לבוסלב רוז'יצ'קה

לבוסלב (לאופולד) סְטְיֶיפָּאן רוּזִ'יצְ'קָהקרואטית: Lavoslav (Leopold) Stjepan Ružička;‏ 13 בספטמבר 188726 בספטמבר 1976) היה כימאי קרואטי, חתן פרס נובל לכימיה לשנת 1939 (לצד אדולף בוטנאנדט) "על עבודתו על פולימתילנים וטרפנים גבוהים". החזיק בשמונה תוארי דוקטור לשם כבוד (ארבעה במדע, שניים ברפואה, אחד במדעי הטבע, ואחד במשפטים), שבעה פרסים ומדליות, ו-24 חברויות לשם כבוד בחברות כימיות, ביוכימיות ומדעיות אחרות.

לבוסלב רוז'יצ'קה
Lavoslav Stjepan Ružička
לידה 13 בספטמבר 1887
ווקובאר, קרואטיה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 26 בספטמבר 1976 (בגיל 89)
ממרן, שווייץ עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי כימיה
מקום מגורים שווייץ
מקום קבורה בית הקברות פלונטרן עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
מנחה לדוקטורט הרמן שטאודינגר עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות
תלמידי דוקטורט אלברט אשנמוזר, Moses Wolf Goldberg, Oskar Jeger, George Büchi, Jakob Schreiber, בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • פרס פאראדיי (1958)
  • חבר זר של החברה המלכותית (18 ביוני 1942)
  • פרס נובל לכימיה (1939)
  • פרס מרסל בנואה (1938) עריכת הנתון בוויקינתונים
תרומות עיקריות
עבודתו על פולימתילנים וטרפנים גבוהים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

שנותיו המוקדמות וחינוך

עריכה

רוז'יצ'קה נולד בווקובאר (אז חלק מאוסטרו-הונגריה, כיום בקרואטיה), למשפחת אומנים וחוואים ממוצא צ'כי, גרמני וקרואטי. רוז'יצ'קה התחנך בבית הספר התיכון הקלאסי באוסייק. בתחילה שאף לכמורה, אך שינה את דעתו ופנה ללימוד התחומים הטכניים. לבסוף בחר בכימיה, כנראה כיוון שקיווה לזכות במשרה במזקקת הסוכר שנפתחה באותה עת באוסייק.

עקב הקשיים הרבים בחיי היומיום והחיים הפוליטיים, עזב רוז'יצ'קה ויצא ללמוד בבית הספר הטכני הגבוה בקארלסרוהה שבגרמניה. הוא היה תלמיד טוב, אך רק בתחומים שאהב, ושסבר שיהיו חשובים ומועילים לעתידו בכימיה אורגנית. עקב מגמה זו, מרצהו לכימיה פיזיקלית, פריץ הבר (חתן פרס נובל לכימיה לשנת 1918) התנגד להעניק לו תואר בהצטיינות יתרה. למרות זאת, במהלך לימודיו פיתח רוז'יצ'קה שיתוף פעולה פורה עם הרמן שטאודינגר (חתן פרס נובל לשנת 1953). רוז'יצ'קה למד במחלקתו של שטאודינגר, והשיג תואר דוקטור לפילוסופיה ב-1910. אז עזב שטאודינגר לציריך, ולקח עמו את רוז'יצ'קה כעוזרו.

עבודה ומחקר

עריכה

מחקריו הראשונים היו בתחום הכימיה של חומרי טבע, והוא עסק בתחום זה כל חייו. הוא חקר את מרכיבי אבקת החרק הדלמטי (Pyrethrum cinereriifolium), קוטל חרקים הנחשב ליעיל במיוחד. בעבודה זו נתקל בכימיה של טרפן, שמן ריחני ממקור צמחי, השימושי לתעשיית הבשמים. הוא פעל להתחלת מחקר פרטני, ואף החל בשיתוף פעולה מצליח עם חברת Chuit & Naef (מאוחר יותר שינתה שמה ל-Firmenich) בז'נבה.

