לשון-פר
לְשׁוֹן-פַּר (שם מדעי: Anchusa) הוא סוג של צמחים עשבוניים חד-שנתיים, דו-שנתי או רב-שנתיים ממשפחת הזיפניים הכולל 35 מינים מתוכם 6 בישראל וסביבתה[1][2]. תחום תפוצתו משתרע מהאזור הים-תיכוני אל צפון אירופה ועד מונגוליה ופקיסטן, וגם בדרום אפריקה. הצמח גדל בעיקר באזורים בעלי אקלים ממוזג. הוא התפשט לצפון אמריקה, לארגנטינה, לבריטניה, אירלנד, לקמרון באפריקה, ולבנגלדש ורוסיה[1].
 לשון-פר
| |
|---|---|
| |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | צומח |
| מערכה: | בעלי פרחים |
| מחלקה: | דו-פסיגיים |
| סדרה: | צינוראים |
| משפחה: | זיפניים |
| סוג: | לשון-פר |
| שם מדעי | |
 Anchusaלינאוס, 1753 | |
מאפיינים מורפולוגיים
עריכהחלק ממיני לשון-הפר הם צמחים חד-שנתיים, חלקם צמחים דו-שנתיים וחלקם רב-שנתיים, והם בעלי המאפיינים הכללים של משפחת הזיפניים. הם לרוב צמחים עשבוניים המכוסים בשערות זיפיות. עלי הצמח הם פשוטים או תמימים, ומכוסים בשערות קשות.
לפרחי לשון-הפר סימטריה רדיאלית. צבעי הפרחים משתנים בין מיני הסוג. על הצמחים נראים מספר פרחים בעלי חמישה עלי גביע המאוחדים בבסיסם, וחמישה עלי כותרת היוצרים צינור צר שכיוונו מעלה.
שימושים ותועלות
עריכהמיני לשון-הפר נאכלים על ידי הזחלים של מספר מיני פרפראים. ופרחיהם זוכים לביקורים תכופים על ידי דבורים.
שורשי לשון-הפר מכילים anchusin, שהוא שרף חום-אדום המשמש לצביעה. הוא אינו מסיס במים, אך כן מסיס באלכוהול, בכלורופורם ובדיאתיל אתר.
עלי לשון הפר גם מותרים לאכילת אדם ונעשה בהם שימוש בין היתר כבעלי גפן עבור "ממולאים". בערבית העלים נקראים "עלי הלשון" (ورق اللسان).
מקורות השם
עריכההשם העברי של הסוג נלקח משמו הערבי, ליסאן אלת'ור, המדמה את העלה המוארך ומחוספס ללשונו של הפר. השם המדעי נגזר ככל הנראה מהמילה ἄγχουσα (ankhousa או anchousa) בשפה היוונית העתיקה, שהתייחסה לצמח שממנו הפיקו פיגמנט אדום-סגול לצביעת אריגים ולשימושים רפואיים. הדבר מתקשר לכך שמינים מסוימים בסוג Anchusa ובסוגים קרובים (כגון אלקנה) מכילים תרכובות צבע (למשל, אלקנין) בשורשיהם. כך, השם המדעי משקף את ההיסטוריה של השימוש בצמח כמקור לצבע.
מאפיינים מורפולוגיים
עריכהצמחים עשבוניים חד-שנתיים, דו-שנתיים או רב-שנתיים.
הגבעולים גליליים.
העלים מסורגים או כולם מרוכזים בשושנת ותמימים.
התפרחות מלוות עלים או חפים.
הגביע מחולק כמעט עד לבסיסו או עד לשליש התחתון או למחציתו (בישראל, רק לשון-פר מצויה), משתייר בפרי ומתארך מעט עם ההבשלה.
הפרחים דו-מיניים, סימטריים, בעלי עטיף כפול, עלי כותרת מאוחים ושחלה עילית. כל פרח יוצא מחיקו או קרוב לחיקו של חפה או עלה.
