מארה סאד

מארה/סאד, או בשמו המלא סיפור רדיפתו ומותו של ז'אן-פול מארה. כפי שהוצג על ידי להקת השחקנים של בית-המרפא בשארנטון בהדרכתו של מר דה סאד (בגרמנית: Die Verfolgung und Ermordung Jean Paul Marats dargestellt durch die Schauspielgruppe des Hospizes zu Charenton unter Anleitung des Herrn de Sade) הוא מחזה משנת 1963 פרי עטו של פטר וייס. המחזה הודפס לראשונה בגרמנית.

מארה סאד
Die Verfolgung und Ermordung Jean Paul Marats dargestellt durch die Schauspielgruppe des Hospizes zu Charenton unter Anleitung des Herrn de Sade

כתיבה	פטר וייס
סוגה	מחזה, דרמה
שפה	גרמנית

עלילת "מארה סאד" מתרחשת בבית החולים שרנטון

הפקת "מארה סאד" באוניברסיטת קליפורניה בסן דייגו, 2005, בבימויו של סטיבן נובינסקי

הפקת "מארה סאד" באוניברסיטת מדינת ניו יורק בפרדוניה, 2008, בבימויו של ג'יימס אייבי

הפקת "מארה סאד" בתיאטרון נוט, 2000, בבימויו של בראס מייס

המחזה כולל מרכיבים דרמטיים הלקוחים מאנטונן ארטו ומברטולט ברכט. זהו תיאור שטוף דם וחסר רחמים של מאבק מעמדות וסבל אנושי שבוחן את השאלה אם מהפכה אמיתית מגיעה כתוצאה משינוי חברתי או שינוי אישי.

עלילה

"מארה סאד" הוא כמעט כולו "מחזה בתוך מחזה". הסיפור העיקרי מתרחש ב-13 ביולי 1808, לאחר המהפכה הצרפתית, בבית המחסה לחולי נפש בשרנטון, בו המרקיז דה סאד מביים מחזה שעלילתו מתרחשת במהלך המהפכה, באמצע שנת 1793, ומסתיים ברציחתו של ז'אן-פול מארה ב-13 ביולי 1793 בידי שארלוט קורדה (מאורע שהתרחש במציאות), ועובר מיד לשנת 1808, זמן העלאת המחזה. השחקנים הם חולים בבית המחסה, והאחיות והאחים מתערבים לעיתים, כדי להשיב את הסדר על כנו. המנהל הבורגני של בית החולים, קולמיה, משגיח על ההצגה, בליווי אשתו ובתו. הוא תומך בממשלה הפוסט-מהפכנית בהנהגת נפוליאון, ששלטה בצרפת באותה עת, ומאמין שהמחזה עולה בקנה אחד עם השקפותיו הפטריוטיות. ברם, מטופליו, אינם שותפים לדעתו, והם עושים לעצמם הרגל לאמר משפטים אותם הוא ניסה להסיר, או לסטות לחלוטין לדעה אישית. המהפכה לא היטיבה עמם, והם אינם שבעי רצון ממהלך האירועים.

המרקיז דה סאד, האיש שעל שמו קרוי המונח סאדיזם, אכן ביים הופעות בשרנטון ביחד עם חוסים אחרים, בעידודו של קולומיה. לדה סאד יש תפקיד מרכזי במחזה, הוא מנהל דיאלוגים רבים עם מארה ומשקיף על מהלך האירועים בציניות משועשעת. הוא נותר מנותק וחסר עניין בפוליטיקה ובשיחתם של החוסים על זכויות וצדק; הוא מסתפק בהתבוננות מהצד, ודוגל בהשקפה ניהיליסטית ואינדיבידואליסטית. אחת הסצינות החזקות ביותר במחזה מתארת כיצד מצליפים בו בהתאם להוראותיו, וישנן סצינות בוטות נוספות,

הנפשות הפועלות

• קולמיה
• הכרוז
• ז'אן-פול מארה
• סימון הוורד
• שארלוט קורדה
• דפרה
• ז'אק רו
• קוקוריקו – זמר
• פולפוש – זמר

