימי ביותר של ספרות החכמה המקראית, בהעלאתו על נס את הטענה שיש חוקיות בעולם ושהחכמים חשפו אותה והעלו אותה על הכתב, ועל כן מי שיקרא את הספר וינהג לפי עצותיו יצליח בחיים ויהיה מאושר.

בשל אופיו המורכב של הספר, אין הוא מכיל משנה סדורה, אלא אוסף נרחב של רעיונות, לעיתים אף סותרים. ביטוי לדבר זה ניתן למצוא בדיון של חז"ל בתלמוד הבבלי במסכת שבת, האם לשים את ספר משלי בגנזך באופן שלא יהיה נגיש להמון העם, בדומה לשאלה שהתעוררה על ספר יחזקאל ומגילת קהלת. מסקנתם הייתה לא לגנזו אך להתמודד עם הפערים, על מנת ליצור תפיסה אחידה.

הספר אינו מציג עמדה עקרונית בלבד, אלא מטיף בבירור להתנהגות ששכר טוב בצידה לדוגמא: ”אַל תַּסֵּג גְּבוּל עוֹלָם וּבִשְׂדֵי יְתוֹמִים אַל תָּבֹא, כִּי גֹאֲלָם חָזָק הוּא יָרִיב אֶת רִיבָם אִתָּךְ”; במשלים רבים הספר בא לקבוע סולם עדיפויות ברור במקרים בהם עלול האדם לטעות.

חלקי הספר

הספר נחלק למספר חלקים השונים זה מזה בתוכן, בסגנון ובמבנה החרוזים:

• "משלי שלמה בן דוד מלך ישראל" (א - ט). הוא כולל משלים ארוכים וסיפוריים, רובם של כמה פסוקים ואף של פרקים שלמים.
• "משלי שלמה" (י - כב פסוק טז). הוא כולל משלים קצרים, רובם בני פסוק אחד.
• הקובץ השלישי, המכונה "דברי חכמים", על שם כותרתו: "הט אזנך ושמע דברי חכמים" (פרק כב פסוק יז, עד פרק כד). הוא כולל משלים של חכמים אחרים, ששלמה שילב בספרו.
• יש אומרים שהקטע האחרון של פרק כד (הפסוקים כג - לד) מהווה קובץ בפני עצמו, שכותרתו "גם אלה לחכמים", וגם הוא כולל משלים של חכמים אחרים. הקובץ כולל משלים באורך בינוני, בממוצע 2–3 פסוקים כל אחד.
• הקובץ הרביעי, שכותרתו "גם אלה משלי שלמה אשר העתיקו אנשי חזקיהו מלך יהודה" (כה - כט). הוא כולל משלים של 1 - 2 פסוקים, המקובצים לפי נושאים.
• "דברי אגור בן יקה המשא" (פרק ל). כולל כמה משלים ארוכים יחסית על טבע העולם וטבע האדם.
• "לעלוקה" (פרק ל). מספר משלים ממוספרים על טבע העולם.
• "דברי למואל מלך משא" (פרק לא). הוא כולל שני משלים ארוכים על מלכים, יין ונשים.
• מזמור אשת חיל (לא, י-לא).

יש 915 פסוקים בספר משלי.

בספר שולטת צורת "התקבולת הנרדפת", אך הצורך להציג את הטוב מול הרע הביא למשלים רבים בעלי "תקבולת ניגודית". כמו כן מופיעה בספר צורת "התקבולת המשלימה".

תרגום השבעים הוא עדות לעצמאותם של הקבצים בספר משלי, מאחר וסדרם שונה מזה שבנוסח המסורה, והוא כדלקמן (הסימון לפי פרקי נוסח המסורה):

• א,א - כד,כב
• ל,א - יד ("דברי אגור בן יקה המשא")
• כד,כד - לד ("גם אלה לחכמים")
• ל,טו - לג ("לעלוקה")
• לא,א - ט ("דברי למואל מלך משא")
• כה,א - כט,כו ("גם אלה משלי שלמה אשר העתיקו אנשי חזקיהו מלך יהודה")
• לא,י - לא ("אשת חיל")

כמו כן יש בתרגום השבעים אחת-עשרה פסוקיות שאינן בנוסח המסורה, לעומת עשרים וחמש פסוקיות בנוסח המסורה שאינן בתרגום השבעים.