בשנים 1917-1916 זכה לתמיכת יצרנית הבשמים הוותיקה בעולם, Haarman & Reimer, מהעיר הולצמינדן שבגרמניה. בזכות מומחיותו בתחום הטרפנים, היה למרצה בכיר ב-1918, וב-1923 לפרופסור לשם כבוד במכון הטכנולוגי של ציריך (Eidgenössische Technische Hochschule), ובאוניברסיטת ציריך. שם, עם קבוצת סטודנטים לתואר דוקטור, גילה את התרכובות מוסקון וקיווט (הניחוחות המופקים מאיילי מושק וגחניים), ופיצח את המבנה הכימי שלהן. סינתזת רוז'יצ'קה לטבעות גדולות היא שיטת סינתטית בכימיה אורגנית, המשמשת ליצירת תרכובות מסוג זה.

ב-1921 יצרנית הבשמים Chuit & Naef ביקשה לשתף עמו פעולה. בעבודתו שם השיג רוז'יצ'קה עצמאות כלכלית, אולם לא בהיקף לו קיווה, ולכן עזב את ציריך ועבר בחברת Ciba בבזל. ב-1927 התמנה לראש הקתדרה לכימיה אורגנית באוניברסיטת אוטרכט בהולנד. הוא נשאר בהולנד במשך שלוש שנים, ואז חזר לשווייץ, בה תעשיית הכימיה האורגנית הייתה מפותחת יותר.

בציריך היה לפרופסור לכימיה אורגנית ב-ETH, והחל בתקופה המזהירה ביותר בקריירה שלו. הוא הרחיב את תחום המחקר שלו, והוסיף לו את הכימיה של טרפנים גבוהים וסטרואידים. לאחר הסינתזה המוצלחת של הורמוני מין (אנדרוסטרון וטסטוסטרון) הייתה מעבדתו למרכז עולמי של כימיה אורגנית.

ב-1939 זכה בפרס נובל לכימיה יחד עם אדולף בוטנאנדט. במהלך מלחמת העולם השנייה כמה משותפיו המצוינים אבדו, ורוז'יצ'קה אייש מחדש את קבוצתו במדענים צעירים ומבטיחים, ביניהם ולדימיר פרלוג, לימים חתן פרס נובל לכימיה (לשנת 1975).

ב-1950 פנה רוז'יצ'קה לביוכימיה, לבעיות בתחום האבולוציה ומוצא החיים, ובמיוחד הביוגנסיס של טרפנים. הוא פרסם השערה בשם "כלל האיזופרנים והביוגנסיס של תרכובות טרפניות"[1], שהייתה שיא הקריירה המדעית שלו. רוז'יצ'קה פרש מפעילות ב-1957, וניהול מעבדתו עבר לידי ולדימיר פרלוג.

רוז'יצ'קה פעל רבות בתחום החינוך. הוא עמד על ארגון טוב יותר של החינוך האקדמי והעבודה המדעית ביוגוסלביה החדשה, והקים את החברה השווייצרית-יוגסלבית. הוא היה לאקדמאי לשם כבוד באקדמיה היוגוסלבית למדעים ואמניות בזאגרב. בשווייץ יוסד פרס רוז'יצ'קה, המוענק לכימאים צעירים הפועלים בשווייץ. בעיר הולדתו, ווקובר, הוקם מוזיאון לכבודו ב-1977.

פרסים הוקרה

עריכה
  • פרס פאראדיי (1958)
  • חבר זר של החברה המלכותית (18 ביוני 1942)
  • דוקטור לשם כבוד מאת אוניברסיטת פריז (1945)
  • דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת בורדו (1947)
  • פרס נובל לכימיה (1939)
  • פרס מרסל בנואה (1938)
  • דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת זאגרב
  • חבר האקדמיה הקרואטית למדעים ולאמנויות
  • חבר האקדמיה הסרבית למדעים ולאמנויות - 1948 - חבר מן המניין; 1953 חבר זר

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ [1] Lavoslav Ružička (1953). "The isoprene rule and the biogenesis of terpenic compounds". Journal Cellular and Molecular Life Sciences 9 (10): 357-367