מסמך גלילי

מסמך גלילי היה הצעה מדינית, שניסח השר ישראל גלילי, כמה חודשים לפני הבחירות לכנסת השמינית (1973). המסמך אמור היה להתוות את מדיניות מפלגת העבודה בשטחים שישראל כבשה במלחמת ששת הימים למשך ארבע השנים הבאות. המסמך קבע כי לא יחול שינוי במעמד המדיני של השטחים ותושביהם, ובמקביל, עיגן במצע המפלגה את הלגיטימיות של מפעל ההתנחלויות (שהתממש באותם הימים^[1]) והדרכים לישומו - אופן ריכוז הקרקעות, בשטחי בקעת הירדן, שהיא והרכסים בעורפה יהיו גבול השלום המזרחי של מדינת ישראל בהתאמה לתוכנית אלון, ברמת הגולן ובפתחת רפיח. בין השאר, גם העיר ימית זכתה לגושפנקא להקמתה ממוסדות מפלגת העבודה שאישרו את המסמך.

רקע

המכשול העיקרי בתוך מפלגת העבודה לקידום עמדות יוניות, כמו אלה שהציג יגאל אלון בתוכנית אלון, היה התנגדותו של משה דיין. החשש הקבוע של צמרת המפלגה היה שאם זו, וכן המערך המשותף לה ולמפ"ם, לא יאמצו עמדות ברוח גישתו הנצית של שר הביטחון הפופולרי, שזכתה לתמיכה ציבורית ניכרת, הלה יפרוש משורותיה ויתמודד עצמאית או יחבור למסגרת פוליטית אחרת. חששות אלה גברו לקראת הבחירות שנועדו להיערך בסוף אוקטובר 1973. תביעתו העיקרית של דיין הייתה שהמפלגה תציג תוכנית מפורטת לפעולה בשטחים בארבע השנים הקרובות. הוא העלה שורה של הצעות כבסיס לגיבושה. כדי למנוע פילוג הטילה יו"ר מפלגת העבודה וראש הממשלה גולדה מאיר על ישראל גלילי, כיו"ר ועדת השרים להתיישבות והמנסח העיקרי של עמדות המפלגה והממשלה, לבחון את המסמכים שהעביר לה דיין ועל בסיסם לגבש את מה שבמקורו נקרא תוכנית הפעולה בשטחים 1973–1977 – סיכומים והמלצות. התוכנית הובאה לאישור מזכירות מפלגת העבודה ב־3 בספטמבר 1973 כחלק ממצע הבחירות שלה. בעד התוכנית הצביעו 79 מחברי המזכירות, רבים נעדרו, בהם ח״כ לובה אליאב שהביע התנגדות למסמך.^[2]^[3]

תוכן המסמך

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו.

עיקרי המחלוקת

המחלוקת במפלגת העבודה סביב המסמך התמקדה בשני נושאים: מכירת קרקעות בשטחים לאזרחים פרטיים, ועידוד יזמים יהודיים בהקמת מפעלי תעשייה בשטחים. גלילי טען שלא מדובר בסיפוח השטחים, אבל לובה אליאב שהתנגד למסמך טען כי "באולם הזה ובארץ הזאת... ישנם רבים שנפשם בוכיה במסתרים בגלל המסמך הזה... אהיה פה ליהודי הדממה הרעיונית הזאת". ראש הממשלה גולדה מאיר אמרה בתגובה לדבריו: "קראתי שאמרת לעיתון זר שהמסמך הוא בושה, סיפוח זוחל וסוגר אופציות. תקום ותגיד: איפה היה שמץ של אופציה שנסגרה מצדנו?" משה כרמל שהתנגד למסמך אמר: "אלף פעמים ייכתב פה נגד ספסרות... ואין שום צורך ציוני, חלוצי, התיישבותי, ביטחוני שיעשו את זה יהודים פרטיים בשביל בצע כסף". כרמל דרש לעודד יוזמה ערבית בשטחים, בצד יוזמה ישראלית.^[4]

בג"ץ גרשום גורנברג

אחד המסמכים שגרשום גורנברג בקש להסתייע בהם לכתיבת ספר על שנות ההתנחלות הראשונות, ובגלל שסורב על ידי ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון בטענה שהוא 'רגיש מדי' פנה לסעד מבג"ץ, היה "התכתבות בין שר הביטחון משה דיין לראש הממשלה גולדה מאיר והשר ישראל גלילי בעניין גיבוש מצע הבחירות של המערך ב-1973 וניסוחו של מסמך גלילי (שני מסמכים שעסקו בהקמת העיר ימית ובהתנחלות בפתחת רפיח)"^[5].

בינואר 2010, דחה בג"ץ את העתירה, לאחר שהגיע למסקנה "כי חלו שינויים משמעותיים בהיבטים השונים של העתירה, ובכלל זה אף הוענקו לעותרים רבים מן הסעדים שהתבקשו על ידם". בין השינויים שהביאה העתירה פרסמה מערכת הביטחון את הקריטריונים לחשיפת חומרי ארכיון חסויים ולמתן מעמד של "חוקר מורשה", כמו כן נוצרו קטלוגים, רשימות מלאי ואינדקסים, שיועמדו לעיון הציבור^[6]^[7].

