מלה צימטבאום
מלה צימטבאום, נודעה גם בשמות מלכה צימטבאום ו"מלה הבלגית" (26 בינואר 1922 – 15 בספטמבר 1944) הייתה צעירה יהודייה מבלגיה, שברחה ממחנה הריכוז אושוויץ בירקנאו, נתפסה והתנגדה בגבורה לשוביה הגרמנים בטרם הוצאתה להורג.
לפני הגירוש לאושוויץ
עריכהמלה צימטבאום נולדה בבז'סקו שבפולין, הבת הצעירה מבין חמישה ילדים. בילדותה משפחתה עברה לבלגיה והיא הצטיינה בלימודיה במתמטיקה ובשפות. היא נעצרה באנטוורפן בין ה-10 ל-11 בספטמבר 1942 ונשלחה למחנה המעבר מכלן בגיל 20. ב-15 בספטמבר 1942 היא הועלתה לטרנספורט העשירי מבלגיה למחנה הריכוז אושוויץ. לאחר הסלקציה הראשית היא נשלחה למחנה הנשים בבירקנאו.
חייה במחנה
עריכההיא הייתה אסירה במחנה אושוויץ בירקנאו מעל שנתיים, מספר האסיר שנחרת על ידה היה 19880. הודות לשליטתה בשפות רבות - צרפתית, הולנדית, גרמנית, פולנית ואיטלקית - היא עבדה במחנה כמתורגמנית.
אף על פי שהיא הייתה בתפקיד שהעניק לה זכויות יתר יחסית לשאר האסירים כמו תנועה חופשית בכל רחבי המחנה בלבוש אזרחי היא הקדישה את כולה לעזרה לאסירים אחרים. היא התערבה על מנת שאסירים יישלחו לעבודות קלות יותר אם היא חשדה שלא יעמדו בעבודות פרך. היא הגניבה לאסירים תמונות שנשלחו אליהם מקרוביהם, שכן היה אסור להחזיק בתמונות כלשהם במחנה. כמו כן היא השיגה מזון ותרופות לנזקקים, עודדה את האנשים ותמכה בהם. הן האסירים והן שומרי המחנה נתנו בה אמון.
בריחתה ותפיסתה
עריכהאסיר פולני במחנה בשם אדוארד "אדק" גלינסקי, שהיה בן זוגה של מלה, תכנן לברוח מהמחנה יחד עם חברו וייסלאב קיילר (אנ'). תוכנית הבריחה נכשלה כאשר חברו של גלינסקי איבד שני זוגות מכנסיים של שומר אס אס במחנה, בהם התכוונו להשתמש כתחפושת. גלינסקי אמר לחברו שהוא יימלט מהמחנה עם מלה, ולאחר מכן ימצא דרך לשלוח לו מדים לבריחה נוספת. מלה רצתה להימלט מהמחנה כדי שתוכל לספר לבעלות הברית על הנעשה באושוויץ ובכך להציל חיי אדם. נאמר על ידי מקורות שונים שהיא עמדה בראשה של תנועת התנגדות.
תוכנית הבריחה הייתה כדלקמן: גלינסקי היה אמור להתלבש במדים של איש אס-אס וללוות את מלה לשער החיצוני, תוך כדי העמדת פנים שהוא מלווה אסיר שתפקידו להתקין כיור. מלה תסחוב כיור פורצלן גדול באופן שיסתיר את שיער ראשה, על מנת ששומרים אחרים שלידם יעברו לא יוכלו לדעת אם מדובר באסיר או באסירה. גלינסקי יראה להם אישור מזויף והם יהיו בדרכם החוצה. כאשר הם יתרחקו מספיק מהמחנה מלה תיפטר מהכיור ומהביגוד שיסווה את נשיותה והם יעמידו פנים שמדובר בשומר מהמחנה שפוגש את חברתו.
תוכנית הבריחה נוסתה ביוני 1944 והזוג הצליח להימלט לעיר לא רחוקה מאושוויץ. לאחר הבריחה גלינסקי הסתתר ומלה נכנסה לחנות כדי לנסות לקנות לחם עם מטבעות זהב שהם גנבו מהמחנה. פטרול גרמני שהיה במקום נהיה חשדן ועצר את מלה. גלינסקי ראה מרחוק איך עוצרים את זוגתו מלה. הוא ידע שכוונתם להוציאה להורג בגין בריחתה מהמחנה, והוא הסגיר את עצמו לאנשי הפטרול מאחר שהבטיח לה שלעולם לא ייפרדו.
