מקרו-כלכלה
| יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: מכיל שגיאות (כולל שם הערך, הכתוב לפי סדר אנגלי, ומקבל בעברית משמעות משובשת), ניתוח היסטורי ירוד. | |
מקרו-כלכלה הוא ענף של תורת הכלכלה החוקר את המשק הכלכלי כולו, ולא של יחידות בו, כמו צרכנים, יצרנים או משקי בית. המקרו-כלכלה עוסקת בחקר תופעות הגאות והשפל הכלכליים, בקביעת גודלו של התוצר המקומי, היקף התעסוקה והאבטלה, במדידת שינויים ברמת המחירים הממוצעת, במאזן תשלומים ובצמיחה כלכלית. זאת לעומת תחום המיקרו-כלכלה, העוסק בניתוח פעילותם של פרטים במשק, כגון צרכנים, יצרנים ומגזרים. המקרו-כלכלה מאפשרת בחינה וניתוח של משתנים כלכליים אשר בעזרתם ניתן להשפיע בצורה זו או אחרת על מטרות של מדיניות כלכלית כגון צמיחה, יציבות מחירים, תעסוקה מלאה, ומאזן תשלומים קביל וריאלי.
התפתחות התאוריה המקרו-כלכלית
עריכהעד שנות ה-30 של המאה ה-20, מרבית הניתוחים הכלכליים התרכזו בתחום המיקרו-כלכלה, בתחום הפרטני, ולכלכלה ברמה המשקית התייחסו כמצרף של פרטים. בעקבות השפל הגדול שהאפיל על כלכלת התקופה, ולאחר פיתוח הרעיון הסטטיסטי של הכנסה לאומית ותוצר לאומי, החל תחום המקרו-כלכלה להתרחב. רעיונותיו של ג'ון מיינרד קיינס, אשר השתמש במודל של ביקוש מצרפי כדי להסביר את תנודות התפוקה והאבטלה, היוו השפעה חזקה במיוחד על פיתוח תחום זה.
אחד האתגרים אשר עמדו בפני כלכלנים בתקופה זו היה לגשר בין המודלים של המיקרו-כלכלה ואלה של המקרו-כלכלה. מודלים של התנהגות מקרוכלכלית (כגון פונקציית התצרוכת), שהתבססו על המיקרו-כלכלה, פותחו על ידי כלכלני-מקרו בתחילת שנות ה-50. אחד הכלכלנים הבולטים הוא הכלכלן ההולנדי ג'אן טינברגן אשר פיתח מודל מקרוכלכלי לאומי מקיף ראשון מסוגו עבור הולנד. לאחר מלחמת העולם השנייה, יישם טינברגן את המודל על ארצות הברית ועל הממלכה המאוחדת. המודל המקרוכלכלי הגלובלי הראשון, פרויקט "LINK" של שותפות וורטון לחיזויים כלכליים, יוזם בתחילה על ידי לורנס קליין. על עבודה זו קיבל קליין פרס נובל לכלכלה בשנת 1980.
בשנות ה-70 העלו תאורטיקנים דוגמת רוברט לוקאס ספקות לגבי תקפותם של מודלים מקרוכלכליים קיינסיאנים, בטענה שהם לא התבססו על הנחות לגבי התנהגות כלכלית של פרטים. עקב הספק שנוצר, פותחה הכלכלה הנאו-קיינסיאנית אשר הציגה בכלליות מודלים מיקרוכלכליים על מנת לתמוך בפיתוח רעיון המקרו-כלכלה שלהם. עם זאת, ישנם קיינסיאנים המתנגדים לרעיון זה, על פיו יסודות המיקרו-כלכלה חיוניים, אם המודל שימושי בצורה אנליטית.
גישות אנליטיות
עריכהקיימות שתי גישות מסורתיות בתחום המקרו-כלכלה: הכלכלה הקיינסיאנית, המתמקדת בביקוש, והכלכלה הנאו-קלאסית, המתמקדת בהיצע. אף אחת מהן, אינה יכולה להתעלם לחלוטין מההיבט האחר - זוהי שאלה של דגש בלבד. מרבית האסכולות ברורות למדי בגישתן.