• קוקול – זמר
• רוסיניול – זמר
• אלפונס דה סאד
• אשתו של קולמיה
• אמו של מארה
• אביו של מארה
• מורהו של מארה
• נציג הצבא
• נציג המדע
• בורגני שעלה לגדולה
• ווֹלטֶר
• לבואזיה
• כומר

פסקול

"מארה סאד" הוא מחזה עם מוזיקה. בכך הוא מושפע ברטולט ברכט, שאצלו השירים מגיבים על נושאים וסוגיות במחזה. בשונה ממבנה מוזיקלי מסורתי, השירים אינם מוסיפים לעלילה או להצגת ההתפתחות של הדמויות במחזות. בניגוד לכך, לעיתים קרובות הם מוסיפים את אפקט הניכור, קוטעים את העלילה בהצגה או מציעים פרשנות היסטורית, חברתית ופוליטית. ריצ'רד פיסלי (Peaslee) הלחין את המוזיקה להפקה המקורית בשפה האנגלית של "מארה סאד" בבימויו של פיטר ברוק. אף על פי שאין שום פסקול רשמי למחזה בשום שפה, הצלחה ההפקה בלהקה השייקספירית המלכותית בבימויו של ברוק והסרט בבימויו הביאו לכך שהפסקול שחיבר פיסלי הפך לפופולרי בהפקות דוברות האנגלית. חלקים מהפסקול של פיסלי נכללו בגרסה המסחרית האנגלית של ג'פרי סקלטון/אדריאן מיטשל (המבוססת על הטקסט בו השתמשה הפקת הלהקה השייקספירית המלכותית. הפסקול המלא ניתן לרכישה מידי ECS Publishing/Galaxy Music Corporation. ההפקה המקורית של הלהקה השייקספירית המלכותית הייתה כל כך פופולרית שחלק משירי ההצגה הוקלטו ושולבו באלבומה של ג'ודי קולינס "In My Life".

השירים הוקלטו בידי הצוות המקורי של הפקת הלהקה השייקספירית המלכותית והסרט. ההקלטה הראשונה של ההצגה נעשתה על גבי שלושה אריכי-נגן בחברת קלרנדון רקורדס ב-1964. הייתה זו הקלטה מלאה של הפקת ברודוויי המקורית. הגרסה השנייה שהופצה הייתה אלבום אריך נגן בודד של פסקול הסרט שהופצה בידי קלרנדון/יונייטד ארטיסטס רקורדס.

הגרסה השלישית הייתה תקליטור אוסף של שתי ההפקות של ברוק/פיסלי בביצוע הלהקה השייקספירית המלכותית משנת 1966; "מארה סאד וארצות הברית", הופץ בידי פרימייר רקורדינגס. השירים, שנכללו בתקליטור הופצו בידי פרימייר רקורדינגס ב-1992:

1. Homage to Marat (מחווה למארה).
2. The Corday Waltz (ואלס קורדה).
3. Song and Mime of Corday's Arrival in Paris (שיר ופנטומימה של הגעתה של קורדה לפריז).
4. The People's Reaction (תגובת העם).
5. Those Fat Monkeys (הקופים השמנים האלה).
6. Poor Old Marat (מארה המסכן).
7. One Day It Will Come to Pass (יום אחד זה יקרה).
8. Poor Marat in Your Bathtub Seat (מארה המסכן יושב באמבטיה).
9. (Reprise)‏ Poor Old Marat (מארה המסכן (חזרה)).
10. Copulation Round (הזדווגות).
11. (interpolating the "Marseillaise")‏ Fifteen Glorious Years (חמש עשרה שנים מופלאות (עיבוד של המנון צרפת)).
12. Finale (סיום).

רשימת השירים אינה כוללת את ההמנון הלאומי (שמופיע בכל ההקלטות האחרות) ואינה מציינת במפורש את "שיר עגלת הנידונים למוות" (The Tumbrel Song), לא בנפרד ולא כחלק מ"שיר ופנטומימה של הגעתה של קורדיי לפריז". צוות השחקנים שהוקלט בהקלטה זו כולל את פטריק מגי, גלנדה ג'קסון ופרדי ג'ונס. (ההפקה הנלווית, ארצות הברית, מספר על חייל אמריקאי שתוקף את הוייטקונג במלחמת וייטנאם.)