הכותרת דמויית מסמר, כלומר כותרת שצורתה צינור ארוך ודק, שפתחו לפתע מתרחב מאוד ואז היא פרושה כגלגל או כצלחת ורק בסיסה מאוחה.
אוגן הכותרת לעיתים מעט א-סימטרית; צינור הכותרת ישר או מעוקל, כאורך אוגן הכותרת או ארוך ממנה; הלוע סגור על ידי 5 קשקשים בולטים: קהים, שעירים או מצויצים ולעיתים מכוסים גבשושיות קטנות.
האבקנים 5, מעורים בצינור הכותרת וחבויים בה.
עמוד השחלה ארוך, דקיק יוצא מבין 4 אונות השחלה. הצלקת כדורית או מפוצלת לשתי אונות.
הפרי (בייחוד כשהוא צעיר) עשוי 4 פרודות חד-זרעיות שביניהן צומח ועולה עמוד השחלה. הפרודות קירחות, ואינן חלקות והן חלולות בחלקן התחתון. בסיס כל פרודה מוקף טבעת נפוחה, הנשארת לפעמים על מצעית הפרח לאחר התנתקות הפרודות. הפרודות ישרות או כפופות ובעלות מקור.
מיני הבר הגדלים בישראל
עריכהבישראל נפוצים ששה מינים, שלושה מתוכם רב-שנתיים: לשון פר-איטלקית, לשון-פר מצויה ולשון-פר סמורה, ולשלושה חד-שנתיים: לשון-פר מדברית, לשון-פר מזרחית ולשון-פר מצרית.
בעבר, המין לשון-פר מגובבת (Anchusa aggregata), צמח חד-שנתי, נחשבה כמין בסוג לשון-פר. כיום, מקובל לסווגה תחת סוג נפרד בשם לשון-שור, והמין נקרא לשון-שור מגובבת (Hormuzakia aggregata)[3]. בשנת 2000, צמח רב-שנתי בשם לשון-שור נגבית תואר למדע תחת השם לשון-פר נגבי. לשון-שור נבדל מלשון פר בטבעת הקבועה בבסיס הפרודה שמופרדת לשתי קשוות.
לשון-פר איטלקית
עריכה
לשון-פר איטלקית (Anchusa azurea, שם נרדף: Anchusa italica) היא צמח עשבוני רב-שנתי, בעל פרחים בצבע סגול עמוק ופרודות באורך של 4 עד 6 מ"מ. היא דומה מאוד ללשון-פר סמורה, אך ישנם כמה הבדלים בולטים: הזיפים המכסים את כל הצמח הם רכים והדוקים, ולכן הצמח אינו דוקרני למגע. בנוסף, הזיפים פזורים ומכסים את כל הגב של עלי הגביע ואינם ערוכים בטורים כל שהם, בניגוד ללשון-פר סמורה, שבה הזיפים מסודרים בשלושה טורים מובהקים.
תחום התפוצה הטבעי של לשון-פר איטלקית משתרע ממרכז אירופה המזרחית ועד לאגן הים התיכון והרי ההימלאיה המערביים. היא גדלה בעיקר באזורים בעלי אקלים ממוזג, באזורים המשתייכים לאזור האירו-סיבירי, הים-תיכוני והאירנו-טורני.
בישראל, מין זה נדיר ונמצא בעיקר בקרקעות חרסיתיות עמוקות, גם אם הן חרושות, ובבתי גידול לחים יותר בהשוואה לאלה של לשון-פר סמורה. הוא נפוץ בחבל הספר ובשדרת ההר, ובעיקר מאכלס מורדות וקרקעות עמקים במרכז החבל הים-תיכוני.
העלווה מתפתחת מתחילת נובמבר ונמשכת עד אמצע יולי. הפריחה מתחילה בסוף פברואר ונמשכת עד תחילת יוני, ואילו פיזור הזרעים מסתיים בסוף אוגוסט[4].