נושאים בספר

• התמודדות עם פיתויים: החכם-המחבר מזהיר את התלמידים-הקוראים שלא יתפתו להתחבר עם אנשים רעים, רוצחים וגנבים: אם יפתוך חטאים - אל תבא, ועם נשים רעות, זונות ונואפות: הרחק מעליה דרכך, ואל תקרב אל פתח ביתה. החכם מתאר את דרכי התנהגותם של האנשים והנשים המסוכנים, ונותן עצות איך להישמר מפניהם.
• חשיבות החכמה, התבונה והדעת: החכם-המחבר קורא לתלמידים-הקוראים להשקיע בלימודי החכמה, לחשוב ולהתעמק, ולא להסתפק במסקנות שטחיות: "חכמות בחוץ תרנה... עד מתי פתיים תאהבו פתי... אודיעה דבריי אתכם..."', "אשרי אדם מצא חכמה ואדם יפיק תבונה". החכם מדגיש את חשיבותם של התוכחות ודברי המוסר - האדם צריך להיות פתוח לקבל ביקורת על-מנת שיוכל להתקדם ולהשתפר: אוהב מוסר - אוהב דעת, ושונא תוכחת - בער.
• דיבור ושתיקה: החכם קורא לשימוש נכון בכוח הדיבור, לחשוב לפני שמדברים - "פי צדיק יהגה לענות", "משיב דבר בטרם ישמע איוולת היא לו וכלימה", לשמור סוד - "הולך רכיל - מגלה סוד, ונאמן רוח - מכסה דבר", וכשלא יודעים מה להגיד - עדיף לשתוק: "חושך אמריו - יודע דעת... גם אויל מחריש - חכם ייחשב...".
• כסף ועבודה: החכם מוביל את הקורא לנהוג בחריצות, יושר וחכמה על מנת להצליח מבחינה כלכלית: "לך אל הנמלה עצל - ראה דרכיה וחכם", "עד מתי עצל תשכב", "ידע תדע פני צאנך שית לבך לעדרים". מצד שני, הוא לא מטיף להתעשרות אלא דווקא להסתפקות ברמת חיים ממוצעת: "ריש ועושר אל תתן לי, הטריפני לחם חקי".
• יחס לעניים: החכם קורא להתייחס בכבוד לעניים ולחלשים - לא לגזול ולבזות אותם, לעזור להם, ולא לקחת מהם ריבית: "עושק דל - חירף עושהו", "לועג לרש - חירף עושהו", "וצדיק יתן ולא יחסוך", "מרבה הונו בנשך ותרבית - לחונן דלים יקבצנו". עם זאת, החכם מזהיר מאוד מפני ערבות: "אדם חסר לב תוקע כף, עורב ערובה לפני רעהו".
• קשר עם ה', שמירת מצוות: החכם קורא לשמירת מצוות ונאמנות לאל, שהן הבסיס לחכמה - "יראת ה' ראשית דעת", "פי צדיק ינוב חכמה", "כי נר - מצווה, ותורה - אור, ודרך חיים - תוכחות מוסר".
• שלום ושלוה: החכם נותן עצות לחיים רגועים ותקינים חברתית, להימנעות ממריבות: "טוב פת חרבה ושלווה בה מבית מלא זבחי ריב", "פוטר מים - ראשית מדון, ולפני התגלע - הריב נטוש". הוא מזהיר מאוד מפני "איש מדיינים" - שמתחיל במריבות, איש "נרגן" שמלבה את המריבות, ו"אשת מדיינים" שאוהבת לריב וממררת את חיי משפחתה.
• משפחה: החכם ממליץ על משפחה הבנויה בצורה היררכית, שבה ההורים - האב והאם יחד - הם מקור הסמכות, הם צריכים לחנך את ילדיהם ולהיות מוכנים אף להשתמש בעונשים גופניים כשיש צורך בכך: חושך שבטו - שונא בנו, ואוהבו - שיחרו מוסר. ההצלחה החינוכית היא מקור האושר העיקרי של ההורים: בן חכם - ישמח אב, ובן כסיל - תוגת אמו.

מחבר הספר

על פי המסורת היהודית

מגילת ספר מִשְלֵי

על פי המסורת היהודית, ספר משלי נכתב על ידי שלמה המלך, ונראה כי מרבית קובצי המשלים היו ידועים ונפוצים בעם, ונאספו ונערכו בתקופת המלך חזקיהו, כפי שנאמר במשנה: "חזקיהו וסיעתן כתבו ישעיהו, משלי, שיר השירים וקהלת" (בבא בתרא טו). וכן נאמר בראש פרק כה: "גם אלו משלי שלמה אשר העתיקו אנשי חזקיהו מלך יהודה". היו מבין הרבנים שאף פירשו את "העתקת המשלים" בימי חזקיה (המופיע בחלקו השני של הספר), כתרגום משלים עתיקים משפה זרה.

במחקר

חוקרי המקרא אומרים כי ספר משלי לא נכתב על ידי כותב אחד בזמן אחד, אלא הוא אוסף של משלים מתקופות שונות, ולעיתים מרוחקות מאוד זו מזו. קשה מאוד לתארך את זמני קבוצות המשלים השונות, בייחוד מפני שמשל היה צורה ספרותית מקובלת במזרח הקדום וייתכן שחלקים ממשלי פשוט נלקחו כמות שהם מכתבי עם אחר, כגון כתבי אמנ-אמ-אפה המצריים, והוראות שורופק משומר. לפי גינזברג, מקורם של חלק מהמשלים בספר משלי הוא מממלכת ישראל. הסיבה לכך היא שלאחר חורבן שומרון היגרה העילית התרבותית של ממלכת ישראל לירושלים ביחד עם הסופרים והמורשת הספרותית העשירה שלהם, והסופרים האלה הם שהעתיקו את המשלים בארמונו של חזקיהו, כפי שנרמז במשלי כה, 1. לפי פרופ' אלכסנדר רופא בשם חוקרים נוספים, בספר תשעה חלקים, כשבראשם משלים המיוחסים לשלמה המלך, ובתווך משלים של חכמי האומות, ועורך משלים, שהכניס תוספות לנוסח העתיק (מבלי למחוק או לתקן אותו), המשליך את המוסר ודרך הטוב על מעשיו של האדם בלבד. המשלים שנוספו, מורים על כך שעיקר החשיבות היא הביטחון בקב"ה, ולפי מצוותיו.

ניבים וביטויים שמקורם בספר משלי

• לך אל נמלה עצל, ראה דרכיה וחכם - פתגם בשבח החריצות.
• מים גנובים ימתקו - פתגם בטעם החטא.
• "יְהַלֶּלְךָ זָר וְלֹא פִיךָ" - אי האדרת עצמך (ספר משלי (כז, ב))
• חושך שבטו שונא בנו - פתגם בנושא חינוך.
• פתי יאמין לכל דבר - פתגם הלועג לאדם התמים, המאמין לכל דבר שאומרים לו.
• כִּי לֹא לְעוֹלָם חֹסֶן וְאִם נֵזֶר לְדוֹר וָדוֹר - ביטוי שמשמעותו שגם אם לאדם יש כוחות רבים הכוחות הללו אינם קיימים לנצח, והם עשויים לעזוב אותו ביום מן הימים. ולכן עליו לסגל לעצמו את מידת הענווה.
• אל תען כסיל כאיולתו וענה כסיל כאיולתו - סתירה בשאלת ההדרכה מתי יש לאדם להשיב על דברי כסילים ומתי עליו להימנע מלהשיב.

לקריאה נוספת

• מיכאל פוקס, תארוך החיבור של משלי י-כט, מחקרים בלשון י"א-י"ב, תשס"ט, עמ' 245–259.
• ליסה פרדמן (עורכת), פירוש רש"י למשלי, הוצאת מאגנס, 2019
• הרב יעקב משה חרל"פ, מי מרום חלק י"ד
• ספר משלי וחכמת המזרח הקדום באתר כותר
• עדין שטיינזלץ, נשים במקרא, ספרית "אוניברסיטה משודרת", משרד הביטחון – ההוצאה לאור, תל אביב, תשמ"ג – 1983, פרק י"ג: "אשת משלי – מעמד האישה, הסמוי והגלוי", עמ' 92–97.
• יורם טהרלב, בעקבות שלמה המלך - קריאה חדשה בספר משלי, כנרת, זמורה - מוציאים לאור, 2022

ראו גם

• מידות טובות
• תיקון המידות
• הוראות שורופק
• משלי אמנ-אמ-אפה

קישורים חיצוניים

• משלי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• ספר משלי, באתר אוצר הספרים היהודי השיתופי

• ביטויים בספר משלי, סרטון אנימציה של מיזם 929
• ספר משלי, באתר ויקיטקסט
• ספר משלי, באתר מקראות גדולות הכתר
• ספר משלי, באתר "תורת אמת"
• ספר משלי, באתר מכון ממרא
• מקראות גדולות משלי
• מאמרים בנושא משלי, באתר ספריית אסיף
• נושאים בספר משלי, מתוך אתר הניווט בתנ"ך
• אלכסנדר רופא, אסופות החכמה: יצירת האוספים וסידורם בספר משלי, אתר מקראנט (הקישור אינו פעיל)
• רשימת מאמרים על ספר משלי באתר רמב"י
• משלי עם ביאור מרבינו עמנואל, נאפולי: דפוס יוסף בן יעקב גונצנהויזר, שנת רמ"ז, ספר סרוק באתר הספרייה הלאומית

• Crawford H. Toy, Proverbs (International Critical Commentary), New York: Charles Scribner's Sons, 1899. Online copy at the Internet Archive