מאיר הרניק
מאיר הַרְניק (14 בנובמבר 1926[1] – 29 בספטמבר 1972) היה מוזיקאי ואיש רדיו וטלוויזיה ישראלי.
 | |
| מאיר הרניק בשנת 1966 מאלתר ומנגן על הפסנתר באירוע משפחתי | |
| לידה |
14 בנובמבר 1926 ירושלים, פלשתינה (א"י)  |
|---|---|
| פטירה | 29 בספטמבר 1972 (בגיל 45) |
| מקום קבורה |
הר המנוחות |
| מוקד פעילות |
ישראל |
| מקום לימודים |
האקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים |
| בן או בת זוג |
רעיה הרניק |
  | |
ביוגרפיה
עריכההרניק נולד בירושלים לחנה ומרדכי הרניק. למד בראשון לציון, חדרה ותל אביב, וסיים את לימודיו בבית הספר התיכון בחדרה. רוב חייו הבוגרים התגורר בשכונת רסקו בירושלים.
כבר בצעירותו גילה כישרון יוצא דופן למוזיקה. עשה שנת שירות בקיבוץ רמת השופט, ולאחר מכן למד היסטוריה, פילוסופיה וספרות באוניברסיטה העברית בירושלים, ובמקביל למד באקדמיה למוסיקה בירושלים נגינה בפסנתר וניצוח. לפרנסתו ניגן במועדונים. במלחמת העצמאות לחם בגדוד מוריה.
הרניק ניגן במשך שנים בתזמורת הסימפונית של רשות השידור והיה ממקימי הטלוויזיה הישראלית. הוא ליווה בפסנתר את תוכנית התעמלות-הבוקר של מיכאל בן-חנן, וערך תוכניות רדיו רבות ובפרט את "שירו שיר", תוכנית השירה בציבור.
הרניק כתב והלחין את שיר הילדים "כולם מוחאים איתי כף" שביצעה חוה אלברשטיין. גרסה מאוחרת של השיר, "כולכם שחקו נא איתי", בוצעה ע"י נירה רבינוביץ' ושימשה כפתיח הפינה שהגישה במסגרת תכנית הטלוויזיה הלימודית מה פתאום.
הרניק הוציא מספר תקליטים והלחין מספר שירים עבריים, בהם "האיש שבקיר" ו"המורה לזמרה". הוא ניצח במשך שנים על מקהלת הסטודנטים שפעלה ב"בית הלל" בירושלים וכן ניהל מוזיקלית את הרכב הנגנים של להקת המחול של הסטודנטים. במהלך עבודתו ברשות השידור שימש אף בתפקיד לא-מוזיקלי, כשנשלח ככתב "קול ישראל" לסקנדינביה לפרק-זמן, תפקיד אותו מילא בהצלחה. היה מראשוני עורכי התוכניות בטלוויזיה הישראלית. כמו כן, ערך את התוכנית "תשואות ראשונות", שבה נתגלו כישרונות חדשים כמו שלום חנוך, מאיר אריאל, חנן יובל, חוה אלברשטיין ועוד.
חיים אישיים
עריכההרניק היה נשוי לרעיה (לבית ויתקון). בני הזוג הולידו ארבעה ילדים.
הרניק נהרג בתאונת דרכים בערב שמחת תורה 1972, כאשר רכב על הקטנוע שלו ברחוב הפלמ"ח (ירושלים). עשר שנים אחרי מותו, נפל בנו, רב-סרן גוני הרניק, בקרב על הבופור, בתחילת מבצע שלום הגליל. בנו השני, מנהל בית הספר הדמוקרטי במודיעין רוני הרניק, נישא לאילת הרניק (בתו של אילן הרטוב); היא נהרגה בשנת 2001 באסון ורסאי.
אחותו הצעירה של הרניק הייתה הציירת נהדה גפני (הרניק; 1928–2012).[2] היא הייתה אחת הפצועות בפיגוע הטרור הקרוי פיגוע האוטובוס במצרים (1990).
קישורים חיצוניים
עריכה- מאיר הרניק, באתר זמרשת
מאיר הרניק, באתר MusicBrainz (באנגלית)- מאיר הרניק, דף שער בספרייה הלאומית
- יגאל לוסין, אנו לומדים ושרים...: מאיר הרניק המוסיקאי שהתחיל את דרכו בחלוקת עתונים, מעריב, 4 בספטמבר 1959
- מאיר הרניק: איש-ראדיו איננו מקצוע, מעריב, 12 באוקטובר 1964
- טדי פרויס, הנימה המיוחדת של מאיר, דבר, 5 באוקטובר 1972
- חבורת שירו שיר, באתר העמותה למורשת הזמר העברי
- חגי חיטרון, הקול הנעדר של מאיר, באתר הארץ, 4 בדצמבר 2008
- אתר היו ימים(הקישור אינו פעיל)
הערות שוליים
עריכה- ^ מאיר הרניק באתר GRAVEZ
- ^ נהדה גפני (הרניק) במרכז המידע לאמנות ישראלית. https://museum.imj.org.il/artcenter/newsite/he/?artist=גפני%20הרניק,%20נהדה&list=%D7%92
