מועצת הפירות
מועצת הפירות הייתה מועצת ייצור שאיגדה את מגדלי הפירות הנשירים בישראל. המועצה הוקמה בשנת 1960 ומוזגה לתוך מועצת הצמחים בשנת 2003.
דיונים על הקמת מועצת הפירות התקיימו כבר בתחילת 1958. על פי התוכנית, מועצת הפירות כללה את ענפי ענבי המאכל, בננות, פירות סובטרופיים והפירות הנשירים[1]. הקריאות להקמת המועצה התגברו לאחר שבקיץ 1959 היו בשוק עודפי יבול גדולים בפירות הקיץ[2]. בלמרחב טענו שהקמת המועצה נדרשת כדי להעביר רווחים עודפים מהסוחרים אל היצרנים והצרכנים[3]. ב-15 במאי 1960 הסמיכה הממשלה את שרי החקלאות והמסחר להרכיב את מועצת הפירות[4]. בסוף 1960 חתם שר החקלאות על צו האוסר נטיעת עצי פרי ללא היתר ממועצת הפירות[5]. במועצה היו 40 חברים, נציגי המגדלים, הסוחרים, הצרכנים (2 חברים)[6] ומשרדי הממשלה הכלכליים[7].
יו"ר המועצה הראשון היה שלמה כנרתי שהיה גם סגן מנכ"ל משרד החקלאות[8]. בשנות ה-60 וה-70 כיהן כמנהל המועצה, יוסף גורס ממעיין צבי[9]. בשנת 1974, בהתאם לחוק מועצת הפירות שנכנס לתוקפו, מונה חיים מולכו ליו"ר המועצה[10]. בשנת 1983 פרש יוסף גורס מתפקיד מנכ"ל המועצה ובמקומו מונה עזרא מאיר[11].
המועצה עסקה בחלוקת רישיונות לנטיעות חדשות, תוך מריבות בין גורמים שונים למי יינתנו הרישיונות[12][13][14]. המועצה פעלה לאכוף את החלטותיה ופנתה לבית המשפט נגד חקלאים שנטעו ללא היתר[15].
המועצה ייצגה את מגדלי הפירות בפני הממשלה, בדרישה למשטר מיסוי נח לתוצרי פרי[16] ולסיוע ממשלתי[10].
במשך שנים בקשה הממשלה להקטין את מספר מועצת הייצור. בשנת 1968 התקיים משא ומתן על איחוד המועצה עם מועצת הגפן[17][18]. המועצה אוחדה בשנת 2003 עם מועצת הירקות והמועצה לשיווק פרי הדר להקמת מועצת הצמחים, והייתה לענף הפירות במועצה זו[19].
המועצה הוקמה כחברת מניות והפעילה סמכויות פיקוח על פי החוק לפיקוח על מצרכים ושירותים. אולם הפעלת סמכויות כפייה נתקלה בבעיות משפטיות ועל כן משרד החקלאות בקש לחוקק חוק מיוחד המסדיר את פעילות מועצות הייצור, ובהם מועצת הפירות[20][21]. אולם גיבוש החוק נתקל בקשיים. בתחילת 1963 מחו אנשי התאחדות האיכרים נגד נוסח החוק בטענה שהוא ייטיב עם התעשיינים[22]. בסוף 1969 התנגדו הסוחרים הסיטונאיים לחוק בטענה שהחוק המוצע יביא לנישולם[23]. החוק חוקק סופית ביולי 1973[24].
קישורים חיצוניים
עריכה- ענף הפירות, באתר מועצת הצמחים
הערות שוליים
עריכה- ^ מועצות הייצור והשיווק של תוצרת חקלאית, על המשמר, 26 בפברואר 1958
- ^ י. ויידלר, עודפי הפירות השנה מחייבים הקמת מועצות ייצור ושיווק, דבר, 4 בספטמבר 1959
- ^ מועצה לייצור ושיווק פירות, למרחב, 16 בספטמבר 1959
- ^ שרי החקלאות והמסחר ירכיבו מועצה לייצור ושיווק פירות, למרחב, 16 במאי 1960
- ^ נטיעות עצי פרי וגפן - רק לפי רשיון מיוחד, על המשמר, 1 בדצמבר 1960
- ^ "תחבולה נגד הורדת המחירים של פירות", מעריב, 29 בנובמבר 1960
- ^ מועצת הפירות תפעל העונה להסדר השיווק, על המשמר, 8 ביולי 1960
- ^ סילביה נדב, מי הכשיל הנטיעה בהתיישבות הצעירה, על המשמר, 25 בינואר 1961
- ^ בפירות: שנה טובה לנוטע ולצרכן, על המשמר, 22 באוגוסט 1966
- ^ 1 2 מועצת הפירות דורשת להגדיל הסיוע הממשלתי, דבר, 13 בספטמבר 1974
- ^ חילופי גברי במועצת הפירות, דבר, 11 בינואר 1983
- ^ חבל ההר מערער על ביצוע צוו הנטיעות, על המשמר, 19 בדצמבר 1960
- ^ מועצת הפירות ויישובי ההר נגד היתר נטיעות חדשות, על המשמר, 20 בפברואר 1963
- ^ מערערים על תכנון הנטיעה, על המשמר, 24 באוגוסט 1966
- ^ מנחם רהט, רמות נפתלי נאבק על זכותו לטעת אגסים, מעריב, 6 בינואר 1972
- ^ תביעה לביטול המס על מצים טבעיים, חרות, 22 במאי 1962
- ^ מו"מ על איחוד מועצת הפירות ומועצת הגפן, הצופה, 11 ביולי 1968
- ^ מציעים איחוד של המועצות לייצור ולשיווק בחקלאות, הצופה, 15 בנובמבר 1968
- ^ בג"ץ 36/18 ארגון מגדלי הפירות בישראל נ' שר החקלאות ופיתוח הכפר, ניתן ב־27 בנובמבר 2018
- ^ רוב היישובים החקלאיים בארץ יושבים על הקרקע שלא כחוק, דבר, 18 באוגוסט 1966
משרד החקלאות יגיש הצעות חוק נפרדות למועצות הייצור והשיווק, דבר, 26 בנובמבר 1967 - ^ תביעה להחיש חקיקת חוק מועצת הפירות, דבר, 7 ביוני 1973
- ^ החקלאים נגד חוק מועצת הפירות, חרות, 25 במרץ 1963
- ^ סיטונאי הפירות והירקות יתנגדו לחוק מועצת הפירות, הצופה, 25 בנובמבר 1969
- ^ חוק מועצת הפירות יאפשר הכוונת השיווק, דבר, 1 באוגוסט 1973