לשון-פר מדברית
עריכה
לשון-פר מדברית (Anchusa milleri) - היא צמח עשבוני חד-שנתי נמוך, נדיר, הדומה הדומה ללשון-פר מצרית. היא מאופיינת בכותרת שצבעה ורוד חיוור עד לבן, בצינור כותרת שארוך מהגביע פי 2 עד 1.5 ובאוגן כותרת עקום במקצת[5]. הכותרת, שצבעה לבן-ורוד, עקומה, כלומר צינורה כפוף במחציתו התחתונה ואונות האוגן שונות זו מזו. קשקשי הלוע של הכותרת קרחים בקצותיהם. הפרודות ארוכות מרוחבן, זקופות, שטחן מרושת וראשן חד[6].
תפוצה עולמית: תחום התפוצה הטבעי של לשון-פר מדברית, משתרע במזרח הים -התיכון : מצרים, סיני, ערב-הסעודית, ישראל ירדן סוריה ולבנון וגם בפקיסטן. בעיקר במדבר ובערבות שיחים באזורים אירנו-טורני - סהרו-ערבי.
התפוצה בישראל: בישראל היא גדלה באזור ים המלח, בערבה, בנגב הדרומי ובסיני.
העלווה מתפתחת בתחילת נובמבר ונמשכת עד תחילת מאי. הפריחה נמשכת מתחילת פברואר ועד סוף אפריל. הפצת הזרעים מסתיימת באמצע יוני[7].
לשון בר מזרחית
עריכהלשון-פר מזרחית (שם מדעי: Anchusa ovata, שם נרדף: Anchusa arvensis subsp. orientalis (L.) Nordh.) היא צמח עשבוני חד-שנתי, נמוך, נדיר ובסכנה הכחדה בישראל. גובהו 15 עד 30 ס"מ, ועל כולו פזורים זיפים לבנים. הגבעול זקוף או מתרומם, מפוצל מעט בחלק התחתון ונושא תפרחת מפוצלת בחלק העליון. העלים תמימים סרגליים-אזמלניים, הולכים וקטנים בגודלם כלפי מעלה לאורך הגבעול. התפרחות דמויות זנב-עקרב, ערוכות בקצות סעיפי הגבעול.
צינור הכותרת כפוף מתחת לאמצעו כמו לשון-פר מדברית, ואינו בולט מהגביע בשונה מלשון-פר מדברית; צבע הכותרת כחול אורכה קטן מס"מ אחד, האונה התחתונה לבנה הנוטה מעט כלפי מעלה. הגביע בעל 5 אונות צרות, משתייר ומתפרה (אונות הגביע מתארכות). אונות הגביע, נפרשות לרוחב ככוכב עם תום ההבשלה, והן חושפות 4 פרודות זעירות באורך 3 עד 4 מ"מ. הפרודות דמויות ביצה ורחבות במקצת מאורכן וראשן מכופף למצב אופקי, פניהן מגובששות[6][8].
תפוצה עולמית: לשון-פר מזרחית נפוצה מדרום-מזרח אירופה ועד אתיופיה ומונגוליה. היא גדלה בעיקר בבתי גידול בעלי אקלים ממוזג (אירנו-טורני).
התפוצה בישראל: בישראל לשון-פר מזרחית גדלה רק בגליל ובעמק יזרעאל. בגליל התחתון היא נמצאת בעיקר באזורי בית קשת, אלון תבור, צומת גולני, מע'ר, בקרבת נחל צלמון, שורשים ושמורת מצוק ארבל. בגליל העליון הוא נמצא ממש בגבולו עם הגליל התחתון בבקעת חנניה וברמה. בעמק יזרעאל היא נותרה רק בנחל עדשים ובנחל מזרע עקב המעבר לחקלאות מודרנית הכולל חריש עמוק וריסוסים.
בית גידול: בקרקעות טרה-רוסה ובזלת הנושאות צומח עשבוני. טרה רוסההיא סוג של קרקע חרסיתית חומה-אדומה המתהווה מבלייה של סלע גיר קשה (או דולומיט). בישראל הוא שורד בשטחי חקלאות מסורתית, במיוחד בשדות קטנים ובמטעי זיתים.
