קטן (הלכה)

ילד שטרם נעשה מבחינה הלכתית כגדול

קטן הוא ילד שטרם נעשה מבחינה הלכתית כגדול[1]. הקטן פטור מקיום המצוות, והושווה לאדם שאין בו דעת ולכן אינו יכול למכור את רכושו או לקדש אישה, כמו כן פטור הקטן מלשלם עבור נזקים שגרם[2].

קטן בהלכה
(מקורות עיקריים)
משנה

משנה, מסכת סנהדרין, פרק ח', משנה א'

משנה, מסכת בבא קמא, פרק ח', משנה ד'
משנה תורה

משנה תורה לרמב"ם, ספר נשים, הלכות אישות, פרק ב', הלכה י'

משנה תורה לרמב"ם, ספר נזקים, הלכות חובל ומזיק, פרק ד', הלכה כ'
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הגדרה

עריכה

הגדרת קטן תלויה בגיל ובהתפתחות הגופנית. קטן הוא אדם שלא מלאו לו שלוש עשרה שנים. גם אם הגיע לגיל 13, כל עוד לא הביא שתי שערות נחשב לקטן מהתורה[3], בהלכות מסוימות מסתמכים על חזקה דרבא ומניחים שקטן שהגיע לגיל 13 גם הביא שתי שערות, ומחשיבים אותו לגדול.

אדם שעקב בעיות הורמנליות לא הביא שתי שערות, ייחשב לגדול מבחינה הלכתית כשהגיע לשנתו ה-20 פחות 30 יום, אם יש אינדיקציות נוספות למצבו (סימני סריס, במינוח ההלכתי).[3]

מצוות חינוך

עריכה
  ערך מורחב – חינוך (הלכה)

אף שמהתורה הקטן פטור מהמצוות, חכמים חייבו את אביו לחנכו ולהרגילו לקיים מצווה כאשר הוא מסוגל לקיים אותה כפי הבנתו[4], כך למשל כאשר הוא מבין את משמעותה של השבת יש לחנך אותו שלא לעבור על איסורי שבת, כאשר הוא יכול ללבוש ציצית יש לקנות לו ציצית, וכן בכל המצוות. מצווה זו מוטלת לפי רוב הדעות רק על האב ולא על האם.

מצוות שקטן חייב בהן

עריכה

חיוב הקטן בשבע מצוות בני נח

עריכה

חלק ממהאחרונים[5] כתבו שאף שקטן פטור ממצוות, מכל מקום מחויב בשבע מצוות בני נח, טעמם הוא מאחר שישנו כלל תלמודי "ליכא מידי דלישראל שרי ולעכו"ם אסור"[6] הקובע כי לא ייתכן שישראל יהא פטור ממצוה שבן נח מחויב בה, ואם כן, מאחר שגוי קטן מתחייב במצוות משעה שנעשה בר דעת, הוא הדין שיש לחייב קטן ישראל בר דעת במצוות אלו.

מקרי חיוב קטן באיסורים

עריכה

איסור ספייה הוא איסור הלכתי על אדם לצוות או לגרום לקטן, לעשות פעולה שיש בה איסור.

עונת הפעוטות

עריכה

חכמים תיקנו כי קטן שהגיע לגיל "עונת הפעוטות", שהוא הגיל בו הילד - כל אחד לפי חריפותו ושכלו - מבין את משמעותו של מקח וממכר, זכאי ויכול להקנות ולמכור לאחרים, תקנה זאת נעשתה כדי שבמקרה ואין מי שיפרנס אותו, הוא יוכל להתפרנס מעצמו.

דיני קטן בקניינים

עריכה

הקטן יש בכוחו לקנות, כלומר הוא מסוגל לקנות לעצמו חפצים, אך מהתורה אינו מסוגל להקנות לאחרים. יש שהסבירו זאת בכך שמעשה קניין נעשה על ידי גמירות דעת מצד הקונה והמקנה, וגמירות דעתו של קטן אינה רחבה דיה כדי שיקנה ויוותר על הטובין שקנה לטובת אחרים בלב שלם, אך כדי לקנות לעצמו דבר הוא יכול לקנות שכן דעת המקנה גומרת בדעתו להקנות לו ודי בכך.

לפיכך קטן שמצא מציאה מקנה אותה לאביו. חכמי הגמרא הסבירו זאת בעובדה שקטן כאשר הוא מוצא מציאה הוא מריץ אותה לאביו, ומכאן ההוכחה שהוא הגביה אותה כדי להקנות אותה לאביו.

קטן בארבעת המינים

עריכה

אחת מהבעיות ההלכתיות בכך שקטן אינו יודע להקנות, נידונה בהלכות ארבעת המינים, שכן ההלכה אומרת שניתן להקנות את ארבעת המינים לאדם אחר בקניין של מתנה על מנת להחזיר, כלומר הקניה עם תנאי שהמקח יהיה תקף רק אם המקבל, לאחר שיצא ידי חובתו במצווה, יקנה חזרה את ארבעת המינים, ולא - יהא המקח בטל. במקרה של קטן, הבעיה היא שאינו יכול להקנות חזרה את ארבעת המינים, ולכן הוא לא יוצא ידי חובתו ב"מתנה על מנת להחזיר", שכן מכיוון שאין לו את הכוח להחזיר, בטלה המתנה למפרע.

מסיבה זו יש להקנות לקטן רק לאחר שיצא ידי חובתו ביום הראשון. בימים האחרים של חג הסוכות אפשר לצאת ידי חובה גם בארבעת מינים שאינם של מי שיוצא בהם ידי חובתו, אלא אף בשאולים.

ראו גם

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.