הפקות

הבכורה העולמית נערכה בברלין בבימויו של קונראד סבינארסקי, בהשתתפות שמונים שחקנים.

ב-1964 המחזה תורגם בידי ג'פרי סלקטון עם עיבוד של השירים בידי אדריאן מיטשל והוצג בידי הלהקה השייקספירית המלכותית בלונדון, בבימויו של פיטר ברוק. ההצגה כללה חמישים שחקנים, ביניהם: איאן ריצ'רדסון בתפקיד הכרוז, קליב רוויל (Clive Revill) בתפקיד מארה, פטריק מגי בתפקיד דה סאד וגלנדה ג'קסון בתפקיד שרלוט קורדיי.

אחרי שתי הצגות טרום בכורה, הועלתה ההפקה בברודוויי ב-27 בדצמבר 1965, בתיאטרון מרטין בק ורצה 145 פעמים. ריצ'רדסון גילם את דמותו של מארה, בעוד מגי וג'קסון שבו על תפקידיהם בהפקה המקורית שנערכה בלונדון.

ההצגה זכתה בפרס טוני להצגה הטובה ביותר וברוק זכה בפרס הבמאי הטוב ביותר. פרסים נוספים ניתנו למגי כשחקן המשנה ול Gunilla Palmstierna-Weiss על עיצוב התלבושות. ג'קסון הפסידה את פרס הטוני לשחקנית המשנה הטובה ביותר לטובת זואי קולדוול. ההפקה גם זכתה בפרס מטעם איגוד מבקרי התיאטרון של ניו יורק להצגה הטובה ביותר.

באוסטרליה ביים את המחזה אדגר מטקאלף ב-1966 בתיאטרון פלייהאוס בפרת', ההצגה הציגה במשך שישה שבועות. צוות השחקנים כלל את אלן לנדר בתפקיד מארה, איילין קולוקוט בתפקיד שרלוט קורדיי. שחקנים נוספים היו רוזמארי בר, פיטר מוריס, כריס ג'ונסון, קן גרגורי ורולנד רושיקולי (Rocchiccioli). מעצב התפאורה היה טד דומבובסקי.

הפקות ידועות נוספות

• באוקטובר 1969 תיאטרון מוזיאון וירג'יניה בריצ'מונד, וירג'יניה פתח את עונת ההצגות שלו בהעלאת "מארה סאד" בבימויו של קית' פאולר, הייתה זו ההפקה הראשונה בניהולו האמנותי של פאולר. "מארה סאד" היה הלהקה המעורבת גזעית הראשונה בהיסטוריה של תיאטרון מוזיאון וירג'יניה ותגובת הקהילה להפקה הביעה את המחלוקת השכיחה שחולל הטקסט של וייס בתיאטראות הפרובינציה האמריקאיים. שני העיתונים הגדולים בריצ'מונד פרסמו ביקורות משבחות בזכות ההצגה, ובאותה עת עורך עיתון אחר-הצהרים, News Leader, מתח ביקורת נוקבת על ההפקה בטענה שהיא הציגה "מתירנות דתית".
• בנובמבר 2000 תיאטרון נוט (Theatre of NOTE) העלה את המחזה בלוס אנג'לס, בבימויו של בראד מייס (Mays). הוא השתמש בגרסה הדומה מאוד לטקסט המקורי בו השתמש פיטר ברוק בהפקה המפורסמת של הלהקה השייקספירית המלכותית.
• הפקה שכולה על טהרת הגברים הועלתה בתיאטרון הקלאסי של הארלם בניו יורק, בבימויו של כריסטופר מק'לרון (McElroen).
• ב-2011 הלהקה השייקספירית המלכותית העלתה הפקה מחודשת של המחזה במסגרת חגיגות החמישים של הלהקה. ההפקה המחודשת בוימה בידי אנתוני נילסון ורצה מ-14 באוקטובר עד 11 בנובמבר.