- הכלכלה הקיינסיאנית שמה דגש על הביקוש המצרפי על מנת להסביר רמות שונות של אבטלה ומחזורי עסקים. על פי שיטה זו ניתן להפחית את תנודות מחזור העסקים באמצעות מדיניות פיסקלית (מדיניות תקציבית של הממשלה, המתאימה את רמת ההוצאה הממשלתית למצב המשק) ומדיניות מוניטרית (מדיניות הבנק המרכזי, הקובעת את היצע הכסף במשק). הכלכלה הקיינסיאנית המוקדמת גרסה שימוש קבוע בכלי מדינויות אלה על מנת לייצב את הכלכלה הקפיטליסטית, אך ישנם כלכלנים קיינסיאנים המעדיפים שימוש במדיניות שכר לצורך שליטה ברמות האינפלציה.
- "כלכלת צד-היצע" מתארת בצורה חד משמעית את תפקידיה של המדיניות המוניטרית והפיסקלית. על פי גישה זו, על המדיניות המוניטרית להתמקד אך ורק במחיר הכסף כפי שנקבע על ידי היצע הכסף והביקוש לכסף; ועל המדיניות הפיסקלית להתמקד בגידול ההכנסה עבור השקעות ממשלתיות בהתחשב בהשפעות המיסוי על סחר הפנים.
האסכולות השונות
עריכה- האסכולה המוניטריסטית, שדוברה הבולט ביותר הוא מילטון פרידמן, טוענת כי אינפלציה היא לעולם תופעה מוניטרית. היא פוסלת מדיניות פיסקלית מפני שהיא דוחקת החוצה את המגזר הפרטי. היא, אם כן, אינה שואפת להילחם באינפלציה ודפלציה על ידי ניהול הביקוש כשם שהכלכלה הקיינסיאנית נוהגת, אלא באמצעות מדיניות מוניטרית, כגון שמירה על שיעור הגידול של היצע כסף קבוע לאורך הזמן.
- הכלכלה הנאו-קלאסית חוקרת את משמעויות הציפיות הרציונליות. בבסיסה עמדה הטענה להיעדר יסודות מיקרוכלכליים בכלכלה הקיינסיאנית. האסכולה הופיעה במהלך שנות ה-70 של המאה ה-20. אסכולה זו טוענת כי אין זה הגיוני להכריז כי הכלכלה, בכל זמן נתון, יכולה להיות במצב של חוסר שיווי משקל. תנודות במשתנים מצרפיים מאפשרות ליחידים להפיק את המירב האפשרי בצורה תמידית בזמן שמידע חדש נגלה לגבי המדינה והעולם כולו.
- הכלכלה הנאו-קיינסיאנית פותחה חלקית כדי להגיב לכלכלה הנאו-קלאסית. היא שואפת להביא יסודות מיקרוכלכליים עבור הכלכלנים הקיינסיאנים באמצעות הצגה של איך שווקים לא מושלמים מצדיקים את ניהול הביקוש.
- הכלכלה הפוסט-קיינסיאנית מייצגת הסתייגות מהמגמה הרווחת של כלכלנים קיינסינאים, ומדגישה את תפקיד האי-ודאות והתהליך ההיסטורי במקרו-כלכלה.
ראו גם
עריכהלקריאה נוספת
עריכה- מקרו כלכלה, האוניברסיטה הפתוחה, אריה ארנון ויוסף זעירא. יחידות 1–3: (קריאת הספר בתצוגה מקדימה באתר "גוגל ספרים"
), יחידות 4–5: (קריאת הספר בתצוגה מקדימה באתר "גוגל ספרים" ), יחידות 6–7: (קריאת הספר בתצוגה מקדימה באתר "גוגל ספרים" ), יחידה 12: (קריאת הספר בתצוגה מקדימה באתר "גוגל ספרים" ) - מבוא למקרו-כלכלה, האוניברסיטה הפתוחה, אריה נחמיאס, גליה עופר ויעקב רוזנברג, 2008. (קריאת הספר בתצוגה מקדימה באתר "גוגל ספרים" )
קישורים חיצוניים
עריכה
- פול קרוגמן, שבויים בקונספציה: כך נכשלו הפרופסרים לכלכלה ומינהל עסקים בחיזוי המשבר ותוצאותיו, באתר TheMarker, 27 בספטמבר 2009
- Macroeconomics: Crash Course Economics #5 – סרטון הסבר על מקרו-כלכלה מתוך CrashCourse (באנגלית)
- מקרו-כלכלה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
מקרוכלכלה, דף שער בספרייה הלאומית
