מילאדה הוראקובה

מילאדה הוראקובה (בצ'כית: Milada Horáková‏ 25 בדצמבר 1901 - 27 ביוני 1950) הייתה פוליטיקאית צ'כוסלובקית אשר נשפטה במשפט ראווה מבוים והוצאה להורג על ידי השלטונות הקומוניסטיים.

מילאדה הוראקובה
Milada Horáková

לידה	25 בדצמבר 1901 וינוהרדי, צ'כיה
הוצאה להורג	27 ביוני 1950 (בגיל 48) כלא פאנקראץ, צ'כיה
שם לידה	Milada Králová
מדינה	צ'כוסלובקיה
מקום קבורה	בית הקברות וישהראד Ďáblice cemetery
השכלה	הפקולטה למשפטים, אוניברסיטת קארל בפראג
מפלגה	Czech National Social Party
בן או בת זוג	Bohuslav Horák (15 בפברואר 1927–?)
www.miladahorakova.cz
חברת פרלמנט Constituent National Assembly 26 במאי 1946 – 10 במרץ 1948 (שנה) חברת פרלמנט Provisional National Assembly of Czechoslavakia 21 באוקטובר 1945 – 16 במאי 1946 (208 ימים)
פרסים והוקרה
מסדר טומאש מסריק, דרגה 1 (1991) הצלב הגדול של מסדר הצלב הכפול הלבן (2 בינואר 2020, זוזנה צ'פוטובה, נשיא סלובקיה) participant in the resistance and resistance against communism אזרחות כבוד של פראג

חיים מוקדמים

נולדה בפראג כמילאדה קרלובה. בהיותה בת 17, בשנה האחרונה של מלחמת העולם הראשונה, סולקה מבית הספר בשל השתתפותה בהפגנה נגד המלחמה. לאחר המלחמה והקמת הרפובליקה הצ'כו-סלובקית השלימה את לימודי התיכון, והמשיכה ללימודי משפטים באוניברסיטת קארל בפראג, אותם סיימה ב-1926. בשנים 1927–1940 עבדה במחלקת הרווחה של עיריית פראג. ב-1927 נישאה לבוהוסלב הורק. ב-1929 הצטרפה למפלגה הסוציאליסטית הלאומית של צ'כוסלובקיה. היא התמקדה בנושאים של צדק חברתי ובקידום מעמד האישה. כן הייתה פעילה בצלב האדום הצ'כוסלובקי. ב-1933 ילדה את בתה, יאנה.

מלחמת העולם השנייה

לאחר פלישת גרמניה לצ'כוסלובקיה (1939) הצטרפה הוראקובה למחתרת. ב-1940 נעצרה יחד עם בעלה בידי הגסטאפו, ונשלחה למחנה הריכוז טרזיינשטט ולאחר מכן לבתי כלא שונים ברחבי גרמניה. ב-1944 הובאה למשפט בדרזדן, אך למרות שהתביעה דרשה להטיל עליה עונש מוות, היא נידונה ל-8 שנות מאסר. באפריל 1945 שוחררה מכלאה בבוואריה על ידי כוחות צבא ארצות הברית בעת התקדמותם אל תוך גרמניה.

פעילות פוליטית

לאחר שחרור צ'כוסלובקיה חזרה לפראג והצטרפה למפלגה הסוציאליסטית הלאומית שהוקמה מחדש, והייתה נציגה מטעמה באספה הלאומית הזמנית. בשנת 1946 נבחרה לייצג את אזור הבחירה של צ'סקה בודיוביצה באספה הלאומית הנבחרת. היא המשיכה לעסוק בקידום מעמד האישה וגם בשימור המוסדות הדמוקרטיים של צ'כוסלובקיה. זמן קצר לאחר ההשתלטות הקומוניסטית על הממשלה (פברואר–יוני 1948) התפטרה מהאסיפה הלאומית לאות מחאה. שלא כמו רבים ממקורביה הפוליטיים, בחרה הוראקובה שלא לעזוב את צ'כוסלובקיה למערב, והמשיכה לעסוק בפעילות פוליטית בפראג. ב-27 בספטמבר 1949 נעצרה בטענה כי עמדה בראש קשר להפלת המשטר הקומוניסטי.

המשפט והוצאתה להורג

מברק של אלברט איינשטיין לנשיא צ'כוסלובקיה קלמנט גוטוולד בו הוא מבקש לחוס על חייה

עוד בטרם החל משפטה, נחקרה הוראקובה בידי המשטרה החשאית (ה-StB) תוך שימוש בעינויים פיזיים ונפשיים. היא הואשמה בהנהגת קשר, בגידה וריגול לטובת ארצות הברית, הממלכה המאוחדת, צרפת ויוגוסלביה. הראיות לקשר זה כללו את עובדת נוכחותה במפגש של חברי המפלגה הסוציאליסטית הלאומית, המפלגה הסוציאל-דמוקרטית ומפלגת העם, שנערך בספטמבר 1948. במפגש זה דנו בתגובתם להתרחשויות הפוליטיות בצ'כוסלובקיה באותה עת. כן הואשמה בקיום קשרים עם פוליטיקאים צ'כוסלובקים גולים.

משפטם של הוראקובה ושל שנים-עשר מעמיתיה החל ב-31 במאי 1950. מלכתחילה תוכנן המשפט כמשפט ראווה על פי הדגם של משפטי מוסקבה בשנות ה-30 בברית המועצות. המשפט אורגן בפיקוח וייעוץ של יועצים סובייטיים, ובליווי מסע יחסי ציבור שאורגן על ידי השלטונות הקומוניסטיים. בראש התביעה עמד דוקטור למשפטים יוזף אורוולק.

ההליכים המשפטיים בוימו בקפידה עם הודאות באשמה שנכפו על הנאשמים. עם זאת, בהקלטה של המשפט שנמצאה ב-2005 התגלה כי הוראקובה הגנה באומץ על האידיאלים הפוליטיים שלה. ב-8 ביוני 1950 נידונה הוראקובה למוות יחד עם עוד שלושה מהנאשמים (יאן בוכאל, אולדז'יך פצל, וז'אביס קלנדרה). הוראקובה סירבה לבקש חנינה, אך בתה ועורך הדין שלה עתרו לקבלת חנינה. אישים רבים במערב פנו לממשלת צ'כוסלובקיה בבקשה לחוס על חייה - בהם אלברט איינשטיין, וינסטון צ'רצ'יל, אלינור רוזוולט וז'אן-פול סארטר.

הוראקובה הוצאה להורג בתלייה בכלא פאנקראץ בפראג ב-27 ביוני 1950, בגיל 48. לאחר הוצאתה להורג נשרפה גופתה, אך אפרה לא נמסר למשפחתה ולא נודע מה עלה בגורלו.

טיהור שמה והנצחתה

פסל של הוראקובה המוצב בסמוך לכלא פאנקראץ, מקום הוצאתה להורג

ביוני 1968, במהלך האביב של פראג, בוטל פסק הדין נגד הוראקובה, אך בשל הפלישה הסובייטית לצ'כוסלובקיה לא הסתיים תהליך טיהור שמה עד לאחר מהפיכת הקטיפה. ב-1990 הוסב על שמה רחוב במרכז פראג. ב-1991 הוענק לה אות מסדר תומאס גריג מסריק (מדרגה ראשונה). יום הוצאתה להורג, 27 ביוני, נקבע כיום הזיכרון לקורבנות המשטר הקומוניסטי בצ'כיה.
ב-11 בספטמבר 2008 נידונה לודמילה ברוז'ובה-פולדנובה, האחרונה מצוות התביעה שעודנה בחיים, ל-6 שנות מאסר בגין סיוע לרצח משפטי. ברוז'ובה-פולדנובה שוחררה ממאסרה בדצמבר 2010 בשל גילה (88) ועקב בעיות רפואיות. היא נפטרה ב-15 בינואר 2015.

בנובמבר 2017 יצא לאקרנים סרט הקולנוע "מילאדה" על חייה של הוראקובה, בהפקה משותפת צ'כית-אמריקאית. את מילאדה גילמה השחקנית איילת זורר.

משפחתה

בעלה של הוראקובה, בוהוסלב הוראק, שהצליח להימנע ממעצר ב-1949, נמלט לגרמניה ולאחר מכן התיישב בארצות הברית. בתם יאנה הייתה בת 16 בזמן הוצאתה להורג של אמה, עברה לאחריות דודתה, ובשנת 1968 הצטרפה לאביה.

ראו גם

• משפטי פראג

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מילאדה הוראקובה בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של מילאדה הוראקובה (בצ'כית)