העלווה מתפתחת בתחילת נובמבר ונמשכת עד אמצע מאי. הפריחה נמשכת מסוף פברואר ועד אמצע מאי. הפצת הזרעים מסתיימת באמצע יולי.
לשון-פר מצויה
עריכהלשון-פר מצויה (שם מדעי: Anchusa hybrida, שם נרדף: Anchusa undulata) היא צמח עשבוני דו-שנתי או רב-שנתי נמוך, מסתעף מבסיסו וגובהו נע בין 20 ל-50 ס"מ. הגביע מחולק לאונות עד לאמצען לכל היותר. בשאר המינים עלי הגביע מפורדים עד לבסיסם או כמעט כך. הכותרת דמוית מסמר, באורך 1.6 ס"מ, וצבעה סגול כהה או ארגמן כהה. הגביעים משתיירים בפרי, מתפרים ומתנפחים, כאשר הפירות הקרובים לבסיס "זנב העקרב" בוגרים יותר ונראים נפוחים יותר.
בית גידול: לשון-פרי מצויה גדלה בעיקר בבתות (צמחיית בני שיח) ובמידה מצומצמת בקרב צומח עשבוני בחבל הים-תיכוני, בעיקר על קרקעות טרה-רוסה וקרקעות המתפתחות על בזלת.
תפוצה עולמית: תחום התפוצה הטבעי לשון-פר מצויה משתרעת באזור הים התיכון המרכזי והמזרחי. היא גדלה בעיקר בבתי גידול בעלי אקלים סובטרופי (ים-תיכוני).
תפוצה בישראל: בישראל, לשון-פר מצויה נפוצה בחוף הגליל. היא מצויה בגולן, בבקעת חולה, בגליל העליון, בעמק עכו, בשרון ובגלעד. היא נדירה בגליל התחתון, בדרום מישור החוף, בשפלה ובהרי יהודה (נדירה בירושלים). היא נדירה מאוד בחרמון, בבקעת כנרות, בכרמל, בשומרון ובמדבר שומרון.
פנולוגיה: שורש שיפודי רב-שנתי אוגר מזון מצוי רדום בקרקע ובראשו ניצן ההתחדשות. לאחר הגשמים הראשונים מלבלבים עלים גדולים (שושנת עלים הנותרים צמודים לקרקע) מניצני התחדשות שבשורש השיפודי. העלים מחוספים ומוארכים, ההולכים ונעשים צרים בבסיסם ושפתם גלונית. עלי הגבעול קצרים בהרבה מעלי השושנת והם חובקים את הגבעול בבסיסם. בבוא האביב מתפתח גבעול תפרחת המסתעף בראשו ונושא תפרחות המכונות “עקרביות” בהיותן דומות לעוקץ של העקרב. החלק הצעיר של התפרחת מעוקל והחלק הבוגר ישר. הפרחים המגיעים לשלב הפתיחה מצויים בקטע המעבר מהחלק הישר למעוקל. במהלך הבשלת הזרעים מתנפחים הגביעים ומסייעים אחר כך להפצת הזרעים ברוח.
הפריחה נמשכת מסוף פברואר עד תחילת יוני.
לשון-פר מצרית
עריכה
לשון-פר מצרית (Anchusa aegyptiaca) היא צמח עשבוני חד-שנתי, נמוך, זוחל או מתרומם ואורכו נע בין 5 ל-35 ס"מ. כל הצמח מכוסה בשכרות זיפניות לא נעימות למגע. העלים מסורגים, דמויי אזמל, באורך של עד 20 ס"מ וברוחב של עד 3 ס"מ, ומכוסים ביבלות לבנות הנראות כנקודות[6]. הגביע מחולק כמעט עד לבסיסו, וצינור הכותרת בולט ממנו ונפתח לחמש אונות מעוגלות, שצבען נע בין צהוב בהיר לקרם ולעיתים רחוקות לבן. אורך הגביע שווה לאורך צינור הכותרת, והוא משתייר לאחר נשירת הכותרת. הזרעים בעלי קליפה עבה, ובבסיסם מצוי גופיף שומן (אלאיוזום), המסייע להפצתם.
