מדבריות החורף הקרים של טוראן

מדבריות החורף הקרים של טוראן
	הדיונות המזמרות של אלטין
אתר מורשת עולמית
	מדבריות החורף הקרים של טוראן
	האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית טבעי בשנת 2023, לפי קריטריונים 9 ו-10
כולל	15 אתרים נפרדים
שטח האתר	33,664.41 קילומטרים רבועים
שטח אזור החיץ	6,228.12 קילומטרים רבועים
מידע כללי
סוג	מדבר
מיקום
מדינה	קזחסטן; טורקמניסטן; אוזבקיסטן

מדבריות החורף הקרים של טוראן הם אתר מורשת עולמית של ארגון אונסק"ו שהוכרז בספטמבר 2023 במהלך המושב ה-45 של ועדת המורשת העולמית בריאד בערב הסעודית.^[1] האתר משתרע בשטחן של שלוש מדינות במרכז אסיה: קזחסטן, טורקמניסטן ואוזבקיסטן, בין הים הכספי במערב לבין ההרים הגבוהים של מרכז אסיה במזרח. בסך הכל 15 אתרים נפרדים מרכיבים את אתר המורשת העולמית.^[2]

האזור מאופיין בתנודות הטמפרטורות הקיצוניות שלו, עם חורפים קרים במיוחד וקיץ חם מאוד. רוחות, משקעים אטמוספיריים, מי תהום ותנודות טמפרטורות יצרו סוגים שונים של מדבריות: חול, חימר, מדבריות גבס ואבן כמו גם מדבריות מלח. בסביבה קיצונית זו התפתח מגוון רחב של חי וצומח המותאם אבולוציונית לתנאים אלו. המדבריות הם ביתם של צמחים אנדמיים רבים, חרקים רבים, זוחלים, דו-חיים ועופות מקננים. הם גם מקום מנוחה חשוב לעופות נודדים. טוראן הוא גם משכנם של יונקים בסכנת הכחדה כמו צבי הזפק, הסאיגה וכבש אוריאל. גם אוכלוסיות משמעותיות של נמרי שלג, צבועים מפוספסים ורחמים נמצאים במדבריות. יערות עצי חמד שחור (אנ') באזור מייצגים מבלע פחמן (אנ')^[א] בעל משמעות גלובלית במערכת האקלים. כמו כן, ייחודי בעולם הוא תהליך הסוקצסיה, היוצר את המדבר הצעיר ביותר בעולם – מדבר אראלקום (אנ') - באמצעות אכלוס מחדש של האדמה שנחשפה בהתייבשות ימת אראל על ידי החי והצומח.^[3]