מארה סאד בתיאטרון המקצועי הישראלי

תיאטרון חיפה, הצגת בכורה: 8 באפריל 1967

• יוצרים: תרגום – אברהם הוס, בימוי – יוסף מילוא, תפאורה – אריה נבון, מוזיקה – פרנק פלג, תאורה – יחיאל אורגל.
• מר קולומייה – אילן דר, גברת קולומייה - אביבה שוורץ, העלמה קולומייה - יהודית כוכבא, כרוז – ראובן בר יותם, קיקיריקי – נסים זוהר, קוקול – דני ליטאי, פולפוש – ראובן שפר, רוסיניול - גבריאלה אוהד, ז'אק רו – יוסף באשי, שרלוט קורדיי – אדית אסטרוק, ז'אן-פול מארה – אבנר חזקיהו, סימון אבראר – נאוה שאן, מרקיז דה סאד – אברהם רונאי, דופרה - סרג'יו מיכאל, כומר - דוד רונא, האם - אביבה אורגד, חולה משתולל – יאיר רובין, חולה - ליובה סטולרסקה, חולה - אהרן וייס, חולה - טוביה לוי, חולה - אמנון אברהמוב, חולה - ג'ימי רוסטי, חולה - ורדה צ'צ'יק, חולה - צורית אפרסמון, חולה - אילנה נובק, חולה - שמואל אורנשטיין, חולה - ליאופולד קלמפרט, חולה - יעקב סגלת, אחות – רות דר, אחות – רבקה בר, אחות – מרדכי סנדק, אחות – זלטקו גליק, אח - מאיר גבריאלי, אח - יוסף ידיד, נגן – פולדי שצמן, נגנית - רות חפץ, נגן - מרסל לקנר, נגן - שלמה אלתר.

עיבוד לסרט

ב-1967 יצא לאקרנים עיבוד לסרט של המחזה עם רבים מהשחקנים המקוריים, והשתמשו בשמו הארוך של המחזה בקרדיט הפתיחה, אף על פי שמרבים לקצר את שם המחזה ל"מארה סאד". התסריט נכתב בידי אדריאן מיטשל. פיטר ברוק היה הבמאי ובין השחקנים היו מגי, ג'קסון, קליפורד רוז ופרדי ג'ונס.

באותה שנה הופק המחזה בידי רשת הטלוויזיה ARD של גרמניה המערבית והייתה ההצגה הראשונה בטלוויזיה הגרמנית שהופקה בצבע.

המחזה בדפוס

• eiss, Peter (1964). The Persecution and Assassination of Jean-Paul Marat As Performed by the Inmates of the Asylum of Charenton Under the Direction of the Marquis De Sade (First edition ed.). London: John Calder. OCLC 229125614.

המחזה בדפוס בעברית

• מארה/סאד, "סיפור רדיפתו ומותו של ז'אן-פול מארה. כפי שהוצג על ידי להקת השחקנים של בית-המרפא בשארנטון בהדרכתו של מר דה סאד" (1962-5), מחזה בשתי מערכות, מרכז ישראלי לדרמה, תשמ"ב 1982.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מארה סאד בוויקישיתוף

• רחל אורן, כל העולם בית-משוגעים, בעיתון דבר, 19 באמי 1967, עמ' 13-12
• עזרא זוסמן, רדיפתו ורציחתו של מרה בתיאטרון חיפה, בעיתון דבר, 12 במאי 1967, עמ' 8
• אורי קיסרי, מחוץ לשעות העבודה, בעיתון מעריב, 12 במאי 1967, עמ' 38
• אהרון דולב, המהפכן באמבט, בעיתון מעריב, 14 באפריל 1967, עמ' 44
• זאב רב-נוף, אחרי בכורה "מארה-סאד" בחיפה, בעיתון דבר, 14 באפריל 1967, עמ' 9
• תמר אבידר, השמלה שהביכה את אדית, בעיתון מעריב, 28 באפריל 1967, עמ' 51
• עמוד ההצגה, בארכיון התיאטרון העירוני חיפה
• מארה סאד, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

קישורים באנגלית

• מדריך לימודי ל"מארה סאד", באתר enotes.com
• מארה סאד במסד הנתונים IBDB (באנגלית)
• אזכור בלוס אנג'לס מגזין של ההפקה
• קתלין פולי, להקת "נוט" מתמודדת עם אתגר "מארה", בעיתון לוס אנג'לס טיימס, 24 בנובמבר 2000
• ההפקה המחודשת של "מארה סאד" בידי הלהקה השייקספירית המלכותית, בשנת 2011, באתר הלהקה השייקספירית המלכותית