מיכאל אבי-יונה

ארכיאולוג והיסטוריון ישראלי

מיכאל אבי-יונה (בּוּכְשׁטַבּ; 26 בספטמבר 1904, תרס"ה, לבוב26 במרץ 1974, ירושלים) היה ארכאולוג, גאוגרף וחוקר התרבות והאמנות הקלאסית בארץ ישראל.

מיכאל אבי-יונה
לידה 26 בספטמבר 1904
לבוב, האימפריה האוסטרו-הונגרית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 26 במרץ 1974 (בגיל 69)
ירושלים, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה יונה יחיאל בוכשטאב עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי ארכאולוגיה
מקום מגורים ישראל
מקום קבורה הר המנוחות עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
תלמידי דוקטורט מרדכי גיחון, יורם צפריר עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה פרס ביאליק (1955) עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים יעל אבי-יונה עריכת הנתון בוויקינתונים
תרומות עיקריות
חפירות באזור ירושלים (העופל)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

קורות חיים

עריכה

מיכאל אבי יונה היה בן יחיד לשלמה ותמר בוכשטאב מלבוב[1]. אביו היה ד"ר[2] ועורך דין מצליח[3]. אבי יונה עלה לארץ ישראל עם הוריו בשנת 1919. בתחילה למד בגימנסיה העברית בירושלים, ולאחר מכן נסע לאנגליה ולמד ארכאולוגיה קלאסית והיסטוריה באוניברסיטת לונדון, שם סיים תואר ראשון בהצטיינות יתרה. כאשר חזר לארץ ישראל החל ללמוד בבית הספר הבריטי לארכאולוגיה בירושלים. חפירותיו הראשונות, במסגרת בית הספר, היו בתל אל-עג'ול ובירושלים (חפירות העופל).

כאשר סיים את לימודיו, התקבל למחלקת העתיקות של ממשלת המנדט הבריטי ועבד כספרן, עוזרו של הספרן הראשי הרטלי[4], כארכיונאי וכעורך כתב-העת של מחלקת העתיקות. בשנת תרצ"ג הוא חפר, מטעם המחלקה, בית כנסת עתיק בעספיא[5]. בשנת 1941 ליווה חפירת קברים ליד נהריה[6]. בשנת 1946 השתתף בפירות בתל בית ירח[7].

ב-1943 קיבל תואר מוסמך מאוניברסיטת לונדון בה למד. לאחר קום המדינה עבד כמזכיר המדעי של מחלקת העתיקות.

אבי-יונה פרסם מאמרים רבים בנושאים מגוונים[8] ולא הרבה לערוך חפירות ארכאולוגיות, והחשיב עצמו כ"ארכאולוג כורסה". עם זאת נזקפות לזכותו כמה תגליות. בשנת 1949 ערך חפירות בגבעת רם (שייח' באדר) שבירושלים, במקום שבו נבנו בנייני האומה[9], והיה הראשון לגלות את בית המלאכה ללבנים ורעפים של הלגיון הרומי העשירי. השתתף בסקר הראשון שנערך במצדה[10], שקדם בשנים אחדות לחפירות, וערך חפירה מצומצמת בצפונה של קיסריה, מקום שנתגלו שרידים של בית כנסת קדום[11]. בשנת 1958 פיקח מטעם מחלקת העתיקות על העבודות בעבדת[12]. לאחר מבצע קדש היה בין הארכאולוגים שירדו לסיני לסקור את הממצאים הארכאולוגיים בה[13], ואף פרסם כתבי יד עתיקים ממנזר סנטה קתרינה[14].

מאוחר יותר החל בקריירה אקדמית. ב-1953 מונה כמרצה בכיר בחוגים לארכאולוגיה ולתולדות האמנות באוניברסיטה העברית בירושלים. במסגרת זו כתב ספרים רבים שהפכו לנכס צאן ברזל של התרבות המדעית בישראל. בנוסף, ערך את כתב העת "Israel Exploration Journal", הביטאון המדעי המרכזי של הארכאולוגיה הארצישראלית. ב-1958 קיבל תואר דוקטור מאוניברסיטת לונדון.

אבי-יונה היה בין הראשונים שהנהיגו את ההצגה החזותית של החומר ההיסטורי, הארכאולוגי והגאוגרפי. בנוסף מילא מספר תפקידים ציבוריים, בהם חבר "הוועדה הגאוגרפית" לקביעת שמות בנגב[15], וועדת השמות הממשלתית[16] וחבר הוועד המנהל של החברה לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה.