ביקורת

לובה אליאב קבע שהמסמך "מייסר בעקרבים את מה שאני מבין כערכי תנועת העבודה. ... המסמך הזה נותן הכשר למה שאחד מחותמיו קרא 'חנק הציונות'"^[2] (הכוונה לפנחס ספיר). גולדה מאיר הגיבה: "היו ויכוחים על החלוקה ועל הסכם ז'בוטינסקי–בן-גוריון, אבל לא היה דבר כזה".^[8]

כתב^[9] דוד אוחנה שהמסמך המכונן שחבר גלילי היה לא עוד הבעת דעה כמאמרו של נתן אלתרמן "מול מציאות שאין לה אח"^[10] או המנשר של התנועה למען ארץ ישראל השלמה שבועות ספורים מתום מלחמת ששת הימים אלא הוא הצהרת ההתנחלויות של מפלגת העבודה, עדות היסטורית לתרומתה ל"ארץ העיט"^[11] - חזון העיוועים של ארץ ישראל השלמה בו נפרצו כל הסכרים לסיפוחים והתנחלויות. היה זה כתב כניעה למשה דיין שדרש התיישבות מיידית בגולן, ביהודה ושומרון ובחבל עזה, דברי דוד אוחנה.

קישורים חיצוניים

מסמך גלילי, מסמך באתר ארכיון המדינה, עמ' 19–24
מוכי המבוכה בזכות הטיח, מסמך גלילי בעיני מנחם בגין, 14.12.1973
אורית מילר כתב, הצעות מחד ומציאות מנגד: ההתמודדות עם הסוגיה הדמוגרפית בגדה המערבית בישראל – 1977-1967, ישראל: המכון למחקרי ביטחון לאומי, 2024

הערות שוליים

^ יוסף חריף, ישראל מציירת את "מפת השלום עם מצרים, מעריב, 5 בינואר 1973
^ ¹ ² עמיר שפירא, 'מסמך גלילי' אושר במזכירות העבודה, על המשמר, 4 בספטמבר 1973
^ מ. מייזלס, מזכירות מפלגת העבודה אישרה את 'מיסמך גלילי', ללא מתנגדים, מעריב, 4 בספטמבר 1973
^ עמיר שפירא, 'מסמך גלילי' אושר במזכירות העבודה, על המשמר, 4 בספטמבר 1973
^ אריה דיין, איך התחילה מדיניות ההתנחלויות? זה סוד, באתר הארץ, 29 במרץ 2005
^ שופטי בג"ץ: הוטרדנו ממשך הזמן הנדרש לחשיפת חומרים הנמצאים בארכיון צה"ל, באתר התנועה לחופש המידע, 18 בינואר 2010
^ גרשום גורנברג נ' הממונה על ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון, באתר העין השביעית, 12 בינואר 2010
^ ג.מאיר: אין בתוכנו משיח, דבר, 4 בספטמבר 1973
^ דוד אוחנה | מארץ העיט לארץ הצבי, באתר הארץ, 2 ביולי 2010
^ נתן אלתרמן, מול מציאות שאין לה אח, 16 ביוני 1967, פרויקט בן יהודה
^ הנגדה לארץ הצבי, ספרו של לובה אליאב

[1] יוסף חריף, ישראל מציירת את "מפת השלום עם מצרים, מעריב, 5 בינואר 1973

[שפירא-2] ¹ ² עמיר שפירא, 'מסמך גלילי' אושר במזכירות העבודה, על המשמר, 4 בספטמבר 1973

[3] מ. מייזלס, מזכירות מפלגת העבודה אישרה את 'מיסמך גלילי', ללא מתנגדים, מעריב, 4 בספטמבר 1973

[4] עמיר שפירא, 'מסמך גלילי' אושר במזכירות העבודה, על המשמר, 4 בספטמבר 1973

[5] אריה דיין, איך התחילה מדיניות ההתנחלויות? זה סוד, באתר הארץ, 29 במרץ 2005

[6] שופטי בג"ץ: הוטרדנו ממשך הזמן הנדרש לחשיפת חומרים הנמצאים בארכיון צה"ל, באתר התנועה לחופש המידע, 18 בינואר 2010

[7] גרשום גורנברג נ' הממונה על ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון, באתר העין השביעית, 12 בינואר 2010

[8] ג.מאיר: אין בתוכנו משיח, דבר, 4 בספטמבר 1973

[9] דוד אוחנה | מארץ העיט לארץ הצבי, באתר הארץ, 2 ביולי 2010

[10] נתן אלתרמן, מול מציאות שאין לה אח, 16 ביוני 1967, פרויקט בן יהודה

[11] הנגדה לארץ הצבי, ספרו של לובה אליאב

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]