לואי-איג ונסן
האב לואי-אִיג ונסן (בצרפתית: Louis-Hugues Vincent; 31 באוגוסט 1872, סנט-אלבן-דה-וולסר, צרפת - 30 בדצמבר 1960, ירושלים, אז בירדן) היה כומר נוצרי צרפתי, מן המסדר הדומיניקני בירושלים, ארכאולוג, מורה בבית הספר הצרפתי למקרא ולארכאולוגיה (EBAF), מחבר ספרים וחוקר ארץ ישראל במשך שנים רבות.
 | |
| לידה |
31 באוגוסט 1872 סנט-אלבן-דה-וולסר, מחוז איזר, צרפת  |
|---|---|
| פטירה |
30 בדצמבר 1960 (בגיל 88) ירושלים, אז בירדן |
| מדינה |
צרפת |
| מקום קבורה | ירושלים |
| מקום מגורים | צרפת, ארץ ישראל המנדטורית, ירדן |
| כינויים נוספים | האב לואי איג ונסן |
| פעילות בולטת |
ארכאולוגיה מקראית הוראה |
| ידוע בשל | חפירות בארץ ישראל - במעין גיחון, תל אל-פארעה (תרצה), חקר הקרמיקה הארץ-ישראלית העתיקה וכו' |
| השכלה | בית הספר הצרפתי למקרא וארכאולוגיה בירושלים |
| עיסוק | ארכאולוג |
| תפקיד |
מורה ב"אקול ביבליק" בירושלים עורך "רווי ביבליק" |
| השקפה דתית |
הכנסייה הרומית-קתולית |
| פרסים והוקרה | חבר באקדמיה לכתובות ולספרות בפריז |
  | |
פרטים ביוגרפיים
עריכהלואי-איג ונסן נולד בשנת 1872 בצרפת, בעיירה סנט-אלבן-דה-וולסר (Saint Albin-de-Vaulserre) במחוז איזר, דרומית-מזרחית לעיר ליון. אחרי תקופת חניכות אצל הנזירים הדומיניקנים באזור ליון, נשלח בשנת 1891 למנזר סנט אטיין שבירושלים, שם גר עד למותו, במשך כמעט שבעים שנה, פרט לשהות ארוכה בצרפת בימי מלחמות העולם.
את לימודיו והסמכתו ככומר קתולי עשה בבית הספר הצרפתי למקרא וארכאולוגיה, שהוקם במתחם המנזר הדומיניקני שנה לפני הגעתו על ידי האב מארי-ז'וזף לגראנז'. במהרה הפך לאחד החוקרים הבקיאים ביותר בתחום הארכאולוגיה המקראית, כולל בתחום הקרמיקה ושרידים עתיקים אחרים. לפיכך התבקש בגיל צעיר ללמֵד ארכאולוגיה במסגרת בית הספר שבו למד.
במהלך חייו הגיע להכיר מקרוב את כל האתרים הארכאולוגיים הידועים בזמנו בארץ ישראל. בין השאר, חפר בתל פארעה (צפון) ביחד עם הכומר רולאן דה וו.
ונסן פרסם מאמרים רבים בכתב העת Revue Biblique (אנ'), ואף היה עורכו בין השנים 1931–1938. בשנת 1953 ביקש לפרסם ביוגרפיה של האב לגראנז' אך הספר נאסר לפרסום על ידי הצנזורים של הכנסייה. [1]
ונסן נפטר בירושלים (שהייתה אז תחת השלטון הירדני) בגיל 88. הוא נקבר בחצר המנזר הדומיניקני, במתחם קבורה עתיק, לצדם של רבים מעמיתיו למסדר הדומיניקני ולסגל בית הספר הצרפתי למקרא ולארכאולוגיה. הסמטה המחברת את דרך שכם למלון אמריקן קולוני קרויה על שמו.
אותות כבוד והצטיינות
עריכה- חברות כבוד במוסד הצרפתי Académie des Inscriptions et Belles-Lettres
- חברות כבוד באקדמיה הבריטית
- חברות (MBE) במסדר האימפריה הבריטית
- עיטור הצלב של מסדר לאופולד
- אות לגיון הכבוד הצרפתי
ספריו
עריכה- Canaan d'après l'exploration récente Paris: J. Gabalda, 1907 (Internet Archive)
- Underground Jerusalem: Discoveries on the Hill of Ophel (1901-11), London: Cox, 1911[2]
- Céramique de la Palestine, Paris: Champion, 1923
- Mémorial Lagrange, Paris: J. Gabalda, 1940
- Histoire de la Basilique du Saint Sépulcre, Ist. Italiano d'Arti Grafiche, 1949
עם האב פליקס-מארי אבל (Félix-Marie Abel):
- Jérusalem, recherches de topographie, d’archéologie et d’histoire, Paris: Gabalda, 1912 (Internet Archive: Vol.1, Vol.2)
- Bethléem, le sanctuaire de la nativité, Paris: J Gabalda, 1914 (Internet Archive)
- Hébron, le Haram el-Khalîl, Paris: Ernest Leroux, 1923
- Saint-Anne et les sanctuaires hors de la ville, histoire monumentale de la Jérusalem nouvelle Paris: J. Gabalda, 1926
- Emmaüs, sa basilique et son histoire, Paris: Ernest Leroux, 1932
עם מארי-ז'וזף סטב (Marie-Joseph Steve):
- Jérusalem de l'Ancien Testament, Paris: J.Gabalda, 1954
קישורים חיצוניים
עריכה- רשימת מאמרים פרי עטו
- מאמר הספד מאת א.ר. סלרס ב-Biblical Archaeologist vol.XXIV,No.2, mai 1961 O.R.Sellers - Louis-Hughes Vincent - In Memoriam
- מאמר הספד של ויליאם פוקסוול אולברייט בביטאון בתי הספר האמריקאיים ללימודי המזרח Bulletin of the American Schools of Oriental Research No.164, 1961 W.F.Albright - In Memory of Louis Hugues Vincent.
- בקורת של מיכאל אבי-יונה על התנגדותו של האב ונסן להשערת החומה שלישית
- אברהם אלמליח, האב לואיס ונסאן איננו, חרות, 10 בפברואר 1961
לואיס-איג וינסאן (1872-1960), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
עריכה- ^ C. J. T. Talar, Marie-Joseph Lagrange: Une biographie critique (review), Catholic Historical Review, Vol. 92 #1 January 2006
- ^ ל' א' ונסאן, ירושלים של מטה : תגליות מעיר דוד 1909–1911, תורגם על ידי פרופ' רוני רייך בתוספת מבוא והערות, ירושלים:הוצאת מגלי"ם
 |