לודוויג ורל
לודוויג ורל (בגרמנית: Ludwig Wörl; 1906, מינכן – 1967, מינכן) היה מתנגד הנאציזם, אסיר מחנות הריכוז הנאציים אושוויץ ודכאו, וחסיד אומות העולם מגרמניה.
.jpg) | |
| לידה |
28 בפברואר 1906 מינכן, הקיסרות הגרמנית  |
|---|---|
| פטירה |
27 באוגוסט 1967 (בגיל 61) מינכן, גרמניה המערבית |
| מקום קבורה |
ולדפרידהוף מינכן |
| מדינה |
גרמניה |
| מקצוע |
נגר |
| מידע חסיד אומות העולם | |
| פרסים והוקרה |
|
| קישורים חיצוניים | |
| יד ושם | לודוויג ורל |
  | |
קורותיו בתקופת מלחמת העולם השנייה
עריכהורל היה נגר במקצועו. בשנת 1934 השתתף בהפצת עלונים במינכן, בהם תוארו התנאים הבלתי אנושיים במחנה הריכוז דכאו והובעה תביעה לשיפורם. ב-5 במאי 1934 נעצר ורל על ידי הגסטפו וזמן קצר לאחר מכן נשלח למחנה הריכוז דכאו. הוא מונה להיות Lagerälteste (אחראי מחנה) על בתי החולים במחנה, וניסה לרכוש ידע מקצועי בתחום הסיעודי ולהכשיר אסירים נוספים בתחום זה. בין היתר טיפל באחד ממנהיגי המפלגה הסוציאל-דמוקרטית של גרמניה, קורט שומכאר (אנ'), שהיה אסור אף הוא עמו. בשנת 1940 התגרשו ורל ואשתו זה מזה.
באוגוסט 1942 הועבר ורל עם הרמן לנגביין מדכאו לאושוויץ, שם היה אסיר מספר 60363. עם הגעתו שררה במחנה מגפת טיפוס. הוא שובץ במחנה אושוויץ-מונוביץ וסייע בטיפול בחולים ובשיפור התנאים הסניטריים במחנה. הוא פעל נגד אסירים פליליים שניצלו את מעמדם בהיררכיית המחנה כדי להתעלל באסירים אחרים. הוא זייף נתונים ברשימות חולים כדי להציל חולים בסלקציות והציל רופאים יהודים מהרציחות בתאי הגזים. עקב פעילותו לטובת האסירים נכלא ורל למספר חודשים בבלוק 11.
במהלך צעדות המוות סייע ורל לאסירים להימלט. הוא הועבר למחנה מאוטהאוזן ושם שוחרר.
לאחר מלחמת העולם השנייה
עריכהורל חזר למינכן. עקב נכות שקיבל בתקופת מאסרו (שנמשכה 11 שנים) לא יכול היה להמשיך לעבוד במקצועו. הוא הפך לראש ארגון אסירי אושוויץ לשעבר בגרמניה ופעל לשימור זכרם של אסירי מחנות הריכוז הגרמניים. ורל העיד במשפטי פרנקפורט (אנ') שנערכו לאנשי צוות גרמניים שמילאו תפקידים במחנות הריכוז הנאציים. באוגוסט 1965 הוא כתב מכתב נזעם נגד הכוונה לטעת 50 עצים לכבודו של שליח גרמניה לשיחות עם ישראל, ד"ר קורט בירנבאך, שהיה חבר המפלגה הנאצית לתקופה קצרה בשנים 1933-1934[1][2].
הנצחה
עריכהבשנת 1963 הכיר יד ושם בוורל כחסיד אומות העולם. בשנת 1966 זכה לפרס על שם לאו בק. בשנת 1995 נקרא רחוב על שמו בעירו, מינכן.
קישורים חיצוניים
עריכה
הערות שוליים
עריכה- ^ ד. גולן, עיקרו מן השורש את העץ שלי ביד ושם, מעריב, 16 באוגוסט 1965
- ^ בירנבאך: פרשתי ב־1934 מהמפלגה הנאצית, מעריב, 22 במרץ 1965