מיאון

מיאון הוא מושג בהלכה היהודית שפירושו מחאת יתומה קטנה כנגד נישואיה מדרבנן שעל ידיו היא משתחררת מהנישואין ללא צורך בגט.

מכיוון שילדה קטנה עד גיל 12 אינה נחשבת בוגרת לעניין הכרעות משפטיות, היא אינה יכולה להחליט להנשא. על פי התורה, הזכות לחתן אותה מסורה לאביה, שיכול לקבל את קידושיה, ואז יש להם תוקף של נישואים מדין תורה. במקרה זה הבת יכולה להתגרש רק באמצעות קבלת גט. יתומה קטנה שאין לה אב, אינה יכולה להתחתן עד הגיעה לגיל בגרות (12.5), וכן קטנה שנישאה על ידי אביה, ונתגרשה, שוב אין אביה יכול להשיאה בקטנותה, עד שתהיה בת 12 (נערה), ותוכל להשיא את עצמה.

חכמים תיקנו שאמה או אחיה של יתומה קטנה יכולים להשיאה בהסכמתה. לנישואים אלו יש תוקף מדרבנן, וכיוון שכך, כל זמן שהיתומה קטנה היא יכולה לשנות את דעתה ולהודיע שהיא אינה מעוניינת להיות נשואה לבעלה. הודעה כזו נקראת מיאון, ולאחריה הנישואין של היתומה בטלים למפרע. כך שבניגוד לאשה בוגרת הזקוקה לגט מן הבעל כדי לפרק קשר נישואים, ליתומה מספיק מיאון. הממאנת אינה נחשבת גרושה, והיא רשאית להנשא לכהן, וכן לקרוביו של בעלה, כאילו לא הייתה נשואה מעולם.

המיאון עצמו דורש שהקטנה תאמר "אי אפשי בפלוני בעלי" כלומר, איני רוצה את האיש הזה כבעל, או כל לשון מקביל.

מקור הדין הוא במשנה, מסכת יבמות, פרק י"ג, משנה א':

"בית שמאי אומרים: אין ממאנים אלא ארוסות. ובית הלל אומרים: אפילו נשואות, ואפילו ביבם, ואפילו שלא בפניו ושלא בפני בית דין. לדעת בית הלל: ממאנת כשהיא קטנה אפילו ארבע וחמש פעמים. אמרו להם בית שמאי: אין בנות ישראל הפקר. אלא ממאנת פעם אחת, וממתנת עד שתגדיל, ותמאן ותינשא לאחר."

לפועל, בימי הראשונים פרצה מחלוקת בתוקף דין המיאון. במאה הי"ד פנה רבי מנחם ממירזבורק לאחד מחכמי צפת בשם רבי ברוך בבקשה שיתקן תקנה המבטלת את תוקף דין מיאון. לאחר חמישים שנה פסק רבי יעקב פולק עבור גיסתו שדין מיאון תקף. מני אז פרצה מחלוקת בדבר.

קישורים חיצוניים

• מיאון, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
• מאמרים בנושא מיאון, באתר ספריית אסיף