לורליי

הר בגרמניה

לורלייגרמנית: Loreley; גם: Lorelei) הוא שמה של גבעת סלע תלולה בגובה 132 מטרים בגדה המזרחית של הריין, ליד העיירה זנקט גוארהאוזן שבמדינת המחוז הגרמנית ריינלנד-פפאלץ, חלק מאתר המורשת העולמית עמק הריין המרכזי העילי. הנוף הנשקף מן הלורליי, וכן חשיבותה בפולקלור הגרמני ובמיוחד בשיר מפורסם ביותר של המשורר היהודי-גרמני היינריך היינה, אשר זכה למאות לחנים ולעשרות תרגומים, הקנו לה פרסום רב.

לורליי
לורליי (למטה ניתן לראות את השלט עם שמו של המקום)
לורליי (למטה ניתן לראות את השלט עם שמו של המקום)
אתר מורשת עולמית
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 2002, לפי קריטריונים 2, 4, 5
שטח האתר 272.5 קמ"ר
שטח אזור החיץ 346.8 קמ"ר
חלק מתוך עמק הריין המרכזי העילי עריכת הנתון בוויקינתונים
מידע כללי
גובה 109 מ' עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה גרמניהגרמניה גרמניה
מיקום זנקט גוארהאוזן, ריינלנד-פפאלץ
קואורדינטות 50°08′22″N 7°43′44″E / 50.139444444444°N 7.7288888888889°E / 50.139444444444; 7.7288888888889

הריין המרכזי העילי מסומן בצהוב בין בינגן לקובלנץ
הריין המרכזי העילי מסומן בצהוב בין בינגן לקובלנץ
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

בקרבת הלורליי מגיע נהר הריין לעומק של 25 מטר ורוחבו רק 113 מטר. זו הנקודה הצרה והעמוקה ביותר של הנהר, ומשום כך מתנהלת תנועת סירות הנהר באזור בהסדרי רמזורים מיוחדים. הסלעים המשוננים ביותר בקרבת הלורליי פוצצו בשנות השלושים של המאה העשרים, כך שהשיט בקרבתה, שלפנים היה נחשב למסוכן, איננו מסוכן עוד כבעבר.

פסל הנערה על הרציף לרגלי הלורליי
מראה אווירי מצפון

היסטוריה

עריכה

סימני יישוב קדומים על הלורליי הם בני כ-600,000 שנה, כאשר הייתה עוד בגובה הנהר ולא הזדקרה מעליו. כבר בימי הביניים הייתה הלורליי לנקודת ציון נודעת, ראשית בזכות סימן ההיכר של מתלול הסלע, ושנית בשל השיט המסוכן בקרבתה. הלורליי הייתה אז אחת הנקודות המסוכנות ביותר לשייט בריין. בשל המבנה הטופוגרפי של הנהר באזור נקלעו סירות רבות למערבולות קטלניות. הקדוש הקתולי גואר התיישב באזור במטרה להציל ולרפא את ניצולי הסירות הטרופות.

מקור השם

עריכה

מקור השם "לורליי" איננו ברור די צורכו. הסיומת ליי עשויה להיות המילה הקלטית Ley, המשמשת לתיאור של רכסים סלעיים רבים באזור. הראשית "לורה" מקורה כנראה במילה הגרמנית עתיקה lorlen שפירושה לקצוף, לרעוש, בזכות תופעת ההד המהדהד שבע פעמים באזור, שאותו לא ניתן לשמוע עוד בשל רעש התחבורה בנהר. עד למאה התשע עשרה היה מבנה הזרימה באזור אחר, וגרם לאשליה אקוסטית לפיה שאון המים מקורו בסלע עצמו. בדמיון העממי, האחראים לרעשים אלה היו גמדים שהתגוררו כביכול במחילות בסלע.

בפולקלור

עריכה

האסון הצפוי לספנים בחלק זה של הנהר היווה השראה למיתוס אודות לורליי, שמצא את ביטויו במספר בלדות פופולריות. לפי האגדה הייתה זו לפנים נערה יפה, והיא השליכה עצמה לתוך הריין לאחר שאהובה זנח אותה. מאז הייתה למעין בתולת ים היושבת על הסלע, ומסרקת בחוסר ישע את שיערה הזהוב והארוך במסרק של זהב. בהתקרב כלי שיט אליה שרה לורליי שירים שובי לב בקול יפה כל כך, עד שדעתם של המלחים והדייגים מוסחת מן הסכנה, וסירותיהם מתנפצות לרסיסים אל הסלעים.

וכך באו הדברים לידי ביטוי בשירו של היינה:[1]

איני יודע מה פשר הדבר,
בעטיו העצב בי כך משיח;
סיפור-מעשייה מימי העבר,
המסרב לנפשי להניח.
מחשיך סביב, משבי-רוח קרירים,
הריין מפכה בעצלתיים;
נוצצת פסגת ההרים,
באור-שמש של בין-ערביים.
יושבה הנערה היפה-ביפות
שם ממעל, נעים וטוב
מרצד לו בוהַק זהב-מחלפות,
סורקה היא שערהּ הזהוב.
סורקה שערהּ במסרק-זהב,
ומפזמת לה פזמון ושיר
אשר לו מין נגן משולהב,
לחן נרחב ואדיר.
המלח בסירה הקטנה אשר לו
נתפס בו בכאב עצום;
הוא אינו מביט בצוק שמולו,
מביט הוא רק מעלה, ברוּם.
דומני, לבסוף טרפו הגלים
המלח, גם סירתו, אללי;
וזאת עשתה שירת-האלים,
שירהּ של אותה לוֹרליי.

האגדה מופיעה גם בפואמה "לורליי" של גיום אפולינר, וכן בשיר בשם דומה של ז'ראר דה נרוואל.

בתקופת מלחמת העולם השנייה פרסם נתן אלתרמן שני שירים בכותרת "לורליי" (הראשון בשנת 1942, והשני - מעין שיר המשך - בשנת 1944)[2].

יצירות מוזיקליות

עריכה

לשיר של היינה הולחנו מספר יצירות מוזיקליות. המוכרים מביניהם הם הלחנים של פרידריך זילכר, וכן של פרנץ ליסט. לחנים נוספים:

ראו גם

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא לורליי בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה
הלורליי מהגדה הנגדית