בית גדול: לשון-פר מצרית גדלה בוואדיות, מישורים, מדרונות, ושטחים חקלאיים במדבר, כמו גם בבתי גידול של בתות ושיחיות באזור הספר ובחבל הים-תיכוני[5].
תפוצה עולמית: תחום התפוצה הטבעי של לשון-פר מצרית משתרע מהאזור המזרח-ים-תיכוני: מסיציליה בצפון הים התיכון וטוניסיה בדרומו ועד דרום איראן וחצי האי ערב. תחום תפוצה בעיקר סהרו-ערבי עם חדירה לאזור הים-תיכוני והאירנו-טורני.
תפוצה בישראל: לשון-פר מצרית הוא אחד הצמחים המועטים הנפוצים לכל אורכה של ישראל. היא נפוצה בבקעת כנרות, בבקעת בית שאן, בחוף הכרמל, במדבר שומרון, בערבות הירדן, בשפלה ובמדבר מצוי יהודה; מצויה בגליל התחתון, בכרמל, בעמק יזרעאל, בדרום מישור החוף, בשומרון, בהרי יהודה, בבקעת ים המלח (למעט מלחות), בצפון הנגב, בהר הנגב, בגלעד, במואב ובאדום; נדירה בגולן, בגליל העליון, בשרון, במערב הנגב, ובערבה; נדירה מאוד בגלבוע, בחוף הגליל ובעמון.
העלווה מתפתחת בתחילת ינואר ונמשכת עד תחילת יוני. הפריחה נמשכת מסוף ינואר ועד סוף מאי. הפצת הזרעים מסתיימת באמצע יולי.
לשון-פר סמורה
עריכהלשון-פר סמורה (Anchusa strigosa) היא צמח עשבוני דו-שנתי או רב-שנתי מכוסה בשערות זיפניות דוקרניות לעומתה השעירות עליה לשון-פר איטלקית היא רכה יותר ולא זיפנית. הפרחים כחולים ולא בצבע סגול עמוק כמו אצל לשון-פר איטלקית. הגביע מורכב מ-5 עלים, המופרדים כמעט עד לבסיסם או לחלוטין. עלי הגביע מכוסים בשלוש שורות של זיפים סמירים: שתי שורות לאורך שפת העלה ושורה נוספת לאורך העורק המרכזי.
אורך הפרודות 6 עד 12 מ"מ.
תמונות
עריכה-
לשון-פר מצויה -
לשון-שור מגובבת, נס ציונה -
לשון-פר איטלקית בספרד
הערות שוליים
עריכה- ^ 1 2 Anchusa L, POWO plants of the World Online. Published on the Internet
- ^ לשון-פר, באתר צמחיית ישראל וסביבתה, 12-2024
- ^ לשון-שור מגובבת, באתר צמחיית ישראל וסביבתה
- ^ לשון-פר איטלקית, באתר צמחיית ישראל וסביבתה
- ^ 1 2 אורי פרגמן-ספיר, פרחי עין גדי וחוף ים המלח, ירושלים: העמותה לעידוד וקדום שמירת הטבע במזרח התיכון, 2008, עמ' 98
- ^ 1 2 3 מיכאל זהרי, מגדיר חדש לצמחי ישראל, מהדורה חדשה מתוקנת ומורחבת, תל אביב: עם עובד, 1989, עמ' 361, 372
- ^ לשון-פר מדברי, באתר צמחיית ישראל וסביבתה
- ^ נעמי פינברון-דותן, אבינעם דנין, המגדיר לצמחי בר בארץ ישראל, ירושלים: כנה, 1998, עמ' 542-544