אבי-יונה נמנה עם כותבי ערכים של האנציקלופדיה העברית. הוא כתב בנושאי טופוגרפיה וגאוגרפיה של ארץ ישראל, ארכאולוגיה כללית וארץ ישראלית, היסטוריה, מסחר, דרכים בארץ ישראל מימי קדם עד ההתיישבות החדשה, המקומות הקדושים וחקירת ארץ ישראל.

זכה בפרס ביאליק לחכמת ישראל לשנת תשט"ו על ספרו "קדמוניות ארצנו" ובפרס בן-צבי לשנת תשל"א.

אבי-יונה התגורר בשכונת רחביה בירושלים. בתו היא הציירת יעל אבי-יונה.

דגם ירושלים בימי בית שני

עריכה
 
שחזור בית המקדש בדגם ירושלים בסוף ימי בית שני.

פרופ' אבי-יונה הנחה את בניית דגם ירושלים בסוף ימי בית שני שנבנה במלון "הולילנד" ונחנך בשנת 1966, לאחר שלוש שנות עבודה מאומצות. בעבודתו הסתמך אבי יונה על מקורות ספרותיים, מעט ממצאים ארכאולוגיים מארץ ישראל, ומקבילות מן העולם הקלאסי. במסגרת מחקרו להקמת הדגם ביקר בטורקיה וביוון כדי לעמוד מקרוב על צורת הבנייה במבנים ואתרים מקבילים מאותה תקופה. לצידו סייעה רעייתו חווה, שהייתה אמנית ותיעדה בדקדקנות רבה באיורים ובתרשימים את פרטי המבנים הקלאסיים שהיוו בסיס למבני הדגם.[17]

הדגם הועבר בשנת 2006 לקריית מוזיאון ישראל בגבעת רם. הכביש המוביל אל מתחם הולילנד קרוי כיום על שמו.

מספריו

עריכה

ארכיונו של אבי-יונה שמור בספרייה הלאומית.[19]

לקריאה נוספת

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ לדמותו של שלמה אבי־יונה, דבר, 30 בנובמבר 1955
  2. ^ לעניין ההתאזרחות, הארץ, 8 באוקטובר 1926
  3. ^ קבוצת שילר בת כ"ה, דבר, 17 באוקטובר 1952
  4. ^ המוזיאום הארכיאולוגי הארצישראלי, הארץ, 13 בינואר 1938
  5. ^ סקירה על החפירות הארכיאולוגיות בא"י בשנת תרצ"ג, דואר היום, 20 בספטמבר 1933
  6. ^ תגליות ארכיאולוגיות ליד נהריה, הַבֹּקֶר, 13 באפריל 1941
  7. ^ תגליות ארכיאולוגיות חדשות, הַבֹּקֶר, 9 באוקטובר 1946
  8. ^ מאסף מוקדש למ. אבי יונה, זמנים, 3 בדצמבר 1954
  9. ^ נתגלה יישוב משלט רומאי, הארץ, 28 ביולי 1949
  10. ^ מחקר ארכיאולוגי במצדה, זמנים, 2 בינואר 1955
  11. ^ ביכ"נ מהמאה ה־4 נחשף בקיסריה, למרחב, 20 ביולי 1956
  12. ^ עזרא ריבליס, גילויים ארכיאולוגיים מעניינים בחפירות עבדת שבנגב, על המשמר, 25 ביוני 1958
  13. ^ סקר ראשון בחוף המזרחי של סיני, הארץ, 7 בינואר 1957
  14. ^ יפורסמו צילומי כתבי היד מסיני, למרחב, 1 באפריל 1958
  15. ^ ועדה לקביעת שמות בנגב, חרות, 1 בינואר 1950
  16. ^ מונתה ועדת שמות ממשלתית, חרות, 10 באפריל 1951
  17. ^ מרים טל, תערוכות בירושלים - חוה אבי-יונה, למרחב, 4 בספטמבר 1970
  18. ^ יעקב רבי, עם הופעת "קדמוניות ארצנו", על המשמר, 16 בדצמבר 1955, המשך; מ. אגף, "קדמוניות ארצנו", חרות, 30 בדצמבר 1955.
  19. ^ ארכיון אוסף מיכאל אבי יונה., בספרייה הלאומית