מאיר איזנשטט

שימש כרב בשידלוביץ (שידלובצא), ורמיזא, פרוסניץ ואייזנשטט. מחבר שו"ת "פנים מאירות"

הרב מאיר בן יצחק איזנשטט (מהר"ם א"ש[1]; ת"ל, 1670 - כ"ז בסיון תק"ד, 7 ביוני 1744, אייזנשטט), שימש כרב בשידלוביץ (שידלובצא), ורמיזא, פרוסניץ ואייזנשטט. מחבר שו"ת "פנים מאירות".

מאיר איזנשטט
קברו בבית הקברות היהודי הישן באיזנשטט. צולם בנובמבר 2012.
קברו בבית הקברות היהודי הישן באיזנשטט. צולם בנובמבר 2012.
לידה 1670
ה'ת"ל
פוזנן, רפובליקת פולין עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 7 ביוני 1744 (בגיל 74 בערך)
כ"ז בסיוון ה'תק"ד
אייזנשטאדט, אוסטריה עריכת הנתון בוויקינתונים
כינוי מהר"ם א"ש
תקופת הפעילות ? – 7 ביוני 1744 עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים משה אייזנשטאדט עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

חייו

עריכה

נולד בפוזנא שבפולין בשנת ה'ת"ל, נכד אחותו של הרב שפתי כהן, "הש"ך". בצעירותו למד אצל הרב אברהם אבלי הלוי גומבינר, בעל ה'מגן אברהם' והרב דוד אופנהיימר. לאחר חתונתו למד כעשר שנים בבית חותנו בסוכטשוב, והיה דיין שם[2]. ולאחר מכן שימש כרבה של שידלובצא שבפולין. בתפקידו זה הוטלו עליו מטלות רבות שביטלוהו מלימודו, ומשום כך החליט לעבור למדינות אשכנז שם יפריעוהו פחות. בעזרת יהודי החצר השר שמשון ורטהיימר, התמנה בגיל 30, בשנת ה'ת"ס (1700), לראש ישיבת ורמיזא. לאחר מכן שימש כרב בפרוסניץ שבמוראביה, שם גידל את רבי יהונתן אייבשיץ, לאחר שהאחרון התייתם מהוריו, והיה לו לאב ולמורה.

בשנת ה'תע"ז (1717) התמנה לרבה של קהילת אייזנשטט ו"שבע קהילות". הוא הקים שם ישיבה גדולה שתלמידיה באו מקרוב ומרחוק, ועל ידי כך גדלה השפעתו בחוגים היהודיים שבאזור. תיקן תקנות הנוגעות לסגנון החיים של הקהילה, כגון תקנה האוסרת על משחקי קלפים מלבד בחנוכה, בפורים ובבית היולדת. תקנה זו נשארה בתוקפה בקהילת אייזנשטט עד ליומה האחרון. הוא אימץ את שם העיר כשם משפחתו.

בשנת ה'תפ"ג (1723) נאלץ לעזוב את העיר, בשל עלילה נגדו אצל השלטונות, כביכול היה מעורב בגנבה[3]. בספרו "כתנות אור" על התורה בפרשת שמיני, כותב רבי מאיר: "דרוש דרשתי בתוכחת מוסר לעם בקהל המון חוגג בחודש מנחם שנת תפ"ג. כשיצאתי באלו הן הגולין במדינת פולין מחמת מלשינים". אזכור פרשיה זו מופיעה גם בספרו "פנים מאירות" שם הוא כותב: "כ"ד המתפלל בלב נשבר ונדכה וליבי דואג בקרבי שיצילני משפת שקר". לאחר כשנתיים, התוודה אחד העדים על כך שרבי מאיר אינו קשור לפרשה, ואז התאפשרה חזרתו לעיר.

כשחזר לעירו תיקן "יהי רצון" מיוחד כנגד "המזיקים את ישראל בלשונם והמהרסים מעמדי ומצבי הקהילות", וקבע לאומרו בכל יום שני וחמישי לאחר קריאת התורה.

אחד מצאצאיו שמרבה לצטט את דבריו בספרו הוא בעל הפתחי תשובה.

ר' מאיר תמך בתחילה בנביא השבתאי לייבל פרוסניץ (אנ') אך לאחר שהתגלה כרמאי חזר בו מתמיכתו ונידה אותו. לפי יהודה ליבס רבי מאיר המשיך לתמוך בסתר בשבתאות והנחיל לתלמידו הרב יהונתן אייבשיץ את אידאולוגיית השבתאות והסתרתה.[4]

מותו

עריכה

רבי מאיר נפטר בכ"ז בסיון ה'תק"ד (1744), ונקבר בבית העלמין הישן באייזנשטט. על מצבתו נכתב: "פה נטמן הרב הגדול כמהר"ר מאיר אב"ד דק"ק א"ש והמדינה זצ"ל מת ונקבר ביום א' כ"ז סיון תק"ד לפ"ק תנצב"ה".

זכרו מונצח בשם הרחוב הקרוי כשם ספרו "פנים מאירות", רחוב הנמצא בשכונת קריית מטרסדורף בירושלים (על שם אחת משבע קהילות). כמו כן צאצאו הרב נתן גשטטנר פתח ישיבה בבני ברק על שמו.


תקופת חייו של הרב מאיר איזנשטט על ציר הזמן
 תקופת הזוגותתנאיםאמוראיםסבוראיםגאוניםראשוניםאחרונים
ציר הזמן

חיבוריו

עריכה

בניו

עריכה

תלמידיו

עריכה

מצאצאיו

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה
כתביו

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ 'א"ש' הוא קיצור מקובל בספרות הרבנית לעיר אייזנשטט. יש לציין כי גם רבי מאיר איזנשטטר כונה מהר"ם א"ש על שם עיר הולדתו, ואין לבלבל ביניהם. כמו כן אין להתבלבל, עם בן דורו רבי מאיר בן חיים קצנלבויגן מאיזנשטט, מחבר ה"נר למאור" על מאמר עולם קטן לרמ"ע מפאנו, הגהות על ספר הגלגולים ופירוש למגילת אסתר, "משתה יין".
  2. ^ הסכמת דודו ר' יונה נחום כ"ץ על ספרו פנים מאירות
  3. ^ ב'שם הגדולים השלישי' מספר כי נאנס לשמור את סוד הגנבים וברח ע"מ שלא לשתף עמם פעולה. בפורום 'אוצר החכמה'
  4. ^ יהודה ליבס, סוד האמונה השבתאית: קובץ מאמרים, 1995 עמוד 334