האזורים הכלולים באתר המורשת העולמית

מדבריות החורף הקרים של טוראן
מס'	שם	מִקְבָּץ	קואורדינטות	מדינה	שטח בקמ"ר	שטח אזור החיץ בקמ"ר	תיאור
1	אלטין-אמל מזרח	אלטין-אמל	44°01′33″N 79°02′03″E / 44.025833°N 79.034167°E / 44.025833; 79.034167	קזחסטן	130.19	2,556.84	נופו של הפארק הלאומי מגוון ובתי הגידול המגוונים גורמים לכך שניתן למצוא כאן מגוון גדול של מיני בעלי חיים. ניתן למצוא יעלים וכבשי בר ענקיות באזורים ההרריים במזרח. המישורים היבשים המרכזיים הם ביתם של צבי הזפק, פראים וסוסי פרז'וואלסקי.
2	אלטין-אמל מרכז		43°53′37″N 78°39′21″E / 43.893611°N 78.655833°E / 43.893611; 78.655833		56.44
3	אלטין-אמל מערב		43°59′07″N 78°18′15″E / 43.985278°N 78.304167°E / 43.985278; 78.304167		333.06
4	האי ברסאקלמס	ברסאקלמס	45°39′14″N 59°56′14″E / 45.653889°N 59.937222°E / 45.653889; 59.937222		508.84	196.39	האזור שכולל את האיים לשעבר ברסאקלמס וקסקקולן בימת אראל ואת הדלתה של יובל לשעבר של הנהר סיר דריה, משמש להגנה על הפראים, אנטילופות הסאיגה וצבי הזפק שחיים כאן. גם צבעוני בורשצ'וב (Tulipa borszczowii), שיחי שבטוט (Calligonum) וסבך חמד שחור (אנ') צפוף נמצאים כאן.^[4]
5	קסקקולן		45°42′57″N 61°01′47″E / 45.715833°N 61.029722°E / 45.715833; 61.029722		1,099.42	266.70
6	הדלתה		46°07′27″N 60°50′27″E / 46.124167°N 60.840833°E / 46.124167; 60.840833		23	58.51
7	ברקטלי גרגום		39°36′22″N 59°39′39″E / 39.606111°N 59.660833°E / 39.606111; 59.660833	טורקמניסטן	874	307.45	מגוון הנופים של השמורה נקבע על פי מיקומה. כך, היא כוללת את השפלה המרכזית ואת זאוונגוז-קראקום, וכן בחלקה את שרשרת אגמי המים המלוחים של אונגוז של אפיק הנהר העתיק של אמו דריה, שחוצה את מדבר קאראקום לכל רוחבו ממזרח למערב. מגוון הנופים משפיע על הרכב הצומח והצמחייה באזור.^[5]
8	גפלנגיר		41°34′27″N 57°29′10″E / 41.574167°N 57.486111°E / 41.574167; 57.486111		9,262	229.50	השמורה שוכנת על מישור חמרה, מדי פעם גבעות - רמת גפלנקיר. בנוסף למיני צמחים אנדמיים ונציגים אחרים של בעלי החיים, יש באזור אוכלוסייה של מינים נדירים של פרסתנים דוגמת כבש אוריאל, צבי הזפק וסאיגה. גם את גירית הדבש אפשר למצוא כאן.^[5]
9	רפטק	מזרח קאראקום	38°36′06″N 63°15′01″E / 38.601667°N 63.250278°E / 38.601667; 63.250278		346	473.24	הנוף של השמורה צחיח, עם דיונות חול רחבות בגובה של כ-15–20 מטר ואורך של 8–10 מטר באזורים רבים, שטחים נרחבים של דיונות חול ושקעים דמויי עמקים.^[6] חמד שחור (אנ'), נדיר ברוב חלקי מרכז אסיה מכסה כ-4.5% משטח השמורה.
10	יראדזי	מזרח קאראקום	38°47′06″N 62°30′16″E / 38.785°N 62.504444°E / 38.785; 62.504444		300	אין	יראדזי הוא אגן שהוצף ומשמש עופות נודדים.
11	סאיגאצ'יי	צפון אוסטיורט	45°09′02″N 57°43′45″E / 45.150556°N 57.729167°E / 45.150556; 57.729167	אוזבקיסטן	5,753.35	2,198	באזורים יש מושבה מקומית של אנטילופות סאיגה ולכן חשובים להמשך קיומו של המין.
12	סאיגאצ'יי בלאולי		44°33′47″N 57°13′09″E / 44.563056°N 57.219167°E / 44.563056; 57.219167		217.65
13	סאיגאצ'יי דואנה		45°20′06″N 58°27′05″E / 45.335°N 58.451389°E / 45.335; 58.451389		234.54
14	סאיגאצ'יי ז'ידאילי		44°58′00″N 58°15′04″E / 44.966667°N 58.251111°E / 44.966667; 58.251111		77.46
15	דרום רמת אוסטיורט		42°04′53″N 56°39′53″E / 42.081389°N 56.664722°E / 42.081389; 56.664722		14,471.43	אין	מקביל לפארק הלאומי דרום אוסטיורט והוא אחד הפחות מושפעים מפעילות אנושית באוזבקיסטן. הדבר קשור במיקומו הגאוגרפי, חוסר הנגישות שלו, הריחוק מהיישובים אנושיים והפסקת התוכנית לפיתוח רמת אוסטיורט שנגרמה מפיצול ברית המועצות. לפיכך, המתחמים הטבעיים של האזור נותרו במצב יציב. הטריטוריה מהווה מרכז רבייה למינים טיפוסיים ונדירים של צמחים ובעלי חיים.

קישורים חיצוניים

Nomination Text - UNESCO site
Cold winter deserts of Turan

ביאורים

^ ההצעה של האקדמיה ללשון העברית

הערות שוליים

[3] ההצעה של האקדמיה ללשון העברית

[1] Cold Winter Deserts of Turan

[2] Decision 45 COM 8B.29 Cold Winter Deserts of Turan (Kazakhstan, Turkmenistan, Uzbekistan)

[4] COLD WINTER DESERTS OF TURAN NOMINATED AS UNESCO WORLD HERITAGE SITE

[5] Barsakelmes Nature Reserve

[proceed-6] ¹ ² Proceedings from the International Cold Winter Desert Conference

[7] Repetek Biosphere State Reserve

[1]

[2]

[א]

[3]

[4]

[5]

[6]