מילטון פרידמן

כלכלן

מילטון פרידמןאנגלית: Milton Friedman;‏ 31 ביולי 191216 בנובמבר 2006) היה כלכלן יהודי-אמריקאי, מן החשובים ביותר במאה ה-20. נחשב לאבי אסכולת המוניטריזם אשר מתנגדת להתערבות פיסקלית מצד הממשלה בעת משבר. כמו כן, החזיק בעמדות ליברליות ותמך בחופש כלכלי רב, הגירה חופשית, לגליזציית סמים וביטול אמצעי מדיניות אטטיסטים אחרים. פרידמן זכה בפרס נובל לכלכלה לשנת 1976.

מילטון פרידמן
Milton Friedman
לידה 31 ביולי 1912
ברוקלין, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 16 בנובמבר 2006 (בגיל 94)
סן פרנסיסקו, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי כלכלה, מקרו-כלכלה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום מגורים ראהווי, ברוקלין עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה מפרץ סן פרנסיסקו עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
מנחה לדוקטורט סיימון קוזנץ עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות אוניברסיטת שיקגו עריכת הנתון בוויקינתונים
תלמידי דוקטורט Edgar L. Feige, Neil Wallace, Miguel Sidrauski, אדי קרני, Gerald P., jun. Dwyer, Michael Bordo, Michael R. Darby, Phillip D. Cagan, David I. Meiselman, George Herbert Borts, הארי מרקוביץ, Lester G. Telser, John J. McCall עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
בן או בת זוג Rose Friedman (193816 בנובמבר 2006) עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים דיוויד פרידמן, Jan Martel עריכת הנתון בוויקינתונים
תרומות עיקריות
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

קורות חיים

עריכה

פרידמן נולד בברוקלין שבניו יורק למשפחה יהודית של מהגרים מברהובה שברוסיה הקרפטית, באותם הימים חלק מהונגריה. אמו הייתה מוכרת במכולת, ואביו התפרנס מעסקות תיווך. בגיל 16 התקבל ללימודים אקדמיים. בשנת 1932 קיבל תואר ראשון במתמטיקה וכלכלה מאוניברסיטת ראטגרס. אהבתו הראשונה של פרידמן הייתה המתמטיקה וחלומו היה לעשות בה שימוש כמומחה לביטוח ולאקטואריה. לאחר שסיים את לימודיו באוניברסיטת ראטגרס הוצעו לו שתי מלגות לימודים לתואר שני- אחת במתמטיקה באוניברסיטת בראון ושנייה בכלכלה באוניברסיטת שיקגו.[1] שתיים מהאוניברסיטאות המובילות בעולם. פרידמן בחר באפשרות השנייה.

בשנים 19411943 היה דובר מחלקת האוצר של ארצות הברית, בשנת 1946 קיבל תואר דוקטור מאוניברסיטת קולומביה ובאותה שנה החל ללמד באוניברסיטת שיקגו. שם החל להתבלט כהוגה דעות כלכלי יוצא דופן. בשלהי שנות ה-50 כבר עמד בראש המחלקה והוביל קו שצידד בשוק החופשי, בניגוד לרוב עמיתיו שהעלו על נס כלכלה שבה הממשלה מתערבת, על פי שיטתו של קיינס.

נישא לרוז (לבית דירקטור). בנו, פרופסור דייוויד פרידמן, הוא הוגה דעות של הזרם האנרכו-קפיטליסטי בכלכלה.

השקפתו הכלכלית של פרידמן

עריכה

היוקרה שלה זוכה כיום רעיון השוק החופשי מקורה במידה רבה בעבודתם של מילטון פרידמן ושל עמיתיו באוניברסיטת שיקגו. לפי פרידמן, השוק פועל בצורה האופטימלית כאשר אין הממשלה מנסה להסדיר אותו.

הנימוק של פרידמן לצימצום המעורבות הממשלתית בפרויקטים כלכליים הוא שכאשר גורם ממשלתי מנהל תקציב ממשלתי, הרי שלאותו גורם אין אינטרס ואמביציה להתאמץ להפיק את התועלת המקסימלית מהתקציב תפוקה היחסית של כל שקל תהיה נמוכה. לעומת זאת כשהכסף מנוהל על ידי גורם פרטי שעמל בעצמו להשיג את התקציב והוא זה שיאלץ לחיות עם תוצאות הניהול - התפוקה מכל שקל תהיה גבוהה בהרבה[2].

