מדד ההשפעה הסביבתית

מדד ההשפעה הסביבתית של חברות ציבוריות בישראל הוא מדד שמתפרסם אחת לשנה על ידי המשרד להגנת הסביבה ומאפשר לציבור הרחב ולמשקיעים בחברות ציבוריות להשוות את הביצועים ואת הסיכונים הסביבתיים של חברות ציבוריות ומפעליהן: ככל שדירוג החברה או המפעל גבוה יותר, כך רמת הסיכון גבוהה והביצועים הסביבתיים פחותים. מטרת המדד היא להניע חברות ציבוריות וממשלתיות לפעול באופן יזום לצמצום השפעתן המזיקה על הסביבה ובכך לשפר את איכות הסביבה בישראל.

המדד מאפשר הנגשת מידע לציבור אודות התנהלותן הציבורית של חברות ומהווה כלי למשקיעים פוטנציאלים להטמעת שיקולים סביבתיים בהחלטותיהם. עבור הממשלה מהווה המדד כלי לקביעת תדירות הפיקוח על מפעלים, תדירותהחברות הכלולות במדד הדיווח של המפעלים למשרד להגנת הסביבה וגובה אגרות הרישוי והפיקוח. עבור החברות המדורגות הוא מהווה כלי להשוואה לשנים קודמות או לחברות אחרות.

מרכיבי המדד

עריכה

מדד ההשפעה הסביבתית פורסם לראשונה בשנת 2013 על ידי המשרד להגנת הסביבה, ובו שקלול התנהלותן הסביבתית של חברות ציבוריות, הן בהתייחסות למפעלים בנפרד והן בהתייחסות לשיוכם לחברות על פי שיעורי הבעלות.

מרכיבי מדד ההשפעה הסביבתית הם:

  1. השפעה סביבתית ישירה של חברה: סך העברות של חברה על פי דיווחי המפל"ס (מרשם פליטות לסביבה) שהוקם ב-2012, סיווג החומרים המסוכנים של החברה ודירוג מיקומי מתקניה התעשייתיים בהתייחס לקרבתם לאזורים מיושבים ולרגישות האזור מבחינה הידרולוגית
  2. רמת ציות להוראות סביבתיות: מספר ההוראות הסביבתיות שהופרו, חומרתן והליכי האכיפה נגדן.
  3. פעילות וולונטרית לשיפור ביצועים סביבתיים או לצמצום הפגיעה הסביבתית: זהו ניקוד חיובי שניתן לחברה בעבור דיווחים סביבתיים לציבור, השלמת פרויקטים להפחתת זיהום ושימוש במערכות ניהול סביבתיות[1].

נוסחת חישוב מדד ההשפעה הסביבתית

עריכה
 
מרכיבי מדד ההשפעה הסביבתית[2]

החברות הכלולות במדד

עריכה

מדד ההשפעה הסביבתית מדרג חברות תעשייתיות שמחויבות בדיווחים למשרד להגנת הסביבה מכוח חוק מרשם הפליטות לסביבה (מפל"ס), וכן חברות דלק, חברות ציבוריות שנסחרות בבורסה וחברות ממשלתיות[2].

במשרד להגנת הסביבה קיים גם דירוג של חברות פרטיות הנדרשות לדווח למפל"ס, אולם הן נהנות מחיסיון מידע בשל היותן פרטיות ודירוגן במדד ההשפעה הסביבתית לא מתפרסם לציבור הרחב. לכן כולל המדד המתפרסם לציבור למעלה מ-40 חברות ממשלתיות או ציבוריות, כ-100 מפעלים שבבעלותן וכ-800 תחנות דלק.

בין החברות הכלולות במדד ניתן למנות את כיל רותם (לשעבר רותם אמפרט נגב), בתי זיקוק לנפט במפרץ חיפה, בית הזיקוק פז אשדוד, מפעלי ים המלח ותחנת הכוח אורות רבין של חברת החשמל לישראל.

ביקורת נגד המדד

עריכה

אחת ממטרות מדד ההשפעה הסביבתית, על פי המשרד להגנת הסביבה, היא לסייע למשקיעים בבחירת אפיק השקעה עם חשיפה נמוכה לסיכון סביבתי. זאת משום שסיכון סביבתי עלול להביא להפסדים משמעותיים עבור בעלי מניות ואג"ח של חברה המזהמת את הסביבה. עם זאת, המדד מתפרסם בדרך כלל באיחור רב ולפיכך לכאורה איננו רלוונטי למשקיעים[3]. לדוגמה, המדד לשנת 2017 פורסם בחודש אוקטובר 2018, והמדד לשנת 2018, שאמור היה להתפרסם בספטמבר 2019[4] פורסם לבסוף רק ביולי 2020[5].

טענה אחרת שהושמעה נגד המדד היא מידת הרלוונטיות של מרכיב "רמת הציות להוראות סביבתיות", זאת לאור העובדה שרוב האירועים המשמעותיים שמשפיעים על דירוג החברות ידועים למשקיעים כבר בעת התרחשותם או סמוך מאוד לכך: דליפת השפכים החומציים בנחל אשלים, לדוגמה, צמצום השימוש בפחם על ידי חברת החשמל וכדומה.

עוד נטען כי רבות מן החברות ממשיכות להופיע במדד ההשפעה הסביבתית בדירוגים דומים שנה אחר שנה, מה שמעלה לכאורה שאלה האם קיימת די אכיפה של המשרד להגנת הסביבה כנגד מפעלים מזהמים וחברות הפוגעות בסביבה, והאם יש די הרתעה בנושא.

מדד ההשפעה הסביבתית של תחנות הדלק

עריכה

בנוסף למדד ההשפעה הסביבתית של החברות הציבוריות מפרסם המשרד להגנת הסביבה מדד נוסף המתייחס באופן נפרד לתחנות דלק בישראל. מדד זה מאפשר השוואה בין ביצועיהן של חברות הדלק השונות באופן יחסי וללא קשר לגודלן האבסולוטי[2].

נוסחת חישוב מדד ההשפעה הסביבתית לתחנות דלק

עריכה
 
הנוסחה לחישוב מדד ההשפעה הסביבתית עבור תחנות דלק[2]

חברות הדלק אינן מחויבות לדווח על פעילותן במסגרת חוק המפל"ס כמו חברות שנסחרות בבורסה. עם זאת עמדת המשרד להגנת הסביבה היא שפוטנציאל ההשפעה הסביבתית שלהן הוא רב, בעיקר בשל השיעור הרב של חומר אורגני נדיף שנפלט לאוויר מתחנות הדלק, ולפיכך יש להכלילן במדד.

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה