למכירה, נעלי תינוק, מעולם לא ננעלו
למכירה: נעלי תינוק, מעולם לא ננעלו (באנגלית: For sale: baby shoes, never worn) הוא סיפור בן שש מילים המתואר כדוגמה קיצונית לסיפורת בזק. אף שהסיפור מיוחס לרוב לארנסט המינגוויי, הקשר אליו אינו מבוסס וקיימים סיפורים דומים אשר קודמים לו.[1]
| מידע כללי | |
|---|---|
| שפת המקור | אנגלית |
| סוגה | סיפורת בזק |
  | |
רקע
עריכהכתיבת הסיפור לכאורה על ידי המינגוויי מוסברת לרוב כתוצאה של הימור בינו לבין סופרים אחרים.[2] לפי האגדה, בעודו יושב במסעדה עם חבריו, המינגוויי התערב עם היושבים איתו על 10 דולרים שיוענקו לאחד שייעצב סיפור שלם בשש מילים בלבד. לאחר שהכסף נאסף, כתב המינגוויי "למכירה: נעלי תינוק, מעולם לא ננעלו" על מפית, עבר בין חבריו ואסף את הכסף על ניצחונו.[1]
מקורות
עריכה
ב-16 במאי 1910, פרסם ה"ספוקיין פְּרֶס" ידיעה שכותרתה "Tragedy of Baby's Death is Revealed in Sale of Clothes" (טרגדיה של מות תינוק התגלתה במכירת בגדים). הכתבה מציגה מקרה של מודעה שהתפרסמה בעיתון מקומי, ובה נכתב: "לבנים עבודת יד לתינוק ומיטה לתינוק. לא היו בשימוש מעולם." הכותב למד מן המודעה על מותו של העולל, ועל הטרגדיה של הוריו. באותה תקופה היה המינגוויי בן עשר, שנים לפני שהחל בקריירת הכתיבה שלו.[1]
ב-1917 כתב ויליאם ר. קיין (William R. Kane) מאמר בכתב העת "The Editor" שבו התווה את הבסיס לסיפור על אם מוכת יגון שאיבדה את תינוקה, ואף הציע את ככותרת וכמוטיב את המילים "Little Shoes, Never Worn" (נעליים קטנות, מעולם לא ננעלו). קיין הציע שהאם תיתן את הנעליים, בשונה מהגרסאות המודרניות, שבהן הנעליים מוצעות למכירה.[1] הוא מציע שהענקת הנעליים תעניק לאם מוכת היגון, מעניקתן, מעט נחמה, שלפחות תינוק אחר יהנה מהנעליים שתינוקה המת לא ינעל יותר.[3]
באפריל 1921 הזכיר עיתונאי בעל טור בשם רוי מאולטון בטורו, שהודפס במספר עיתונים, שיחה בינו לבין אדם בשם ג'רי. אותו הג'רי אמר שראה מודעה על "עגלת תינוק למכירה, מעולם לא הייתה בשימוש." למודעה הצמיד רוי מאולטון את דבריו של אותו ג'רי על המודעה: "האם זו לא תהיה עלילה נפלאה לסרט קולנוע?"[1] בגרסה מוקדמת זו, במקום נעלי תינוק, מוצעת למכירה עגלת תינוק. עגלת תינוק מופיעה בגרסאות רבות של סיפור בזק זה.
ביוני 1921 פרסם המגזין "לייף" כתבה מעיתון בשם "Louisville Courier-Journal" שבה נכתב:
המחזאי האמריקאי הגדול יהיה הגבר או האישה שיצליחו לכתוב מחזה במערכה אחת נוקבת כמו המודעה הזו, בעלת שבע מילים, שפורסמה ב"יוסטון פוסט": למכירה, עגלת תינוק, מעולם לא הייתה בשימוש
בגרסה מוקדמת זו של הסיפור יש שבע מילים, ולא שש כמו בגרסה המאוחרת.
ביולי אותה שנה כבר פורסמה פארודיה על הסיפור; בסיפור "Fools Rush In" שפרסם ג'יי ג-די (Jay G’Dee) במגזין ההומוריסטי "Judge" (אנ') תואר מקרה שבו המספר חש עצב לאחר קריאת מודעה זו, ופונה לנחם את מפרסמי המודעה. כשהוא פוגשם, מתברר שמכירת העגלה נעשתה לאחר לידת תאומים, כשהוריהם ציפו לילד יחיד.
השנה הראשונה המוזכרת בהקשר של המינגוויי לסיפור היא 1974. פיטר מילר, סוכן ספרותי, כותב בספרו "Get Published! Get Produced!: A Literary Agent’s Tips on How to Sell Your Writing" מ-1991 שכ-17 שנה קודם לכן (בסביבות 1974), כשהיה בתחילת הקריירה שלו, פגש ב"סינדיקטור של עיתון מבוסס היטב" שסיפר לו גרסה של האגדה על כתיבת הסיפור בידי המינגוויי (מובאת בפרק הרקע).[2] עם זאת, הפרסום המודפס הראשון המזכיר את האנקדוטה הזו הוא של ג'ון דה-גרוט, בספרו משנת 1989, "Papa: A Play Based on the Legendary Lives of Ernest Hemingway".[4] בשנת 1992 פרסם ג'ון רוברט קולומבו (John Robert Colombo) חלק ממכתב שקיבל מסופר המדע הבדיוני הנודע ארתור סי. קלארק, שכתב על אהבתו לסיפור ומיקם את עלילת הסיפור בשנות ה-20 של המאה ה-20. במכתבו כתב "איני יכול לחשוב על כך בלי לבכות".[1]
במאמר משנת 2014 בכתב העת "The Journal of Popular Culture" כתב פרדריק רייט כי בשל חוסר בראיות, רוב הסיכויים שהקשר להמינגוויי אינו אמין.[5]
השפעה
עריכההקונספט של כתיבת סיפור בכמה שפחות מילים היה לסוגה ספרותית, הידועה בשם "סיפורת בזק".[6] הגעה לשש מילים הייתה לתת-סוגה, ומגזין "סמית'" האמריקאי אף הוציא סדרת ספרים, "Six-Word Memoirs", המאגדים סיפורים קצרצרים מסוגה זו.[7]
הערות שוליים
עריכה- ^ 1 2 3 4 5 6 O’Toole, Garson (28 בינואר 2013). "For Sale, Baby Shoes, Never Worn". Quote Investigator. נבדק ב-2017-09-02.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 Miller, Peter (1991). Get Published! Get Produced!: A Literary Agent's Tips on how to Sell Your Writing. Shapolsky Publishers. p. 27. ISBN 978-1-56171-007-2.
- ^ Kane, William R. (13 בינואר 1917). "untitled". The Editor: The Journal of Information for Literary Workers, Volume 45, number 1. pp. 175–176.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ John De Groot, Papa: A Play Based on the Legendary Lives of Ernest Hemingway, Hemingway Western Studies Center, Boise State University, Boise, Idaho, 1989, Act One, Page 25
- ^ Wright, Frederick A. (2012-05-09). "The Short Story Just Got Shorter: Hemingway, Narrative, and the Six-Word Urban Legend". The Journal of Popular Culture. Wiley-Blackwell. 47 (2): 327–340. doi:10.1111/j.1540-5931.2012.00935.x. ISSN 0022-3840.
- ^ למספר סיפורים מסוגה זו, ראו: צרצרי העולם התאחדו: מהמינגווי ועד אטווד, באתר ynet, 27 באפריל 2010
- ^ "Six-Word Memoirs Can Say It All". CBS News. 11 בפברואר 2009.
{{cite web}}: (עזרה)