גישתו של פרידמן ספגה ביקורת, ומתנגדיה טענו שהיא דוגמטית, לא גמישה וחד משמעית מדי. כמה משריו של שליט צ'ילה אוגוסטו פינושה עברו סמינר של פרידמן באוניברסיטת שיקגו (וכונו "נערי שיקגו"), בעקבות זאת, קידמו השרים מדיניות ליברליזציה שהובילה לנס הצ'יליאני אשר הוביל להגדלת התוצר הלאומי הגולמי לצד הרחבת אי השוויון והעוני במדינה. בשנת 1976 זכה מילטון פרידמן בפרס נובל לכלכלה. ב-1988 העניק לו הנשיא רונלד רייגן את מדליית החירות הנשיאותית, עיטור הכבוד האזרחי הגבוה ביותר בארצות הברית.

מילטון פרידמן וישראל

עריכה

בשנת 1977 הגיע לביקור בישראל, נפגש עם שר האוצר שמחה ארליך ועם בכירים במשק הישראלי. ביקורו עורר גל של מחאות בחוגי השמאל, בשל חששם מהשפעתו על מעצבי המדיניות הכלכלית בממשלה. לטענת פרידמן, הנהגת המדינה לאחר המהפך הפוליטי לא שעתה לעצותיו, והגדילה את הסובסידיות וההוצאה הציבורית ואת מעורבות הממשלה במשק.[3] הטענות מצד מבקריו של פרידמן הן, שהמלצותיו כי ממשלת ישראל תוותר על חלק מסמכויות הרגולציה ותנהיג סחר חופשי במטבע חוץ הן שהובילו, בין השאר, להרעה במאזן התשלומים ולעלייה מהירה מאוד באינפלציה. בשנת 1998 הביע פרידמן תקווה שבנימין נתניהו יצליח לשנות את התפיסה ויביא את המשק הכלכלי חזרה למה שהוא כינה מסורת יהודית בת אלפיים שנה של כלכלה חופשית ויוזמה פרטית.[4] למרות הסתייגותו של פרידמן מהמדיניות הכלכלית של ממשלות ישראל בשנות ה-70 וה-80 של המאה ה-20, בחוגים סוציאליסטים ישראליים נוהגים לייחס את המעבר למדיניות הפרטה ושוק חופשי בישראל לביקורו של פרידמן בשנת 1977.[5]

כתבים נודעים

עריכה
  • קפיטליזם וחירות, 1962 - (תרגום: מזל כהן, הוצאת שלם, 2003). היה לאחד הספרים המשפיעים ביותר שנכתבו בנושאי כלכלה. בספר מציג פרידמן בבהירות ובקיצור את אמונותיו הכלכליות, ששורשיהן בגישה ליברלית ובתמיכה בחירויות הפרט.
    פרידמן מונה בספר 14 פעילויות שמהאחריות עליהן צריכה הממשלה למשוך את ידה, ביניהן סבסוד לחקלאות, פיקוח על שכר הדירה, שכר מינימום, רגולציה בענפים שונים, חובת ביטוח סוציאלי, גיוס חובה והדואר.
  • שותף בכתיבת הספר "ההיסטוריה המוניטרית של ארצות הברית".
  • החופש לבחור - עיקרי הכלכלה החופשית, 1980 - (הוצאת דביר, תשמ"ח 1988). בספר זה, אותו חיבר עם אשתו, מציין פרידמן את החינוך כתחום חשוב אשר ביחס אליו הגיע למסקנה כי מוטב לממשלה למשוך את ידה מהעיסוק בו, לטובת מעבר לשימוש בשיטה לפיה יקבלו ההורים קופונים מאוצר המדינה, ובאמצעותם יוכלו "לקנות" חינוך בבית ספר שיבחרו לפי שיקול דעתם. התחרות בין בתי הספר על ה"לקוחות", אליבא דפרידמן, תביא לשיפור רמתם. הרעיון מומש באופן חלקי כאשר תוכניות שוברים הופעלו במקומות שונים בארצות הברית, החל בשנות ה-80 של המאה ה-20.

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה