מבצע דדלייט
מבצע דדלייט (באנגלית: Operation Deadlight) נערך על ידי הצי המלכותי הבריטי לאחר תום מלחמת העולם השנייה, מנובמבר 1945 ועד פברואר 1946. במהלכו הוטבעו באוקיינוס האטלנטי 116 צוללות של הצי הגרמני, שהוסגרו לידי בריטניה לאחר תום המלחמה באירופה.
רקע
עריכהלאחר כניעת גרמניה ב-8 במאי 1945 נכנעו צוותיהן של 156 צוללות והסגירו את עצמם ואת כלי השיט שלהם לידי כוחות בעלות הברית משני צידי האוקיינוס האטלנטי - בקרבת בריטניה, בנורווגיה, בדנמרק, בגרמניה, בגיברלטר ובספרד וכן בקנדה, בארצות הברית ובארגנטינה. 138 מהצוללות הועברו לבריטניה ורוכזו בשני נמלים, בסקוטלנד ובצפון אירלנד.
ממשלת בריטניה גמרה אומר להביא להשמדת צי הצוללות של גרמניה לאחר המלחמה. במהלך ועידת פוטסדאם באביב 1945 הסכימו מנהיגי ארצות הברית, בריטניה וברית המועצות כי מרבית הצוללות שנכנעו יוטבעו. במסגרת ההסכם נקבע כי שלושים מהצוללות השבויות לא יוטבעו ויימסרו כשלל מלחמה לשלוש המעצמות.[1]
ועדה ימית שבה היו חברים נציגים של בריטניה, ארצות הברית וברית המועצות הורכבה ובדקה את הצוללות שנשבו. ב-10 באוקטובר 1945 היא בחרה מהן את הצוללות לשימור (מקצתן נמצאו בארצות הברית). ב-29 באוקטובר קבעה הוועדה ש-116 הצוללות הנותרות שהוחזקו בבריטניה יוטבעו בים הפתוח בעומק של 100 מטר לפחות וזאת עד 15 בפברואר 1946. מיד לאחר ההחלטה ניגש הצי המלכותי הבריטי לתכנון מבצע ההטבעה ולביצועו.
המבצע
עריכההתכנון למבצע קבע כי מרבית הצוללות שהוסגרו ייגררו על ידי אוניות לשלושה אתרים כמאה ושישים קילומטרים מצפון-מערב לאירלנד, אשר כונו XX, YY ו-ZZ. אתר XX נועד להיות מקום ההטבעה העיקרי, ו-36 צוללות יועדו לגרירה לאתר ZZ כדי לשמש שם כמטרות להתקפות מטוסים. עוד נקבע כי אם תנאי מזג האוויר יאפשרו זאת יועברו צוללות מאתר XX לאתר YY ושם יוטבעו על ידי אש של יחידות שטח ימיות. שיטת ההטבעה שנקבעה לצוללות שלא נועדו לשמש כמטרות לאוניות או למטוסים הייתה פיצוץ מטעני נפץ בתוכן, והטבעה באש של אוניות כשיטת גיבוי.
כאשר החל המבצע התברר כי רבות מן הצוללות היו במצב גרוע ביותר לאחר שעגנו במשך חודשים במעגנים החשופים לאיתני הטבע. כמו כן מזג האוויר באתרי ההטבעה היה סוער. לבסוף הוטבעו רק שתי צוללות באמצעות מטעני נפץ על מנת שלא לסכן ימאים בעת התקנתם בצוללות. שבע צוללות הוטבעו באמצעות טורפדות שנורו מצוללות ו-13 הוטבעו באמצעות אש ממטוסים. מהצוללות הנותרות טבעו כמעט מחצית בשל מצבן הרעוע עוד במהלך הגרירה אל אתרי ההטבעה. שאר הצוללות הוטבעו באש תותחים ימיים. ההטבעה הראשונה במבצע נערכה ב-27 בנובמבר 1945 והאחרונה - ב-11 בפברואר 1946.
לאחר המבצע
עריכהבשלהי שנות ה-90 ביקשו חברות מסחריות היתר מבריטניה למשות חלק מן הצוללות הטבועות. הן ביקשו זאת על מנת להשתמש במתכת שלהן, שיוצרה לפני העידן הגרעיני ולכן לא הייתה חשופה לזיהום רדיואקטיבי. ככזו היא הייתה שימושית למטרות מחקריות מסוימות. היתר משייה לא ניתן להן לאור התנגדות ארצות הברית ורוסיה.
בשנים 2001-2003 איתר הארכאולוג הימי הבריטי אינס מקארתי (Innes McCartney) 14 מהצוללות הטבועות וערך סקר שלהן.
בשנת 2007 ביקשה מועצת העיר דרי שבצפון אירלנד למשות את אחת הצוללות (U-778) כדי להציבה במוזיאון ימי חדש בעיר. באותה שנה נספה צוללן אירי במצולות כאשר צילם את הצוללת הטבועה. התוכנית ננטשה ב-2009 בשל מחסור במשאבים כספיים.
קישורים חיצוניים
עריכה
- Derek Waller, Operation Deadlight, באתר uboat.net
- U-boats after World War Two, באתר uboat.net
- מאמר על הטבעת צוללות מן האוויר במבצע Deadlight, באתר Flightglobal
הערות שוליים
עריכה- ^ ארבע צוללות הפכו בסופו של דבר לאוניות מוזיאון. אחת מהן - U-505 - שלא נכנעה אלא נתפסה על ידי הצי האמריקאי בקרב ב-4 ביוני 1994, הועברה אל מוזיאון המדע והתעשייה בעיר שיקגו. אחרת, הצוללת U-995, הועברה לנורווגיה ב-1948 ושירתה בצי שלה. ב-1965 הוצאה משימוש, וב-1971 הוצבה כאוניית מוזיאון ליד האנדרטה הימית בלאבו (Laboe), ליד קיל שבגרמניה.