מניין (סרט)
מניין (באנגלית: Minyan) הוא סרט התבגרות להט"בי אמריקאי משנת 2020, המתאראת חוויותיו של נער יהודי דתי המתגלה כהומוסקסואל על רקע מגפת האיידס בשנות ה-80 בארצות הברית.
בימוי | אריק סטיל |
---|---|
תסריט | אריק סטיל, דניאל פרל |
שחקנים ראשיים | סמואל לוין, רון ריפקין, כריסטופר מכאן, מרק מרגוליס, ברוק בלום, אקס הארט |
מוזיקה | דייוויד קרקאואר |
צילום | Ole Birkeland |
מדינה | ארצות הברית |
שיטת הפצה | וידאו על פי דרישה |
הקרנת בכורה | 2020 |
משך הקרנה | 118 דק' |
שפת הסרט | אנגלית |
סוגה | סרט דרמה |
דף הסרט ב־IMDb | |
הפקה
עריכההסרט היה סרט הדרמה הראשון של במאי סרטי התעודה אריק סטיל. בסרט מככבים סמואל לוין, רון ריפקין, כריסטופר מקאן, ברוק בלום, אלכס הארט וכריס פרפטי. הסרט מבוסס על סיפור קצר באותו שם מאת דוד בזמוזגיס. התסריט פותח על ידי סטיל ודניאל פרל. הקרנת הבכורה הייתה בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בברלין ב-2020. הסרט נכלל גם במסגרת פסטיבל הקולנוע ירושלים ה-37.
עלילה
עריכהעלילת הסרט מתרחשת בשנות ה-80, בבברייטון ביצ', בברוקלין. לדייוויד (סמואל לוין), צעיר יהודי בן למשפחת מהגרים מברית המועצות, קשר קרוב במיוחד עם סבו האלמן, יוסף, יותר מאשר עם בני המשפחה האחרים. אביו נוהג להכותו ולהשפילו, בעוד אמו הדומיננטית מתערבת בחייו.
במהלך חיפוש אחר דירה חדשה עבור סבו, רב בניין המגורים בו הם מבקרים מסכים לקבל את יוסף, אבל רק בתנאי שדייוויד יצטרף אף הוא כדי לאפשר קיום מניין. דייוויד מתיידד עם שני דיירים מבוגרים, הרשל ואיציק, שהשכנים האחרים ורב הבניין בחרו לראות כידידים החולקים את אחת הדירות בבניין. באחת הסצינות אומר הרב לדייוויד ולסבו: ”גנבים, נואפים, הומוסקסואלים. אני מקבל את כולם, בלעדיהם לעולם לא יהיה לנו מניין.”
הרחק מהוריו, דייוויד נהנה מחופש לחקור את מיניותו. הוא מבקר בגנים ציבוריים ובספריה המקומית. ערב אחד הוא נכנס לבר בפעם הראשונה בחייו, שם הוא פוגש את אריק ואת ברונו, עמו הוא מפתח קשר רומנטי ולומד על הקהילה הלהט"בית וסכנת האיידס.
פיתוח התסריט
עריכהסטיל (במקור "סיגל") אמר שבסיפור עליו מתבסס הסרט, דמותו של דייוויד היא של נער סטרייט שמתוודע לזוג הומואים שמעולם לא יצאו מן האהרון, המתגוריים בדיור למבוגרים. סטיל שיכתב את הסיפור ולבקשת בזמוזגיס, ביסס אותו על ניסיונו האישי שלו.
מועמדויות ופרסים
עריכההסרט הוקרן בפסטיבל הסרטים בברלין ב-2020 בקטגוריית הסרט הטוב ביותר. בפסטיבל Oufest הסרט זכה בפרס הישג אמנותי יוצא דופן. הסרט זכה לציון לשבח במסגרת התחרות הבינלאומית של פסטיבל הקולונוע ירושלים באותה שנה[1].
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה- "מניין", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
- "מניין", באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
- "מניין", באתר Metacritic (באנגלית)
- "מניין", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
- "מניין", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
- מניין, קדימון הסרט באתר יוטיוב
- אמיר קמינר, "יש אנטישמיות באוויר - כשאני הולך לבית כנסת אני צריך לעבור דרך גלאי מתכות", באתר ynet, 9 בדצמבר 2020
הערות שוליים
עריכה- ^ רותי קדוש, "מותו של הקולנוע של אבא שלי גם" זכה בפסטיבל הקולנוע בירושלים, באתר מעריב אונליין, 16 בדצמבר 2020