מלה וגלינסקי נלקחו לבלוק 11 באושוויץ, תאי ענישה שכונו בשם "הבונקר", והופרדו לתאים שונים. גלינסקי חרט על קיר בתאו את שמותיהם. אחד משומרי המחנה העביר פתקים ביניהם מחורים שהיו בקירות תאיהם, ולעיתים מלה וגלינסקי שרקו אחד לשנייה במסדרון. כשגלינסקי הוצא מתאו הוא נעמד ליד חלון שאותו חשב בטעות לחלון התא של מלה, והחל לשיר אריה איטלקית.
הוצאה להורג
עריכהגלינסקי ומלה נלקחו להוצאה להורג בו זמנית במחנה הגברים ומחנה הנשים בהתאמה.
גלינסקי קפץ ללולאת החנק לפני שהקריאו בפניו את גזר הדין, אבל השומרים החזירו אותו חזרה לדרגש עליו עמד. הוא צעק "תחי פולין", ובדיוק כשהגה את המילה פולין מוציאו להורג דחף אותו מהדרגש והוא החל להיחנק. אסיר אחד אמר לשאר האסירים להסיר את כובעיהם כמחוות כבוד לגלינסקי וכך הם עשו, למורת רוחו של אחד השומרים.
מלה שלפה מראשה סכין גילוח והחלה לחתוך את הוורידים במפרקיה. העדויות שונות בגרסותיהן לגבי מה שאירע לאחר מכן. היו שסיפרו שמלה אמרה שהאסירים יצאו לחופשי במהרה. אחרים סיפרו שהיא סטרה לשומר ואמרה שהיא תמות כגיבורה בעוד שהוא ימות כנבל. ניצולים אחרים העידו שהיא צעקה לעבר אסירי המחנה שיתמרדו, ושזה כדאי אפילו אם הדבר יעלה להם בחייהם, שכן הדבר יהיה עדיף על מצבם במחנה. היא סטרה בפרצופו של אחד השומרים בידה המדממת והוא תפס אותה בזרועה ושבר אותה. צוות המחנה זינק עליה, הפיל אותה ארצה וחסם את פיה.
קצינת האס אס מריה מנדל, אמרה שהתקבלה פקודה מברלין לשרוף את מלה בקרמטוריום בעודה בחיים. העלו אותה על עגלה ובחרו מספר אסירות שיסיעו אותה למשרפה. מלה אמרה לאסירות שמסביבה בקול חלש: "יום הדין קרב". בדרך לקרמטוריום, היא אמרה לאסירות שמשכו את העגלה שבה הייתה שהיא ידעה שהיא יכלה לשרוד, אבל היא בחרה לא לעשות כן מפני שרצתה ללכת בעקבות ליבה.
סיבת המוות שלה אינה ברורה. יש האומרים שהיא דיממה למוות בעגלה. אחרים אומרים שאחד משומרי המחנה ריחם עליה וירה בה או שהרעיל אותה לפני שהוכנסה למשרפה. הרוב גורסים שהיא החזיקה ברעל שאותו שתתה בטרם הוכנסה לאש הלוהטת. האסירים שעליהם נכפתה המטלה של שריפת הגופות, יודעו על כך שמלה מגיעה והם ערכו הכנות מיוחדות. הם התפללו ובכו בעת ששרפו את גופתה. האסירות שצוו לדחוף את העגלה של מלה חזרו לצריפיהן וסיפרו לשאר האסירים במחנה על שאירע. סיפור הוצאתה להורג של מלה צימטבאום הוזכר ב-8 ביוני 1961 בזמן משפט אייכמן על ידי רעיה כגן.
הנצחה
עריכהיד ושם ייסד פרס על שמה של צימטבאום.
קישורים חיצוניים
עריכה
- מלה צימטבאום, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- יאיר אלטמן, "המלאך בלבן" של אושוויץ, באתר ישראל היום, 23 באפריל 2017
- על מלה צימטבאום באתר יד ושם
עופר אדרת, המכתב האחרון של גיבורת אושוויץ מוצע למכירה פומבית, באתר הארץ, 25 במאי 2021
